בן יהוידע על סנהדרין כו:

נְקָבוּהוּ בַּעֲקֵבָיו וּתְלָאוּהוּ בְּזַנְבֵי סוּסֵיהֶם. נראה לי בס"ד מדה כנגד מדה הוא רצה לעשות עצמו ראש ואת אדוניו חזקיהו המלך ע"ה בקש לעשותו זנב ח"ו לכן ראשו נגרר למטה ורגליו שהוא זנבו היה למעלה ונתלה בזנב הסוסים. גם נתגאה בחכמתו שהיא בראש, רצצו ראשו באבנים וסלעים שנגרר עליהם. ומה שאמר שֶׁהָיוּ מְגָרְרִין אוֹתוֹ עַל הַקּוֹצִים וְעַל הַבַּרְקָנִים נראה לי בס"ד הטעם כי תורה לשמה היא מזמרת עריצים ומכרתת החוחים והקוצים הסובבים השושנה העליונה ובזה פרשתי בס"ד מאמר הגמרא שאמרו בכל מקום 'גמרתא גמיר זמרתא תהא' לשון זמר עריצים אך שבנא לא היה לומד תורה לשמה שתהיה כדאי להכרית החוחים והקוצים לפיכך נגרר על הקוצים ועל הברקנים. או יובן בס"ד כי ישראל נמשלו לתמר מה תמר זה אין לו אלא 'לב אחד' כך ישראל יש להם לב אחד (סוכה מה:) , אך שבנא שהשלים עם סנחריב היה לו 'לב אחר' ברי"ש נמצא עשה מן אחד בדלי"ת, אחר ברי"ש. וההפרש הוא מספר קוץ כי זה מאתים וזה ארבע גם הסיר קוץ של קרן זוית שבדל"ת ונעשה רי"ש לכן היו מגררין אותו על הקוץ.

אִלּוּ חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ נֶהֱרָסִין, "צַדִּיק מַה פָּעָל" (תהלים יא, ג) . פירש רש"י: הקדוש ברוך הוא מה שכר משלם. ונראה לי בס"ד הכונה דידוע שהשם יתברך הכין טובה ושכר לכל דור ודור בפני עצמו בעבור עסק התורה וידוע מה שאמרו במדרש תהלים בפסוק כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ הֳ' (תהלים כה, ז) רבי יוסי בר חנינא אמר משל למלך שעשה סעודה גדולה וזימן את האורחים הגיע ארבע שעות וחמש שעות ושש ולא באו, לעתותי הערב התחילו האורחים ממשמשין ובאין אמר להם המלך: טובה גדולה אני צריך להחזיק לכם אלולי שבאתם כל הסעודה הייתי משליך לכלבים שלא היה מי לאכול! כך אומר הקדוש ברוך הוא לצדיקים טובה גדולה אני מחזיק לכם שבשבילכם בראתי את עולמי שאלמלא אתם כל הטובה שהתקנתי לעתיד לבוא למי הייתי נותנה? שנאמר מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ) עד כאן. ולכן אמר דוד המלך ע"ה זְכָר לִי לְמַעַן טוּבְךָ כי הוא היה מלך ובכל יום יבא לבית המדרש ועוסק בתורה ועל ידי כך היה כל אדם נכנס ועוסק בתורה כי יקח קל וחומר ונמצא הוא גרם שהטוב המוכן לאותו הדור לעמלי תורה נמצא לו לוקחים שלוקחים אותו. והנה ידוע כי חזקיה המלך ע"ה הרביץ תורה בישראל יותר מדאי שהיה מלך ודורש בי"א רבוותא והכל באין ולומדין כי יקחו קל וחומר לעצמם ולא עוד אלא שנעץ חרב בבית המדרש ואמר כל מי שאינו עוסק בתורה ידקר בחרב והדליק שמן בבתי מדרשות כל הלילות ולילה כיום יאיר לעסוק בתורה ובדקו ומצאו אפילו תינוק ותנוקת בקיאים בהלכות טומאה וטהרה (סנהדרין צד:) , ואם אחר כל עסק הגדול הזה שהיה להם בתורה נמסרים ביד סנחריב מי היה לומד תורה עוד בראותם שכל רבוי עסק התורה הזה לא הגין עליהם! ואם כן למי היה נותן הקדוש ברוך הוא שכר הטוב אשר הכין בעולם הבא לעמלי תורה? וזהו שנאמר צדיקו של עולם מה פעל בהזמנה והכנה של השכר שהכין והזמין לעמלי תורה.

'תּוּשִׁיָּה', שֶׁנִּתְּנָה בַּחֲשַׁאי מִפְּנֵי הַשָּׂטָן (ישעיה כח, כט) . פירוש קאי על תורה שבעל פה. ומה שאמר דברים של תוהו נראה לי בס"ד דקאי על התורה שיש בה כמה ספורים שהאדם הרואה אותם חושב שהם דברים של תוהו לפי פשוטן כמו 'וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים' (בראשית לו, לא) וכיוצא וכאשר קנטר מנשה בכך אך באמת הם דברים נפלאים שהעולם משותת עליהם שהם סודות עליונים.

אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר: חִזְקִיָּה וְסִיעָתוֹ, הֵיכָא אַשְׁכְּחָן צַדִּיקֵי, דְּאִיקְרוּ 'שָׁתוֹת'? (שמואל א ב, ח) . הנה מלבד טעם הגמרא נראה לי בס"ד 'שָׁתוֹת' על חזקיהו המלך ע"ה והוא על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הגלגולים מא.) בענין הגבורות המתפשטים בשש קצוות דז"א [זעיר אנפין] בבחינת הגדלות והוא כי גבורת הגדלות העולה דרך עליה מן היסוד לנצח הוא חזקיהו המלך וכו' עיין שם. נמצא חזקיהו הוא מן הגבורות דגדלות המתפשטים בשש קצוות ולכן תיבת 'הַשָּׁתוֹת' דנקיט קרא הכא רומזת אליו. ועוד נראה לי ד'שָׁתוֹת' קאי על חזקיהו דאף על פי ששמו חזקיה בחמש אותיות נקרא חזקיהו בששה אותיות. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמר בשער הגלגולים (דף נו"ן) דחלק הבכורה של קין גדול מאד ולקחו יעקב אבינו ע"ה והורישו ליששכר ואחר כך התחילה נשמה זו של חלק הבכורה שהיא גדולה מאד להתגלגל והתחיל גלגול הראשון בנדב ואביהוא שהם תרי פלגי גופא ונתגלגלה בהם הרי כאן שנים אחר כך באה בפנחס בסוד עיבור אחר כך בשמואל הנביא ע"ה בסוד גלגול אחר כך באלישע הנביא ע"ה בסוד עיבור הרי כאן חמשה צדיקים אחר כך באה בחזקיהו המלך ע"ה בסוד גלגול עיין שם. נמצא מעת שהתחילה להתגלגל ולהתעבר היה הוא שישי לצדיקים שבאה בהם ולכן שתות קאי על חזקיהו המלך ע"ה.