בן יהוידע על ראש השנה לא:

רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שֵׁשׁ גָלֻיּוֹת גָּלוּ. נראה לי בס"ד בזה מובן היטב מאמר רבותינו ז"ל במדרש רבא פרשת וישלח (בראשית כח, א) 'וַיִּקְרָא יִצְחָק אֶל יַעֲקֹב וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ' אמר לו בא ואברכך ברכות של גליות שיחזור עליך הקב"ה ויקבצך מבין הגליות ומה הן הברכות? 'בְּשֵׁשׁ צָרוֹת יַצִּילֶךָּ וּבְשֶׁבַע לֹא יִגַּע בְּךָ רָע'! ולפי זה שש צרות אלו שש גליות שגלו סנהדרין. ונראה לי הטעם שגלו 'שֵׁשׁ גָלֻיּוֹת' כנגד מה שחטאו ישראל בכבוד תורה שבעל פה שהיא ששה סדרים, ולכן בזכות המשנה נגאלין כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק (הושע ח, י) 'גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם' יִתְנוּ לשון מתניתין.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וּמִשָּׁם עֲתִידִין לִגָּאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נב, ב) "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם". 'קוּמִי שְׁבִי יְרוּשָׁלָיִם' כלומר מן טבריה יגאלו. והנה הרב אמת ליעקב ניניו ז"ל בדף צ"א כתב טעם נכון מדוע יתגלה המשיח תחילה בעיר הקודש טבריה תוב"ב [תבנה ותכונן במהרה בימינו] שהגאולה תהיה על פי סברת רבי מאיר ע"ה (קידושין לו.) דסבירא ליה גם באין עושין רצונו של מקום קרויין בנים, ולכך תועיל הצדקה דהוי משל למלך שכעס על בנו וכו' ובזה פירש הטעם דמנהג ישראל לנדור צדקה על שם רבי מאיר, ולכן המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] בזכות הצדקה יתגלה בטבריה דהוא אתריה דמור אף על גב דרבי יהודה פליג, ולכן אמר רבי מאיר בעת פטירתו 'הא משיחכון דידכון' (ירושלמי כלאים פ"ט, סוף ה"ג) דלא על עצמו אמר אלא על משיח העיקרי. ובזה פירש המאמר דאמר הקב"ה אני מדבר בעדם בזכות הצדקה שעושין זה בזה נגאלין הדא הוא דכתיב (ישעיהו סג, א) 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ', וקשה מיכאל למה נעלמה ממנו סנגוריא זו של צדקה? אך משום דהצדקה לא תועיל לסברת רבי יהודה בזמן שאין עושין רצונו של מקום וקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה לכך לא טען אותה מיכאל, יעוין שם, ודפח"ח [דברי פי חכם חן] . ואנא עבדא תרצתי בזה דקדוק גדול שיש במדרש הנזכר לעיל (מדרש שוחר טוב יט, יז) באותה שעה מיכאל סניגורן של ישראל משתתק שנאמר (דניאל יב, א) 'וּבָעֵת הַהִיא יַעֲמֹד מִיכָאֵל' ואין יעמוד אלא שתיקה שנאמר עמדו ולא ענו עוד, וכיון שהוא משתתק אומר הקב"ה מיכאל נשתתקת ואין אתה מלמד סנגוריא על בני? חייך שאני מלמד ומדבר עליהם בצדקה ומושיען! שנאמר (ישעיהו סג, א) 'אֲנִי מְדַבֵּר בִּצְדָקָה רַב לְהוֹשִׁיעַ' עד כאן לשונו, כנזכר בילקוט ישעיה ס"ו ס"ג, יעוין שם. ויש להקשות כיון דבאמת נשתתק, למה אמר לו הקב"ה מיכאל נשתתקת דנראין דברים אלו לשון יתר ח"ו ללא צורך? גם מה שאמר לו ואין אתה מלמד סנגוריא על בני מה צורך לומר לו כן אחר שאמר לו נשתתקת? ופרשתי בס"ד כי ידוע דמיכאל הוא שר החסד דאחוז במדת החסד, וידוע כל מלאך שמו מורה על מדה האחוז בה, ולזה אמר לו 'מיכאל נשתתקת?' פירוש כיון שאתה מיכאל שאחוז במדת החסד היה לך ללמד סנגוריא מצד החסד שעושין זה בזה שהוא מדה שאתה אחוז בה ואיך נשתתקת? ופירש לו טענה עוד ואין אתה הידוע שאתה שר החסד מלמד סנגוריא על בני דייקא שהיה לך לטעון שיש להם דין בנים ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ולפי זה הגאולה שתהיה בזכות הצדקה היא בנויה על פי סברת רבי מאיר דוקא ולא כפי סברת רבי יהודה ולכן הביא רבי יוחנן על זה פסוק 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר' דראש וסוף ב' תיבות אלו הוא 'הרים' וידוע אות ה"א תתחלף באל"ף ונמצא 'הרים' אותיות 'מֵאִיר' גם 'מאיר' [251] עם האותיות 'מֵאִיר' [251+4=255] 'הרים' [255] דעל פי סברתו 'הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי'. ובזה יובן (תהלים קכא, א) 'אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים' רוצה לומר אֶשָּׂא עֵינַי לצפות לגאולה בשביל הֶהָרִים הוא סברת רבי מאיר שרמוז בהרים, אך באמת 'מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרִי' מאחר דקיימא לן רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה לזה אמר עֶזְרִי מֵעִם הֳ' עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ והאי כללא לא אתמר גבי שמייא וכמו שכתב הרב הנזכר משום דטעמא דלא קבעו הלכה כמוהו למטה מפני שלא ירדו חביריו לסוף דעתו ודבר זה לא שייך גבי שמייא נמצא מטבריא עתידין ליגאל. ונראה לי לכן טבריא אותיות אֲרִי טַב כלומר חודש אב שמזלו ארי יהיה טב לישראל כי יש לדרוש טבריא באל"ף דהמבטא שוה.