בן יהוידע על סנהדרין נב.

מַה תַּלְמוּד לוֹמַר:"אֶת אָבִיהָ הִיא מְחַלֶּלֶת"? שֶׁאִם הָיוּ נוֹהֲגִין בּוֹ קֹדֶשׁ, נוֹהֲגִין בּוֹ חֹל (ויקרא כא, ט) . נקיט תרתי דנוהגין בו קודש קאי על דברים שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (ויקרא כא, ח) 'וְקִדַּשְׁתּוֹ' לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון, כי דברים אלו אפקנהו קרא בלשון קדושה וחלוקה של כבוד קאי על דברים בלבד דאחר שיכבדו אותו בדברים עתה יבזוהו בדברים שאומרים אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד וכו'.

אָרוּר שֶׁזּוֹ יָלַד (ויקרא כא, ט) . הא דנקטי הקללה בלשון 'אָרוּר' נראה לי בס"ד כי בתו יצאה מאבר התשמיש שלו שנקרא בשם 'אוֹת' וידוע כי 'תָּו' הוא לשון נבול כמו וְהִתְוִיתָ תָּו (יחזקאל ט, ד) והאשה כיון שנתארסה לאיש נעשה לה נבול שלא תוכל להזקק לזולתו דעתה חד רישא אית לה ולא שתי רישין דאתתא לבי תרי לא חזיא, על כן זו האשה אשר זינתה עם אחר חוץ מבעלה עשתה לה תרין רישין אחד בעלה ואחד הנואף לכן מדה כנגד מדה תתחלק אות ת' של תיבת 'אוֹ ת ' שהוא שם אבר התשמיש לשתים ותהיה שתי רישין ואז תיבת ' אוֹת ' תהיה אותיות ' אָרוּר ' ולכן מקללים בלשון ארור. והא דנקטי תלתא בבי ' יָלַד , גִּדֵּל , יָּצְאָה מֵחֲלָצָיו' נראה לי בס"ד דביאתה לעולם תלויה בשלשה חלוקות שהם האחד התאוה והשני חיבור גופא בגופא והשלישי ההזרעה ועל ידי צירוף שלשתם יצאה ונתהוית ונולדה זו מצד אביה לכן נקטי תלתא בבי כנגד שלשה חלוקות אלו שמהם יצאה זו.

"בְּחַנְפֵי לַעֲגֵי מָעוֹג, חָרֹק עָלַי שִׁנֵּימוֹ". בִּשְׁבִיל חֲנֻפָּה שֶׁהֶחֱנִיפוּ לְקֹרַח עַל עִסְקֵי לְגִימָה, חָרַק עֲלֵיהֶם שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שִׁנָּיו (תהלים לה, טז) . פירש רש"י שהאכילם והשקם ונתחברו עמה . ונראה לי בס"ד שנרמז זה באותיות חֲנוּפָה חלק התיבה לשתים וקרי בה ' חָנוּ פֶּה ' רצונו לומר היו חונים אצלו להתחבר עמו בשביל הפה דאכילה ושתיה היא בפה. ומה שאמר ' חָרַק עֲלֵיהֶם שַׂר שֶׁל גֵּיהִנֹּם שִׁנָּיו ' נראה על כי כוחות הדין מכונים בשם שיניים כנודע. גם אמר 'שִׁנָּיו' רמז לשי"ן של נח ש ושי"ן של ש טן שלוקח שר של גיהנם ארס מהם וזורקו ברשעים.

וְנִכְנְסוּ שְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה, וּשְׁנַיִם בְּחָטְמוֹ שֶׁל זֶה, וּשְׂרָפוּם (ויקרא י, ב) . הא דנכנסו בחוטם ולא נכנסו בפה כדין הנשרפים בבית דין שזורק הפתילה לתוך פיו, נראה לפרש בס"ד לרמוז הם נענשו על אשר דברו דברים שלא כהוגן נגד גדולי הדור משה ואהרן שהיו אומרים זה לזה 'מָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר' ואף על גב דהיה להם עוד חטאים שזכרו רבותינו ז"ל בגמרא (עירובין סג.) אם לא היו חוטאים בדבור זה כנגד דודם ורבם היה מגין עליהם זכות דודם ורבם שלא היו נענשים בכך. וידוע דכל גדול הדור מכונה בשם חוטם כמו שאמרו בגמרא כשבא אותו הגמון להרוג את רבן גמליאל הודיעו ברמז שאמר בבואו לבית המדרש 'בעל החוטם מתבקש' (תענית כט.) . או יובן בס"ד הא דנכנסו חוטין של אש בחוטם ולא בפה, כי כאשר נכנסו לפנים להקטיר נכנס החוטם קודם הפה והא דנתחלק האש לארבע חוטין מפני שהם נגעו בכבוד משה רבינו ע"ה ואהרן הכהן ע"ה באותם דברים הנזכר לעיל וידוע דמשה רבינו ע"ה ואהרן הכהן ע"ה הם בנצח והוד וידוע דנצח והוד נקראים וָוֵי הָעַמּוּדִים דוגמת חוטין וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בפסוק הוּא אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה (שמות ו, כו) דאורות נצח והוד החליפו מקומם ודו"ק.

וּכְבָר הָיוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ, וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין אַחֲרֵיהֶם, וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם. יש להקשות למאי אצטריך בעל המאמר לסדר דברים בתורת הקדמה שהיו משה ואהרן מהלכין בדרך והיו נדב ואביהוא מהלכין אחריהם וכל ישראל אחריהם, לימא וּכְבָר אָמַר נָדָב לַאֲבִיהוּא וכו' ולא יאריך בכל הדברים הנזכר לעיל להודיענו אותם? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הפסוקים פרשת שמיני) דמשה רבינו ע"ה ואהרן הכהן ע"ה הם מאורות דחכמה ונדב ואביהוא מאורות נצח והוד דבינה ומפורש שם דנה"י [נצח הוד יסוד] דחכמה מתלבשים בנה"י [נצח הוד יסוד] דבינה וידוע דרך כינוי ליסוד דחכמה ולכך אמר מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן מְהַלְּכִים בַּדֶּרֶךְ , פירוש ביסוד דחכמה וְנָדָב וַאֲבִיהוּא מְהַלְּכִין ' אַחֲרֵיהֶם ' דייקא כי הבינה היא אחר החכמה ומלבישים נה"י [נצח הוד יסוד] דבינה את נה"י דחכמה. ואמר עוד ' וְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵיהֶם ' רמז בזה על מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שם בסוד הכתוב וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה (ויקרא י, ו) כי בני ישראל היה בהם שני בחינות, האחת הם דור המדבר היוצאים מבחינת לאה אשת יעקב ובחינה השנית הם שאר ישראל היוצאים מבחינת רחל אשת ישראל ואלו הנקראים בֵּית יִשְׂרָאֵל כי אין בית אלא אשה, כלומר אשת ישראל היא רחל ולכך אמר 'וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה' דאלו הבחינה השנית שהם בֵּית יִשְׂרָאֵל הם שייכים לנדב ואביהוא יותר ולכך צריך לבכות עליהם עד כאן דבריו עיין שם. ולזה בעל המאמר עשה הקדמה תחילה להודיע מקום משה רבינו ע"ה ואהרן הכהן ע"ה ואחר כך מקום נדב ואביהו ואמר וכל ישראל אחריהם הם הבחינה השנית דשייכי לנדב ואביהוא ומחמת כן אמר נדב לאביהוא 'מָתַי יָמוּתוּ שְׁנֵי זְקֵנִים הַלָּלוּ, וַאֲנִי וְאַתָּה נַנְהִיג אֶת הַדּוֹר' רצונו לומר הדור של בֵּית יִשְׂרָאֵל אלו דהם שייכים לנו יותר.