בן יהוידע על סנהדרין לב:

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", אֶחָד לְדִין וְאֶחָד לִפְשָׁרָה; כֵּיצַד? שְׁתֵּי סְפִינוֹת עוֹבְרוֹת בַּנָּהָר וּפָגְעוּ זֶה בָּזֶה (דברים טז, כ) . קשה אמאי הוצרך ללמדינו דבר זה בספינות ובגמלים תסגי בחדא דשני אופנים אלו שוין הם? ונראה לי בס"ד אי הוה נקיט סְפִינוֹת בלבד הוה אמינא דוקא בכהאי גונא אמרינן תעמוד אותה שאינה טעונה ותמתין עד שתעבור הטעונה משום דבעמידתה אין טורח לבעל הספינה בעבור איזה שיעסוק בה ורק יש עכוב זמן בלבד, אבל בגמלים איכא טורח לבעל הגמל לתפוס אותו בחבל שבצוארו שלא ימרוד וילך ויתעה ובפרט כשרואה עשב רחוק לפניו ודאי ילך ממקום שעומד כדי לאכול ואפשר שיגיע לו איזה נזק לכך צריך בעליו לעמוד אצלו ולשמרו וימנעהו מלילך ממקומו והייתי אומר דבגמלים אינה עומדת אותה שאינה טעונה דאין בעלה רוצה לטרוח בכך ולכן למדנו דין זה גם בגמלים. ואי הוה נקיט גְּמַלִּים לחוד הוה אמינא הא דאמרינן שתעבור הטעונה ותעמוד שאינה טעונה משום דאיכא צער בעלי חיים בטעונה אבל בספינות דליכא 'צער בעלי חיים לא תעמוד' להכי אשמעינן גם בספינות.

"צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹף", הַלֵּךְ אַחַר בֵּית־דִּין יָפֶה (דברים טז, כ) . קשא בכל דור ודור יש בית דין יפה ומאי רבותייהו דבתי דינים אלו דקראם בית דין יפה? ונראה לי דדין מרומה יתברר על ידי רבוי חקירות ודרישות אך קיימא לן אין עושין חקירות ודרישות בדיני ממונות כדי שלא תנעול דלת (סנהדרין ב.) ואם כן כיון דאינו עושה חקירות ודרישות דא עקא דיזדמן דין מרומה ולוקה הזכאי בלא משפט. אמנם בתי דינין שמזכיר כאן היה דרכם לעשות המצאות שכליות שמהם יתברר ויתוודע דין המרומה אף על פי שאין עושין דרישה וחקירה ובעבור זה קראם בית דין יפה. אמנם מה שאמר יָפֶה ולא אמר בית דין מומחה או בית דין חכים, רמז בזה כי יו"ד ה"א הם חו"ב [חכמה ובינה] ובתיבת יָפֶה יש בין אותיות י־ה שהם חו"ב יש אות פ"ה שרומז לפה העדים או פה בעלי דינין והכונה לרמוז שהדיין קודם שישמע הדברים מן פה בעל דין ופה העדים יסתכל בחכמה שלו לדעת שמא דין מרומה הוא ולזה ירמוז אות יו"ד ד' יָ פֶה' שהיא קודם אות פ"ה ונרמז באות ה"א דיפה שרומזת לבינה ללמד שהדיין גם אחר ששמע הדברים מן פה העדים ובעלי דינין יבין וישכיל בבינה שלו שמא זה הוא דין מרומה ולכן קראם בית דין יפה. והא דנקיט לרבי אליעזר קודם רבן יוחנן בן זכאי רבו, לרמוז דגם לגבי רבן יוחנן בן זכאי רבו נקרא בית דין יפה וכן נקיט לכלהו רבנן קודם הסנהדרין דלשכת הגזית לרמוז דגם לגבי הסנהדרין נחשבין בית דין יפה, ונקיט רבי יהודה בן בתירה שהיה בזמן בית המקדש כנראה מן ריש גמרא דפסחים (פסחים ג:) בעובדא דההוא נכרי דהוה סליק ואכיל פסחים, מכל מקום נקיט ליה ולחנינא לבסוף לומר אף על גב דהוו בחוץ לארץ גם נחשבים בית דין יפה וצריך לילך אחריהם.

קוֹל רֵיחַיִם בְּבוּרְנִי, שְׁבוּעַ הַבֵּן שָׁם. נראה לי בס"ד הטעם שעושין סימן למצות מילה בריחים מפני דריחים הם דוגמת זכר ונקבה דבוקים זה בזה והמאכל נטחן מבין שניהם כן איש ואשתו שדבוקים זה בזה והולד נעשה משניהם ולכן אמר איוב תִּטְחַן לְאַחֵר אִשְׁתִּי וכו' (איוב לא, י) . או יובן בס"ד על פי מה שכתב רבינו שמשון ז"ל דשר ריחיים שמו זְבוּב ולכן אם תניח זבוב בין ריחיים לא ינזק. וכתב עוד, שר זה הנקרא זְבוּב שולט באדם המבטל פריה ורביה או גורם ביטול פריה ורביה וסופו של זה להתגלגל בזבוב וכנזכר בדן ידין יעוין שם. ולכן במקום שנולד הבן ומלין אותו דנמצא קיימו פריה ורביה ואינו שולט בהם זְבוּב שהיא שר הריחיים משמיעין קול ריחים לסימן שהם ניצולו מדין שר הריחיים ולא ישלוט בהם הזבוב ולא יתגלגלו בו.

אוֹר הַנֵּר בִּבְרוֹר־חַיִל, מִשְׁתֶּה שָׁם. נראה לי בס"ד הטעם שעושין סימן הנשואין באור הנר דידוע איש ואשתו נמשלו בדברי חכמים לנר ופתילה בתוכה דהיינו האשה נר והאיש הוא הפתילה שבתוך הנר ולכן על אשת איש המזנה עם אחר אמרו שתי פתילות בנר אחד וכנזכר בגמרא (גיטין נח.) לכן לסימן נשואין מדליקין נר שבה פתילה אחת בלבד. אי נמי עושין סימן בנר כי יש יחוד עליון שכולל כמה מיני שפע שהוא חיבור הוי־ה אהי־ה הוי־ה אלקי"ם הוי־ה אדנ־י [250] שעולים נֵר [250] והזכר אין בו אלא רמ"ח [248] אברים ועדיין חסר שני אברים כדי שיחול עליו אור השמות הנזכר שהם נֵר, אמנם כאשר ישא אשה שיש לה רנ"ב [252] אברים נשלם חסרון שלו ממנה כי דָּבַק אִישׁ בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד (בראשית ב, כד) שאז בחיבור שניהם נעשה 'נֵר נֵר' כפול שמאיר יחוד עליון בו ובה . ולכן מדליקין שני נרות בשבת שהוא זמן חיבור ודבוק איש עם אשתו וכיון דעל ידי נשואין נשלם מספר נֵר אצל הזכר לכך עושין סימן לנשואין באור הנר.