בן יהוידע על פסחים נ.

זֶה אוֹר שֶׁיָּקָר בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְקָפוּי הוּא לָעוֹלָם הַבָּא. פירוש דאור החמה של עתה יהיה שבעתים לעתיד לבוא דכתיב (ישעיה ל, כו) 'וְאוֹר הַחַמָּה יִהְיֶה שִׁבְעָתַיִם' ומ"ש אלו בני אדם שיקרים בעולם הזה יובן על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (ביצה לב:) 'כל המצפה על שלחן אחרים עולם חשך בעדו' נמצא אוֹר כינוי לעשירים.

עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי, עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה. ראיתי לרבינו האר"י ז"ל בספר מבוא שערים (ש"ה ח"א פרק י"ב) וז"ל וזהו סוד מה שאמרו בבריה דרבי יהושע בן לוי דאתנגיד ואתער ואמר 'עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה' ופרשוה הגאונים שראה לרב יהודה למעלה משמואל רבו, וסוד הענין כמה שהודעתיך בשער רוח הקודש כי כל האמוראים הם מבחינת אלקים דקטנות, ולכן מי ששרשו במוחין שבראש דקטנות והוא עליון יורד למטה עד היסוד, ומי שהוא מהדעת המתפשט למטה דו"ק עומד שם במקומו למעלה מן העליונים שירדו ביסוד, עד כאן לשונו יעיין שם. ועט"ר הרב מור אבי זלה"ה בספרו מדרש אליהו (דף צה) 'רָאִיתִי עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה' דנה"י [נצח, הוד, יסוד] של פרצוף העליון הם חב"ד [חכמה, בינה, דעת] למטה בפרצוף התחתון ותחתונים שהם חב"ד של התחתון הם למעלה רוצה לומר נה"י של העליון, או הכוונה כך חב"ד שהם עליונים בפרצוף התחתון הם למטה רוצה לומר הם נה"י שהם תחתונים בפרצוף העליון ותחתונים שהם הנה"י יהיו למעלה רוצה לומר יהיו חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] שהם למעלה מן נה"י. ועוד פירש שם (בדף צו:) על מה שכתב רבינו ז"ל בדרוש התפילין שער ג' שבלילה מוחין דז"א [זעיר אנפין] מסתלקים לגמרי על ראשו, אבל מוחין של המלכות ניתנים בתוך חזה דז"א וכתב לכן בלילה היא יתירה עליו לפי שרשימו דמוחין שלה נשאר קיים בחזה שלו ומאיר אליה עד כאן דבריו יעיין שם. ובזה יובן (זוהר חלק ג קסח, א) 'מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר'. ובני ידידי כה"ר יעקב נר"ו פירש על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ביחזקאל וז"ל: והנה קין והבל הם גבורות וחסדים כנודע, ומן הראוי היה שהגבורות שהם קין הבכור הם מעולות מהחסדים כמבואר אצלינו בסוד (משלי יב, ד) 'אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָה'ּ שהגבורות הם נקבות, וכן הלוים שהם מן הגבורות של קין היה ראוי שהם יהיו כהנים כי להם כתר הכהונה שהם הבכורות, והכהנים שהם משורש הבל יהיו לוים אלא שבחטאו של קין נהפך הענין על דרך מה שנודע וכו'. והנה בעולם הזה ששורש הבל להיותם מן חסדים הם יותר נקיים ורובם טוב ומיעוטם רע, היו עתה כהנים, אבל לעתיד לבוא שנשמות קין נטהרו מן הקליפות ונתקנו יחזור קין ויטול בכורתו הראויה לו ומה שעתה היו כוהנים עובדים יהיו אז הלוים עובדים בכהונה באופן שהכהנים יחזרו להיותם לוים והלוים יהיו כהנים, וזהו שנאמר (יחזקאל מד, טו) וְהַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם בְּנֵי צָדוֹק וכו' עד כאן לשונו יעיין שם. וזהו שנאמר 'עוֹלָם הָפוּךְ רָאִיתִי עֶלְיוֹנִים לְמַטָּה וְתַחְתּוֹנִים לְמַעְלָה' שראה הכהנים למטה מן הלוים והלוים למעלה מן הכהנים ואמר לו עוֹלָם בָּרוּר רָאִיתָ! כי כן יהיה לעתיד לבוא. עד כאן דבריו נר"ו.

אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ. נראה לי בס"ד יש לימוד תורה שלו ומצותיו שלמים שיוכל לעלותם לשרשם למעלה בלתי עזר וסיוע מצדיקים אחרים, ויש שהם חלושים מאד ואין יכולים לעלות אלא על ידי הצטרפות תלמוד תורה של צדיקים אחרים. ולזה אמר ' אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ ' כלומר אינו צריך לכח צדיקים אחרים לתמכו אלא תלמודו תלוי בכוחו ועוצם ידו דוקא. או יובן בס"ד על פי מה שאמרו בשם הגאון השל"ה ז"ל ד' אצבעות הידים הם כנגד עשרת הדברות '. ופרשתי בס"ד הטעם שעשה הקב"ה עשר אצבעות בידים כנגד עשרת הדברות, מפני כי ידוע מה שאמרו המפרשים ז"ל דכל תרי"ג מצות רמוזים וכלולים בעשר הדברות וכדי שלא יאמר האדם די לי לקיים תרי"ג מצות כולם בדיבור ובמחשבה בלבד ואין צריך מעשה לכך קבעם באצבעות הידים לרמוז לאדם שחייב לקיים כל תרי"ג מצות שהם כלולים ורמוזים בעשרת הדברות במעשה, דידוע שהמעשה תתייחס לידים ולכן כמו שאם נעשה בידים אצבע יתירה או אצבע חסירה הוי מום כן בתרי"ג מצות נאמר לא תוסיפו על הדבר הזה ולא תגרעו ממנו. וזהו שאמר ' אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ ' רוצה לומר תלמודו הביאו לידי מעשה כאשר רמוז בידו שלא הוסיף ולא גרע. ובאופן אחר נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו חכמי המוסר דהעשיר המחזיק ביד תלמיד חכם יתנו לו שכר על כל מה שלמד וכאשר יבא לעתיד ליקח שכרו יאמרו לו טול שכר זה בעבור מסכתא פלוני ומדרש פלוני והוא אומר מעולם לא למדתי גמרא ולא מדרש ואומרים לו אמת שלא למדת אתה בעצמך אלא החזקת ביד תלמיד חכם פלוני שהוא למד מסכתות אלה ולכן אתה תטול שכר בעבורם! עד כאן דבריהם. והנה ידוע הגם דנותנים שכר למחזיקים עם כל זה אינו דומה לשכר תלמיד חכם עצמן שלמדו וטרחו בלימודם כי המחזיק רק היה סיבה לזה ולכן אמרו רבותינו ז"ל (ברכות לד:) כל הנביאים לא נתנבאו אלא למחזיקים ביד תלמיד חכם אבל תלמידי חכמים עצמן 'עַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ' (ישעיה סד, ג) וזהו שאמר ' אַשְׁרֵי מִי שֶׁבָּא לְכָאן וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ ' תלמודו דייקא מה שלמד הוא בעצמו ולא ממה שלמדו אחרים שהיה מחזיק בידם דאינו דומה זה לזה שזה אשריו ששכרו 'עַיִן לֹא רָאָתָה'. ועוד נראה לי בס"ד על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (עבודה זרה יט.) בפסוק 'בְּתוֹרַת הֳ' חֶפְצוֹ וּבְתוֹרָתוֹ יֶהְגֶּה' בתחלה תוֹרַת הֳ' אך אחר שעסק בה והיה לו לב מבין לחדש בה חדושי תורה נקראת תוֹרָתוֹ. וזהו שאמר ' וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ ' רוצה לומר שזכה לחדושי תורה שאז נקרא תַלְמוּדוֹ על שמו. או יובן בס"ד על פי המעשה של הפילוסוף שהביא הגאון חיד"א בחומת אנך בישעיה בפסוק (ישעיה ג, ט) 'הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם לֹא כִחֵדוּ', דיש אדם טבעו כעסן וגאה וחמסן וגזלן אך כופה יצרו ומשנה טבעו ויש טבעו נח ושקט ונאמן וישר מצד מזגו וחומרו וזהו שאמר ותלמודו דייקא בידו. או קרוב לזה יש נעשה צדיק וטוב מחמת מולידיו ויש מצד עצמו וזהו שנאמר וְתַלְמוּדוֹ דייקא בְּיָדוֹ . או יובן בס"ד יש לוקח זכיות מאחרים ויש אינו רוצה ליהנות ומחזיר הכל כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בביאור ברכת 'עַל הַצַּדִּיקִים' באומרו וְשִׂים חֶלְקֵנוּ עִמָּהֶם יעיין שם, וזהו שאמר וְתַלְמוּדוֹ בְּיָדוֹ שלו ולא של אחרים.

וְשָׁמַעְתִּי שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים: "אַשְׁרֵי הֲרוּגֵי מַלְכוּת שֶׁאֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָן". יש להקשות למה נקיט וְשָׁמַעְתִּי פעם שנית והיה לו לערב חלוקה זו עם הראשונה לומר 'וְאַשְׁרֵי הֲרוּגֵי מַלְכוּת'? ונראה לי בס"ד דאפשר כרוז ראשון שמע אותו בעת שנכנס לגן עדן וכרוז שני בעת שיצא ולכן פלגינהו ואמר וְשָׁמַעְתִּי פעם שנית.

מִשּׁוּם דַּהֲרוּגֵי מַלְכוּת וְתוּ לָא. קשה והלא מדברי רבינו האר"י ז"ל (בעץ חיים שער מיין נוקבין ומיין דכורין) ובספר הכונות מפורש כי מעלה גדולה היה להם בדבר זה שהיו הרוגי מלכות ומאי קשיא ליה? ונראה לי בס"ד כי ענין זה של עשרה הרוגי מלכות מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל (בשער מאמרי רשב"י פרשת פקודי דף כ"ד) באורך וברוחב יותר ושם מפורש ששני מעלות נשגבות היה לרבי עקיבא וחביריו הא' מצד הנשמות שלהם שהיה להם כח על ידי צדקתם להעלות מ"ן [מיין נוקבין] של הבינה העליונה וזו המעלה היא היותר גדולה שאין כמוה. ומעלה הב' מצד הגופים שלהם שעל ידי ההריגה היה להם כח בזה להעלות מ"ן של המלכות יעיין שם. ולפי זה כאשר ישבחום בגן עדן בתואר הרוגי מלכות באומרם אַשְׁרֵי הֲרוּגֵי מַלְכוּת וכו', נמצא משבחים אותם במעלה הב' של העלאת מ"ן של המלכות כי זה בא להם על ידי היותם הרוגי מלכות שגופם נמסר למלכו אחרא ועל שם זה נקראים הרוגי מלכות, ובאמת עוד מעלה אחרת גדולה מזו יש להם בהעלאת מ"ן של הבינה העליונה שזאת אינה על ידי הריגת גופם אלא היתה על ידי קדושת נשמתם ולהכי מקשי הש"ס מִשּׁוּם דַּהֲרוּגֵי מַלְכוּת וְתוּ לָא?! וזה נכון וברור בעזה"י.

אֶלָּא הֲרוּגֵי לֹד. יש להקשות עדיין קשה איך שלל בכרוז 'אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָן' והלא איכא רבי עקיבא וחביריו שהיו גדולים מהם בודאי! ועוד ודאי איכא עוד צדיקים ונביאים שהיו גדולים מהם. ועוד הא איכא 'שבעה כורתי ברית' [אברהם, יצחק, יעקב, יוסף, משה, אהרן ודוד] ? ונראה לי בס"ד דהכרוז קאי על צדיקים שבדורם אי נמי קאי על צדיקים אשר בשורש שלהם דוקא על דרך מה שאמר רבינו האר"י ז"ל במאמר תיתי את ודרך לעלמא דאתי, דאמרה בת קול לרבי פרידא כנזכר לעיל בגמרא דעירובין. ועוד נראה לי דבא הכרוז לשלול רק אותם שלא זכו אלא לנר"ן [נפש, רוח, נשמה] מן בי"ע [בריאה,יצירה, עשיה] וכבר ידוע מה שכתב רבינו הרש"ש ז"ל בביאור 'אִם כְּבָנִים אִם כַּעֲבָדִים' שאומרים במוסף ראש השנה. וראיתי בשער הגלגולים (דף כז) דהרוגי לוד היו מבחינת זווג דמנחה שהוא בחינת דינים קשים מאד יעיין שם. והשתא לפי זה נראה לי מה שאמר הכרוז 'אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בִּמְחִצָּתָן' לאו משום מעלה עצמיית אלא להיותם מבחינת זווג דמנחה שהוא בחינת דינים קשים מאד אֵין כָּל בְּרִיָּה יְכוֹלָה לַעֲמֹד בדינים קשים ההם וזהו שבחן שנתגברו ועמדו בצדקתם וקדושתם עד שמסרו עצמן על קדוש השם ולא יכלו הקליפות להתאחז בהם להחטיאם אף על פי שהיו מבחינת דינים קשים, והעומד בבחינה זו צריך לו כח ותגבורת גדולה כנגד הקליפות והם נתגברו ונצחו, זיע"א.

כָּל מְצִלּוֹת שֶׁתּוֹלִין לוֹ לַסּוּס בֵּין עֵינָיו יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַהֳ'. לפי פשוטו תימה למה פרט הכתוב דבר זה דוקא? ונראה לי בס"ד שרמז בהקדש תכשיט זה על התמדת ישראל בעסק התורה שלא יבלו ימיהם בטיולים יען כי מנהגו של עולם מי שאוהב הטיול קונה סוס לרכוב עליו רכיבה של טיול בכל יום וזה הסוס דרכם לעשות לו תכשיט בין עיניו לכבוד, אך לעתיד כל ישראל נעצרים לפני בית המדרש לעסוק בתורה ולא ירכבו על סוס רכיבה של טיול, ולכן מקדישים את תכשיט של הסוס העשוי לטיול כיון דאין רוכבים על הסוס לטייל ורק מניחים הסוס אצלם כאשר יצטרכו ללכת מעיר לעיר לרכוב עליו וברכיבה זו של עוברי דרכים אין דרכם לקשט הסוס בתכשיט כסף וזהב. ואם כן הקדש זה מבחן שמאסו בטיול ולכך פרט הקדש של תכשיט זה דוקא. או יובן דרך רמז הסוס רמז לגוף שהוא כמו סוס שהנפש רוכבת עליו וכח התאוה הוא תכשיט של הגוף, והוא מונח בין עיניו, וכמו שנאמר (בראשית ג, ו) 'וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם'. ולעתיד בכח התאוה הזה ישתמש בעבודת הקודש ולא בענינים הגופניים.

כָּל בִּזָּה שֶׁבָּזְזוּ יִשְׂרָאֵל עַד שָׁעָה שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵל, יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַהֳ'. יש להקשות מה טעם יש בשיעור זה? ונראה לי בס"ד דגם רבי יוחנן מודה בהך דרשה דהוספת ירושלים דדריש רבי יהושע בן לוי וסבירא ליה לכך מקדישין הביזה שבזזו כשיעור זה שהסוס רץ ומציל, בעבור החסד שעשה הקב"ה עמהם להוסיף על ירושלים עַד שָׁעָה שֶׁהַסּוּס רָץ וּמֵצֵל. או יובן בס"ד על פי מה שכתבו המפרשים בשיעור זה של 'רָץ וּמֵצֵל' שהוא חצי יום, הנה הוא שיעור יום אחד בלא ריצה. וידוע מה שאמרו חז"ל על פסוק (ירמיהו ו, ד) 'אוֹי לָנוּ כִּי פָנָה הַיּוֹם' כי בעת החורבן נתן להם האויב הרווחה מה שיכולים לצאת בשער אחד משערי ירושלים ביום אחד כולו יהיו היוצאים האלה מוצלים ובזה היה שארית הפליטה ולכן מקדישים שיעור מהלך יום אחד בעבור החסד הזה שנתן השם יתברך בלב האויב לעשות להם הרווחה זו.

עַל שְׁמוּעוֹת טוֹבוֹת אוֹמֵר: "הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב". יש להקשות דהוה ליה למימר עַל שְׁמוּעָה טוֹבָה לשון יחיד יְבָרֵךְ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב? ועוד מה ענין כפל 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב'? ונראה לי בס"ד יש דבר שנעשה בו העדר הנזק בלבד אבל לא יש ריוח ויש דבר שנעשה בו העדר הנזק וגם ריוח, ונמצא שמועה אחת אך נחלקת לשתי שמועות של העדר הנזק והריוח ויברך הַטּוֹב בשביל העדר הנזק וְהַמֵּטִיב בשביל השגת הריוח. ומה שאמר ' לָעוֹלָם הַבָּא כֻּלּוֹ טוֹב ' נראה לי בס"ד משום הכי 'בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה הֳ' אֶחָד' (זכריה יד, ט) 'הַהוּא' עולה מספר 'טוֹב' [17] רוצה לומר בַּיּוֹם שכולו טוב יִהְיֶה הֳ' אֶחָד, בפעולה שפועל רק טוב וגם ההודאה שמודים אליו תהיה אחד. ונראה לי בס"ד 'הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב' עולה מספר צד [94] ובזה יובן 'עַל צַד תִּנָּשֵׂאוּ וְעַל בִּרְכַּיִם תְּשָׁעֳשָׁעוּ' (ישעיה סו, יב) , וכן הוא אומר (ישעיה ס, ד) 'וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה'. לֹא כְּהָעוֹלָם הַזֶּה הָעוֹלָם הַבָּא, הָעוֹלָם הַזֶּה נִכְתָּב בְּיוֹ"ד הֵ"א וְנִקְרָא בְּאָלֶ"ף דָּלֶ"ת , [ אֲבָל ] הָעוֹלָם הַבָּא , [ כֻּלּוֹ אֶחָד ], נִכְתָּב בְּיוֹ"ד הֵ"א וְנִקְרָא בְּיוֹ"ד הֵ"א [נ.] נראה לי בס"ד טעם לזה כי עתה מצוי השקר בעולם שהאדם מדבר בפיו מה שלא ראה בעיניו, וכן נמצא האדם שומע באזניו אזהרה מפי חכם ועושה מעשה בידיו להפך. ולכך אין זוכים שיוציאו בפיהם האזכרה כפי מה שרואין בעיניהם בספר תורה, ואין שומעין באזניהם האזכרה כפי מה שכתבה היד בספר תורה כי היד כתבה יו"ד ה"א, ואזניהם תשמע אל"ף דל"ת, וכן עיניהם רואה בספר תורה יו"ד ה"א ובפיהם מוציאים אל"ף דל"ת. אבל לעתיד 'שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד' (משלי יב, יט) ויתבטל השקר לגמרי אז זוכים לקרות בפה את השם בתורה כפי מה שרואין כתוב לעיניהם, ושומעין את השם באזניהם כפי מה שכתבו בידיהם. ועוד נראה לי בס"ד לומר סימן אחר לזה כי עתה אין חציו אחרון של שם דומה לחצי הראשון לכך לא ישתוו העינים עם הפה ולא האזנים עם הידים, אך לעתיד ישתוה חצי האחרון עם הראשון שיהי השם בסוד 'יִהְיֶה' אז גם זה ישתוה וזהו שנאמר 'עַיִן רֹאָה וְאֹזֶן שֹׁמַעַת הֳ' עָשָׂה גַם שְׁנֵיהֶם' (משלי כ, יב) בהשוואה אחת. אמנם צריך להבין למה נקרא בשם אדנ"י והיה ראוי שיהא נקרא בשם אהי"ה דרובו של שם שהוא אותיות היה יש בו? ונראה לי בס"ד מפני כי אותיות דאחר שם הוי"ה שהם דבוקים בשם המה אותיות כוז " ו שעולים מספר ט"ל [39] ועם מספר הוי " ה [26] המחובר בהם המה עולים ס"ה כמנין שם אדנ " י [65] לכך נקרא בשם אדנ"י. ובזה יובן בס"ד רמז הכתוב בישעיה (ישעיה מא, ד) ' אֲנִי הֳ' רִאשׁוֹן וְאֶת אַחֲרֹנִים אֲנִי הוּא ' פירוש שם זה רִאשׁוֹן לכל השמות אך אינו נקרא שם זה בפה אלא אֶת אַחֲרֹנִים, רוצה לומר עם אותיות האחרונים אֲנִי הוּא כי את רוצה לומר עִם, וזהו שנאמר (הושע יא, י) ' אַחֲרֵי הֳ' יֵלְכוּ כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג ' פירוש אימתי אַחֲרֵי הֳ' יֵלְכוּ שלא לקרות שם הוי"ה ככתבו, אלא יֵלְכוּ לצרפו עם אותיות שלאחריו הוא בזמן כְּאַרְיֵה יִשְׁאָג מכח חסרון התיקון. ועוד נראה לי בס"ד טעם קרוב לזה מה שנקרא בשם אדנ"י מפני דשם הוי"ה יתמלא בארבע מילואים ע"ב ס"ג מ"ה ב"ן שהם ט"ל אותיות. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב (שיר השירים ה, ב) ' שֶׁרֹּאשִׁי נִמְלָא טָל ' פירוש שם הוי"ה שהוא רֹּאשִׁי נִמְלָא טָ"ל אותיות, ואם תצרף מספר שם הוי"ה שעולה כ"ו עם אותיות המילואים שלו שהם ט"ל עולה מספר שם אדנ"י לכך נקרא בשם אדנ"י. נ: