בן יהוידע על פסחים נא

וְנַעָבִיד? הָא אָמַרְתְּ: "נוֹתְנִים עָלָיו חָמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם וְחָמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם". הקשה הרב הצל"ח ז"ל לא היה צריך לזכור בקושיתו אלא רק חלוקת חומרי מקום שיצא משם דהקושיא היא מזה דוקא ולמה הזכיר חלוקת שהלך לשם? יעיין שם. ונראה לי בס"ד זכר שתי החלוקות מפני שבא לשלול לפי דרכו תירוץ אחר מה שאפשר לתרץ קושיתו דמקשי מן חלוקה שיצא משם והוא דלכאורה יש להקשות בלאו הכי יש קושיא בדברי התנא דמסיים 'וְאַל יְשַׁנֶּה אָדָם מִפְּנֵי הַמַּחֲלֹקֶת' למאי אצטריך למימר הא אחר שאמר 'נוֹתְנִים עָלָיו חָמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ שָׁם וְחָמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם' אם כן בהכרח לא יוכל לשנות כלל? ולכן צריך לפרש דברי התנא דאתא לאשמעינן אם אחר שהלך למקום השני חזר למקומו הראשון יעשה כמו מקומו הראשון ואל ישנה לעשות כאשר עשה במקום השני מפני המחלוקת. אך באמת אי אפשר לפרש דברי התנא בכך מאחר שכבר אמר 'נוֹתְנִים עָלָיו חָמְרֵי מָקוֹם שֶׁהָלַךְ לְשָׁם' דהשתא לא אצטריך להשמיענו כאשר פירשנו דידעינן זה מכח חלוקה של חמרי מקום שהלך לשם ואם כן פשיטא דאל ישנה לעשות במקום השני אחר שחזר למקום הראשון, ועל כן השתא בזה נתחזקה הקושיא דמקשה עתה דאיך יאמר כן דמשמע בהולך ממקום שאין עושין למקום שעושין ולעביד וְהָא אָמַרְתְּ: 'נוֹתְנִין עָלָיו חָמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם'. ובזה ניחא לתרץ קושיא אחרת דבמשנה נקיט 'חָמְרֵי מָקוֹם שֶׁיָּצָא מִשָּׁם' ברישא, וכאן המקשן זכר האי חלוקה בסיפא? ובזה ניחא דאין הכי נמי עיקר קושיתו היא מן חלוקת מקום 'שֶׁיָּצָא מִשָּׁם' ונקיט האי חלוקה דהלך לשם כדי לדחות בה התירוץ שיש לתרץ על עיקר קושיתו.