בן יהוידע על סנהדרין כו.

הֵי אָמַר לְהוּ בְּרֵישָׁא. קשא עדיין תיקשי למה לא אמרו בעובדא דכהן וזמר תירוץ זה שהוא עוסק במלאכה של גוי? ונראה לי בס"ד דתירוץ זה דוחק משום דאין דרכם של כהנים להיות נשכרים לעסק מלאכה ובפרט אצל הגוים מפני שדרכן להיות פרושים ומובדלים בעבור הטהרה לשמור עצמן מטומאה אבל תירוץ 'לְעֵקֶל' מרווח טפי אמנם בעובדא דכהן וחרש היו מוכרחים לתרץ בהכי שהיה שכיר לגוי דלית להו שם תירוץ אחר. ברם הא קשיא כיון דבאמת עובדא דכהן וחרש הוות באחרונה אמאי תלמודא נקיט לה ברישא? ונראה לי בס"ד ללמדנו דעיקר הקפדתו עליהם וקראם 'חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית' משום הך עובדא דכהן וחרש כי עובדא דכהן וזמר יש טעם לתירוץ שלהם כי דבר זה מצוי ושכיח שרוצה לעקל בית הבד אך בכהן וחרש התירוץ רחוק מאד כדאמרן דאין דרכן של כהנים להיות נשכרים לעסק מלאכה אצל אחרים וכל שכן אצל נכרים מפני שהם אוכלים תרומה וחלה וצריכין להיות שמורים בטהרה ומה גם מלאכה של חרישה ודאי לא יקרבו אליה כי יחושו אולי יש עצמות אדם קבורים בקרקע ויתגלו בחרישת הקרקע ויטמאו בהם לכך הקפיד בהאי עובדא טפי ולהכי נקיט לה תלמודא ברישא ללמדנו דעיקר הקפידה אשר אחר כך קראם לפני רבי יוחנן חשודין על השביעית היתה בעבור זאת המעשה דכהן וחרש. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו אמר שהוא הקפיד עליהם אחר כך שקראם 'חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית' בעבור עובדא דכהן וחרש והיינו שעשו תירוץ לזה הכהן ולא חקרו ודרשו עליו אם אמת הוא שעוסק בקרקע של גוי כי זה אפשר להם לברר שישאלו מאחרים וכיון דעשו לו התירוץ והלכו להם בלתי חקירה ודרישה הקפיד עליהם וקראם 'חֲשׁוּדִים עַל הַשְּׁבִיעִית' אבל בעובדא דכהן וזמר שעשו לו תירוץ לעקל בית הבד הוא צריך אין בידם לברר הדבר שישאלו מאחרים דאין אדם יודע מה כונתו והוא ודאי יאמר לְעֵקֶל בֵּית־הַבַּד הוּא צָרִיךְ' כדי לפטור עצמו עד כאן דבריו נר"ו.

מַאי "קֶשֶׁר רְשָׁעִים"? שֶׁבְנָא הֲוָה דָּרִישׁ בִּתְלֵיסַר רִבְוָתָא, חִזְקִיָּה הֲוָה דָּרִישׁ בְּחַד־סַר רִבְוָתָא (ישעיה ח, יב) . נראה לי בס"ד שבנא נתגאה ומרד באדונו בשביל שראה שתי ישיבות הוא יתר עליו ונרמז זה בשמו שֶׁבְנָא אותיות 'ב' שנא' כלומר בעבור יתרון שתי ישיבות שנא את אדונו ומרד בו 'וְכָּתַב פִּתְקָא וְשָׁדָא בְּגִירָא' נרמז זה גם כן בְּגִירָא שהוא 'י־ג רא' כלומר ראה שיש לו שלש־עשרה ישיבות ולכך נתגאה ו'רא' שורש ראה ועל זה נתנבא דוד המלך ע"ה כּוֹנְנוּ חִצָּם עַל יֶתֶר (תהלים יא, ב) ששלח פתקא בחץ הוא הגירא למרוד בשביל יתר שהיה לו בישיבות על חזקיהו המלך. והנה מספר שלש־עשרה זה שנתגאה בו נהפך לו לאותיות 'אוֹבֵד' [13] כי הוא מספר י"ג. אי נמי נתגאה על שראה יש בשמו [שֶׁבְנָא=353] יתרון על מספר שם חִזְקִיָּה [130] כמנין אַבְרֵךְ [353-130=223] והוא המעלה של יוסף הצדיק ע"ה דכתיב וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ (בראשית מא, מג) ותרגומו דין אבא למלכא וחשב גם הוא יזכה לכך.

טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא, קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא (ישעיהו כב, טז) . נראה לי בס"ד האי טִלְטוּלָא קאי על הגלגול כי האשה אף על פי שמתגלגלת גלגוליה מועטין מפני שפטורה ממצוות עשה שהזמן גרמא וגם פטורה מביטול תורה וגם אין לה עון קרי ושכבת זרע לבטלה ואין בידה עון גזל וגניבה וחמס ושבועת שקר והשגת גבול וכיוצא מפני שאין לה עסק של משא ומתן בשוק אלא יושבת בירכתי ביתה, אבל האיש יש לו גלגולים רבים וגם משונים לחומר העונות ולכן אמר טִלְטוּלָא דְּגַבְרָא קָשֶׁה מִדְּאִיתְּתָא ובא הנביא לומר לשבנא אל תחשוב מיתה אחת תמות בעוניך אלא מטלטלך טלטול גבר רצונו לומר יגלגלך גלגולים רבים ובכמה מיתות משונות תמות בהן. ומה שאמר רבי יוסי מְלַמֵּד שֶׁפָּרְחָה בּוֹ צָרַעַת נראה הטעם מדה כנגד מדה הוא היה עוסק בתורה והיה חושב בעסקו בתורה מחשבות רעות על חזקיה המלך ע"ה וסייעתו דנמצא בזה הגביר קליפת שור וחמור דכתיב לֹא תַחֲרֹשׁ בְּשׁוֹר וּבַחֲמֹר יַחְדָּו (דברים כב, י) כי השור טהור וחמור טמא לכך לקה ב'צָרַעַת' [760] שהיא מספר 'שׁוֹר חֲמוֹר' [760] .