בן יהוידע על ראש השנה לא.

בָּרִאשׁוֹן, מַהוּ אוֹמֵר? (תהלים כד, א) "לַהֳ' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָה תֵּבֵל וְיוֹשְׁבֵי בָהּ", עַל שׁוּם שֶׁקָּנָה וְהִקְנָה וְשָׁלַט בְּעוֹלָמוֹ. פירוש אמרו רבותינו ז"ל ביום ראשון ברא השמים וכל אשר בה והארץ וכל אשר בה אך היו בכח ואחר כך היה גוזר שיצא הכח לפועל ולכן אמר (בראשית א, כד) 'תּוֹצֵא הָאָרֶץ' (בראשית א, יא) 'תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ' כי כל הבריות כבר הם בקרבה ועתה תוציא אותם לפועל, וזהו שאמרו שקנה הארץ בבראו אותה, ועוד גם כן ביום ראשון הִקְנָה בה כח של תולדות שלה וְשָׁלַט בְּעוֹלָמוֹ שלא נתן בה כח התולדות שתהיה מוציאה אותם מאיליה אלא שלט בעולמו שלא תוציא אותם אלא רק על פי גזרתו שגוזר תוציא הארץ ומוציאה שאין הכח שהקנה לה יוצא מאיליו אלא יוצא על פי גזרתו ומאמרו ולזה אמר וְשָׁלַט בְּעוֹלָמוֹ.

בַּשִּׁשִּׁי, מַהוּ אוֹמֵר: (תהלים צג, א) "הֳ' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ", עַל שֵׁם שֶׁגָּמַר מַעֲשָׂיו, וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם. נראה לי בס"ד 'גָּמַר מַעֲשָׂיו' היינו שאמר לעולמו די שגזר שלא יהיה עוד בריאה חדשה כמו שנאמר (קהלת א, ט) 'וְאֵין כָּל חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ' וידוע כי בשבעה שמותיו יתברך שאין נמחקים יש שם שדי שהוא שם בן שלש אותיות שבו אמר לעולמו די ולכן מזמור 'הֳ' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ' הוא ביום שישי שבו גזר שלא יהיה עוד בריאה חדשה וגזרה זו רמוזה בשם שדי שהוא בן שלשה אותיות והוא המורה שאמר לעולמו די, וזהו גֵּאוּת לָבֵשׁ חלק תיבת 'גֵּאוּת' לשתים וקרי בה 'ג' אוֹת' לבש רמז לשם שדי שהוא ג' אוֹת, ולכן דריש בזה שֶׁגָּמַר מַעֲשָׂיו וּמָלַךְ עֲלֵיהֶם.

אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה: וְכִי מָה רָאָה רַבִּי עֲקִיבָא לְחַלֵּק בֵּין הַפְּרָקִים הַלָּלוּ? אֶלָּא, בָּרִאשׁוֹן שֶׁקָּנָה וְהִקְנָה וְשָׁלַט בְּעוֹלָמוֹ וכו'.. הא דהוצרך רבי נחמיה לכפול ולשנות כל הדברים של ימי בראשית היינו שבא לומר לרבי יהודה מה ששמעת אתה בשם רבי עקיבא היא שמועה בטעות אלא כך אני שמעתי משמיה דרבי עקיבא כנוסח זה, ואם לא היה מזכיר רבי נחמיה אלא רק בשביעי על שום ששבת היינו חושבים שלא אמר רבי נחמיה דברים אלו מפי השמועה ששמע משמיה דרבי עקיבא אלא בא ליישב דברי רבי עקיבא מדעתו כדרך האמוראים הבאים לתקן דברי המשנה בראותם בה דבר מוקשה שאומרים מדעתם חסורי מחסרא והכי קתני, או אומרים לאו הכי אתמר אלא הכי אתמר שעושין הגה"ה ותיקון מדעתם בדברי המשנה. ושוב ראיתי מה שכתוב בפתח עינים והרואה יראה דמה שפירשתי אנא עבדא יבא נכון בעזה"י.

וְקָמִפְלְגֵי בִּדְרַב קְטִינָא. פירוש בעלי השמועות האלה מה שאמר רבי יהודה משמיה דרבי עקיבא ומה שאמר רבי נחמיה משמיה דרבי עקיבא פליגי בהא דרב קטינא, והיינו דלעולם רבי עקיבא כך אמר בשביעי אומרים (תהלים צב, א) 'מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת' על שם השבת, ובעל השמועה דרבי יהודה מפרש להא דאמר על שם השבת על העתיד לבוא שהוא יום שכולו שבת, ובעל השמועה דרבי נחמיה מפרש להא דאמר על שם השבת רוצה לומר עַל שֵׁם השביתה שֶׁשָּׁבַת ולא קאי על העתיד לבוא.

דְּאָמַר רַב קְטִינָא: שִׁיתָּא אַלְפֵי שְׁנִין הֲוֵי עָלְמָא, וְחַד חָרִיב. פירוש יחרב חומר הטבעי המצוי עתה מפני כי יזדכך החומר של עולם הזה ויהיה זך כמו חומר גוף הצדיקים אשר יושבים עתה בגן עדן התחתון ששם הנפש מתלבשת בגוף שנראה לעיני הכל גוף גמור, אך באמת הוא חומר זך קרוב לרוחני ממש שאין צריך לאכילה ושתיה גשמית אלא ניזון מריח הטוב של גן עדן וחי לעולם ולא ישלוט בו לא שינה ולא שום מקרה טבעי, ככה יהיו הגופים לעתיד באלף השביעי.

עֶשֶׂר מַסָּעוֹת נָסְעָה שְׁכִינָה. נראה לי בס"ד טעם לעשר כי הקב"ה חס על העולם הזה שנברא בעשרה מאמרות, ולכן עשה המסע בהדרגות דחלקם לעשרה אולי ישובו בנתיים ולא תצטרך ליסע עוד. גם נראה לי בס"ד טעם אחר על פי מה שכתב מאורי אור ז"ל שהמלכות נקראת א"ט שהיא תחילתה נקודה אחת ומתוספים לה תשעה ספירות ונשלמת לעשר עיין שם. וידוע כי אור השכינה שהיה שוכן בבית המקדש נמשך ובא מספירת המלכות העליונה ולכן כנגד זה נסע אור השכינה שבבית המקדש עשר מסעות דהיינו תשע מסעות הם ועם מקומה הראשון נעשו עשר, והתשע הם כנגד ט' ספירות הבאים לה בסוד תוספת ומסע העשירי שהוא מקומה הראשון הוא כנגד נקודה העיקרית שבה, ולכן כתיב (איכה א, א) 'אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד' רוצה לומר אֵיךְ הֳ' שהיא סוד אור השכינה יָשְׁבָה 'בָדָד' גימטריא עשר כי עשר ישיבות ישבה בעשר מסעות אלו. ודע כי עיקר הגרסה היא מִכַּפֹּרֶת לִכְרוּב, וּמִכְּרוּב לְמִפְתָּן ודוק.

אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים נִתְעַכְּבָה שְׁכִינָה לְיִשְׁרָאֵל בַּמִּדְבָּר, שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. כתב מהרש"א ז"ל דאלו הששה חדשים הם מיום עשרה בטבת עד תשעה בתמוז ובאותם הששה חדשים נסעה עשר מסעות הנזכר עיין שם והוא נכון. אמנם צריך להבין איך רמוז זה בהאי קרא של (איוב יא, כ) 'וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם'? גם למה התחילו בטבת ונשלמו בתמוז? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דחדשי הקיץ מניסן עד תשרי הם חדשי הנקבה וחדשי החורף מתשרי ועד ניסן הם חדשי הזכר, גם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל כי תמוז הוא בחינת עין ימין בחדשי הנקבה וטבת הוא עין ימין בחדשי הזכר וכנזכר כל זה בשער הכונות יעוין שם. ולפי זה נמצא זמן שהאריך להם לטובתם הוא מתחיל בעין ימין ומסיים בעין ימין דאולי באלו הימים נפקחים עיניהם לשוב בתשובה דהתשובה תהיה מכח עיני האדם להימין בדרכיו כמו שנאמר (קהלת ב, יד) 'הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ וְהַכְּסִיל בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ'. ולזה אמר 'וְעֵינֵי רְשָׁעִים תִּכְלֶינָה' שהארכתי זמן לרשעים שהוא מזמן התלוי ואחוז בעין אל זמן התלוי ואחוז בעין אולי תפקחנה עיניהם לשוב בתשובה, אך הם עיניהם תכלנה שלא פקחו עיניהם לשוב 'וּמָנוֹס אָבַד מִנְהֶם' וא"ו של תיבת וּמָנוֹס רמז לששה חדשים הנזכר כלומר וא"ו חדשים שעשיתי להם מנוס בהם, אבד מנהם, שלא הועילו לשוב בם בתשובה. והנה בששה חדשים ק"ף יום לפי חשבון סתם חודש שהוא שלשים יום והם כמנין 'עֵינַיִם' [180] לומר זמן זה ניתן להם בשביל עינים שלהם אולי תפקחנה לשוב בתשובה.