בן יהוידע על סנהדרין לג.

הָלְכָה חֲמוֹרְךָ טַרְפוֹן. עיין רש"י ז"ל. וקשא והלא רבי טרפון עשיר גדול היה ויש לו מעות הרבה לשלם ואינו נצרך למכור חמורו! ועוד למה נקיט חמור לנקוט בהמה אחרת או חפץ אחר? ונראה לי בס"ד דכונתו למכור חמורו ממש ולשלם כדי שיהיה דבר זה בזכרונו ולא ישכחנו ובזה עושה סייג לעצמו שלא יורה שום דבר מדעתו ולכן חשב בדעתו למכור חמורו החשוב שהוא מיוחד לו לרכוב עליו תמיד כשיצטרך לרכוב. ועוד נראה לי בס"ד נקיט כן לשון מליצה כי באמת היא לא שמע מרבותיו כלום בדבר זה דנטלה האם ולא למד בנטלה האם דטרפה וכעת ששאלו אותו נסתפק בדבר אם תחיה והטריף משום דספיקא דאורייתא לחומרא ולכך אזיל לחומרא ועתה שנודע לו דמן הדין כשרה אמר בלשון מליצה 'הָלְכָה חֲמוֹרְךָ טַרְפוֹן' כלומר החומרא שחששת בעבורה הלכה והפסידה את החמור שלך או רצונו לומר הלכה לאיבוד החומרה שלך שאין לה מקום לחול. או יובן בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים) שנקרא טרפון מלשון טֶרֶף נָתַן לִירֵאָיו (תהלים קיא, ה) עיין שם. וכן כאן אמר טרפון לשון טרפות רצונו לומר הטרפות שהטרפת הוליכה מידך החמור שלך שבזה אתה חייב לשלם דמי הבהמה שהטרפת אותה.