בן יהוידע על ראש השנה טז.

בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כָּל בָּאֵי עוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן. נראה לי בס"ד אמר בָּאֵי עוֹלָם כי אותיות 'עוֹלָם' במילואם כזה עי"ן וא"ו למ"ד מ"ם יש באותיות המלוי אותיות 'אדמונים' רמז על בני אדם שנבראו 'מִן הָאֲדָמָה' (בראשית ב, ז) וכמו שנאמר על דוד המלך ע"ה דכתיב ביה (שמואל א' טז, יב) 'וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם' קראו אַדְמוֹנִי על שהיה גלגול אדם הראשון שנוצר מן האדמה ואם כן בני אדם שהם רבים נקראים אַדְמוֹנִים לשון רבים גם רמזם בשם 'אדמונים' על שם העונות שהם אֲדוּמִים כַּשָּׁנִים כמו שנאמר (ישעיהו א, יח) 'אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ אִם יַאְדִּימוּ כַתּוֹלָע כַּצֶּמֶר יִהְיוּ' שהם מתלבנים על ידי התשובה שעושים בימים אלו דנתנו לקבלת התשובה. ולזה אמר 'כָּל בָּאֵי עוֹלָם' הם האדמונים הבאים בתוך אותיות הפשוט של עוֹלָם.

וּבֶחָג, נִדּוֹנִין עַל הַמַּיִם. מקשים למה נקיט כאן 'נִדּוֹנִין' להדיא והוה ליה למימר 'וּבֶחָג עַל הַמַּיִם' בדרך דנקיט בפסח ובעצרת? ונראה לי בס"ד נקיט 'נִדּוֹנִין' רוצה לומר כל אותם הנזכרים למעלה שהם התבואה ופירות האילן ובאי עולם, כי המים הכל צריכין להם וגם כי בהם תלוי חיי נפש שיש מקומות שאין להם לשתות אלא מי גשמים.

רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אָדָם נִדּוֹן בְּכָל יוֹם. מקשים פסוק (תהלים פא, ה) 'כִּי חֹק לְיִשְׂרָאֵל הוּא מִשְׁפָּט לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב' רבי יוסי מאי עביד ליה? ונראה לי בס"ד דודאי רבי יוסי מודה שהאדם נידון בראש השנה עם כל העולם על כל המעשים שעשה בכל השנה ועל פי מעשיו נגזר עליו על כל השנה הבאה מתחילתה ועד סופה הן לטוב הן להפך, אך סבירא ליה דאדם דוקא נידון לבדו בכל יום על מה שנגזר עליו בראש השנה בשביל אותו היום שאם נגזר עליו טובה והוא עשה מעשים רעים שאינו ראוי לאותה טובה תשתנה אותה הפסיקה של הטובה שפסקו לו בראש השנה בעבור אותו היום וכן להפך אם נגזר עליו רע בראש השנה באותו היום והוא עשה מעשים טובים בו ביום נדחה ממנו גזרת הרע ותשתנה ועל דרך זה נידון האדם בכל יום ויום דהיינו על פסיקה שפסקו לו בראש השנה על כל יום ויום של השנה כולה הן לטוב הן להפך, אך על גוף המעשים שיעשה בכל יום ויום הן לטוב הן להפך נידון הוא בראש השנה הבאה אחר אותה השנה.

אֶלָּא אָמַר רַב חִסְדָּא: טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי מֵהָכָא: (מלכים א' ח, נט) "לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ, וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ". הקשה מהרש"א ז"ל והלא בברייתא לא מייתי לה מהאי קרא אלא מקרא (איוב ז ,יח) 'וַתִּפְקְדֶנּוּ לִבְקָרִים לִרְגָעִים תִּבְחָנֶנּוּ' ואינו נראה שמחקו מברייתא? ונראה לי בס"ד דפסוק ותפקדנו בדברי רבי יוסי ופסוק 'לִרְגָעִים' בדברי רבי נתן לאו רבי יוסי ורבי נתן אמרי ליה אלא מסדר הברייתא מייתי הני קראי אבל רבי יוסי לא אמר אלא 'אָדָם נִדּוֹן בְּכָל יוֹם' כמו דנקטו רבי מאיר ורבי יהודה דלא מייתו קראי הוכחה לדבריהם ורב חסדא בא לפרש טעמו דרבי יוסי מהאי קרא, אבל מסדר הברייתא סבירא ליה טעמו דרבי יוסי מקרא ד'וַתִּפְקְדֶנּוּ' ולא חש להאי קושיא דהש"ס דסבירא ליה דהבחנה יש לפרשה עיוני טפי מלשון פקידה דמצינו מקראות לשון פקידה על גזרת הדין כמו (תהלים יט, ט) 'פִּקּוּדֵי הֳ' יְשָׁרִים' וכמה מקראות יש עוד דקורא למצות שהם גזירות בלשון פקודים אך רב חסדא אשכח קרא מרווח טפי לדברי רבי יוסי.

מֶלֶךְ וְצִבּוּר, מֶלֶךְ נִכְנָס תְּחִלָּה לַדִּין. היינו טעמא משום 'דְּלָאו אוֹרַח אַרְעָא לְמֵיתַב מַלְכָּא מֵאִבְּרָאִי' או 'מִקַּמֵּי דְּלֵיפּוּשׁ חֲרוֹן־אַף'. מקשים והלא אמרינן שהכל נסקרין בסקירה אחת? ונראה לי בס"ד דמה שאמר בסקירה אחת קאי על גמר הדין ומה שאמר 'מֶלֶךְ נִכְנָס תְּחִלָּה' קאי על עיון הדין, ומה שאין עושה גם זה בסקירה אחת הוא לטובתם כדי שבין הביניים יעשו תשובה ונכתבים לטובה, ועוד כדי שהמימינים והמשמאילים כל אחד יעסוק במלאכתו. ומה שאמר 'מִקַּמֵּי דְּלֵיפּוּשׁ חֲרוֹן־אַף' אף הכוונה שאם יצאו הציבור חייבים גם הוא ילקה בחובם דכתיב (ויקרא ד, ג) 'אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם' לכן נגמר דינו קודם. וכמדומה לי שראיתי טעם זה בספרים של דרושים.

כְּמַאן מַצְלִינָן הָאִידְנָא אַקְצִירֵי וְאַמְרִיעֵי? כְּמַאן? כְּרַבִּי יוֹסֵי. הקשו התוס' ז"ל ולרבנן מי לא מצלינן רְפָאֵנוּ וּבִרְכַּת הַשָּׁנִים? עיין שם. ונראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל הרי שהיו בראש השנה רשעים ופסקו עליהם גשמים מועטים ואחר כך חזרו בהם להוסיף אי אפשר אלא שמורידן בזמנם על הארץ הצריכה וכן הוא להפך, ולכן גם לרבנן מברכין בִּרְכַּת הַשָּׁנִים לומר אם נגזר טל ומטר מועט יורידם באופן שתתברך בהם הארץ שיועילו כמרובה. וכן בִּרְפָאֵינוּ אם נגזר עליהם חולי יקדים הקב"ה רפואה למכה שיתן כח ובריאות בגוף שאז החולי הנגזר לבא עליו אינו עושה בו רושם של נזק כמי שזורק אבן על ברזל ולא כזורק אבן על זכוכית או חרס ועל זה מתפללין רְפָאֵנוּ לרבנן.

אִמְרוּ לְפָנַי: מַלְכֻיּוֹת, זִכְרוֹנוֹת וְשׁוֹפָרוֹת בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה. 'מַלְכֻיּוֹת', כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי עֲלֵיכֶם. נראה לי בס"ד קישור הדברים דידוע מה שכתבו המפרשים ז"ל הטעם דלא מהני התשובה אלא לישראל ולא לעכו"ם כי העכו"ם הם תחת ממשלת השרים והמה חלקם ונחלתם לכן נוהג בהם דין תורה ד'נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת' (יחזקאל יח, ד) ולא מהני להו תשובה שהיא לפנים משורת הדין, אך ישראל הם חלקו יתברך ואינם תחת ממשלת השרים אלא רק תחת ממשלתו יתברך דלכן הקב"ה נקרא 'מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל' ולא נקרא 'מֶלֶךְ הַגּוֹיִם' וכמו שאמר הסבא ע"ה בפרשת משפטים, על כן מן הראוי כמו שהקב"ה קיים לעד כן ישראל יהיו קיימים ולא יכלו ואם לא יתנהג עמהם בחסד התשובה צריך לכלותם בעבור עונותיהם לכן נוהג עמהם לפנים משורת הדין לקבלם בתשובה וימחול להם. וזהו שאמר 'מַלְכֻיּוֹת' כְּדֵי שֶׁתַּמְלִיכוּנִי 'עֲלֵיכֶם' ובזה יתברר שאתם חלקי ואז ממילא יבא זכרוניכם לפני לטובה שאמחול לכם ולא אתנהג עמכם בדין תורה לומר 'נֶּפֶשׁ הַחֹטֵאת הִיא תָמוּת' וּבַמֶּה תהיה זאת המחילה לכם לפנים משורת הדין לא שתהיו נשארים מלוכלכים בעונות אלא תהיה 'בְּשׁוֹפָר' היא התשובה הרמוזה בשופר שהוא משמעותו שַׁפְּרוּ מַעֲשֵׂיכֶם ובזה יָבֹא זִכְרוֹנֵיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה. ועוד נראה לי בס"ד דידוע ששם אהו"י שהוא ראשי תיבות (דברים יא, יז) 'אֶת הַשָּׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה' הוא בחינת דעת דמלכות המקבלת גבורותיה מדעת דתפארת והוא מספר טוֹבָה [22] כמו שכתב הרמ"ז [הרב משה זכות] ז"ל. וידוע כי המלכות היא שתי בחינות סוד לאה וסוד רחל אם כן גם שם אהו"י הוא כפול לשניהם. ונראה לי בס"ד שזה רמוז במלוי אותיות שׁוֹפָר כזה שי"ן וא"ו פ"ה רי"ש אותיות המלוי לבדם הם אותיות 'שני אהו"י'. וזהו שאמר 'מַלְכֻיּוֹת' שֶׁתַּמְלִיכוּנִי שבזה אתם עושים עילוי במלכות העליונה ו'זִכְרוֹנוֹת' כְּדֵי שֶׁיָּבֹא זִכְרוֹנֵיכֶם לְפָנַי לְטוֹבָה שעל ידי מלוי שתעשו במלכות תזכו לטובה וּבַמֶּה תזכו לטובה מצד המלכות? אמר 'בְּשׁוֹפָר' כלומר על ידי 'שני אהו"י' הרמוזים בתוך אותיות 'שׁוֹפָר' שכל שם מספרו טוֹבָה ושני שמות אלו הם במלכות שהם אחד מצד לאה ואחד מצד רחל.