בן יהוידע על פסחים ז:

מַאי 'וְאוֹמֵר'? וְכִי תֵּימָא: הַאי "בָּעֵת הַהִיא", קוּלָא הוּא דְּקָאָמַר. נראה לי בס"ד דהוא הדין דהוה מצי לתרוצי דעל פסוק 'אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלַיִם בַּנֵּרוֹת' (צפניה א, יב) יש להשיב מנא ליה דסגי בנר אחד מאחר דכתיב 'נֵּרוֹת' ומעוט רבים שנים, אבל בנר אחד אמינא לך דלא הוי חפוש כהוגן, לכך הביא פסוק 'נֵר הֳ' נִשְׁמַת אָדָם' (משלי כ, כז) דכתיב נֵר יחידי, וקאמר 'חֹפֵשׂ כָּל חַדְרֵי בָטֶן'. ובזה ניחא לתרץ קושית התוס' ז"ל דהקשו דהוה ליה למימר חפוש מנר יעיין שם, דיש להקשות דח' דאמר נירות כך כונתו דפסוק של נירות אינו מספיק וצריך ללמוד מפסוק של נר דנקיט נר יחידי וכתיב ביה חיפוש וילפינן חיפוש דעלמא בחמץ וכיוצא סגי בנר אחד.

בִּנְהוֹרָא דַּאֲבוּקָה, דְּנָפִישׁ נְהוֹרֵיהּ טוּבָא וכו'.. נראה לי בס"ד ' נְהוֹרָא דַּאֲבוּקָה ' רוצה לומר בערך היצירה והבריאה ' וּנְהוֹרָא דִּשְׁרָגָא ' בערך העשיה. ואומרו עָוֹן רַבָּה מִשְׁתַּכַּח, וְעָוֹן זוּטָר לָא מִשְׁתַּכַּח יובן על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק 'הַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם וּלְבֵית יַעֲקֹב חַטֹּאתָם' (ישעיהו נח, א) דהגדולים נחשב להם השוגג לזדון והקטנים הזדון לשוגג. והא דמכנה בדיקת העונות כבדיקת אור הנר, נראה לי בס"ד כי העונות הם שלשה חלוקות שהם בכוונה ודבור ומעשה שהם כנגד נר"ן [נפש, רוח, נשמה] .