בן יהוידע על ראש השנה ו.

(דברים כג, כד) 'מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ' זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. נראה לי בס"ד דדריש כן משום דדבור ראשון אשר דברו ישראל בקבלת התורה נקטו לשון עשיה שהקדימו נעשה לנשמע. וידוע דְּנַעֲשֶׂה מורה על העשין וְנִשְׁמַע מורה על לאוין. או יובן בס"ד דחמשה מוצאות הן ומוצא השפתים הם בומ"ף, ואיתא בשער מאמרי רשב"י (בביאור אדרא זוטא דף סא) דאותיות בומ"ף שהם מוצא השפתים הם גבורת החסד, עיין שם. ועיין בעץ חיים שער דרושי הצלם פ"ב יעוין שם. וידוע כי מצוות עשה הם חסדים ומצות לא תעשה הם גבורות, וכנזכר בעץ חיים שער נו"ן, יעוין שם. ולכן דריש 'מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ' זוֹ מִצְוַת עֲשֵׂה. ונראה לי 'בומ"ף' [128] בגימטריא 'החסדים' [127] עם הכולל [128]. ומה שאמר 'לַהֳ' אֱלֹהֶיךָ' אֵלּוּ חַטָּאוֹת נראה לי בס"ד משום דבכלהו קרבנות כתיב לַהֳ' וכן אמרו רבותינו ז"ל. ומה שאמר 'אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ' אֵלּוּ קָדְשֵׁי בֶּדֶק הַבַּיִת נראה לי בס"ד החיר"ק שתחת אות ד' משמש במקום יו"ד ולכן דִּיבַּרְתָּ ביו"ד הוא 'דר בית' גם באותיות דִּיבַּרְתָּ יש משמעות לשון דביר. ומה שאמר 'בְּפִיךָ' זוֹ צְדָקָה כי בצדקה לעניים צריך לשתף צדקת הפה שהוא הפיוס כמו שאמרו רבותינו ז"ל (בבא בתרא ט:) הנותן מתברך בשש ואם פייסו יתברך בי"א ברכות. גם 'פִיךָ' אותיות 'כַּפַּי' והצדקה תתייחס לכפיים.