בן יהוידע על נדרים לא:

גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁשְּׁלֹשׁ־עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת נִכְרְתוּ עָלֶיהָ. כתב הרמב"ם בפירוש המשניות שלש־עשרה בריתות הם מילת (בראשית יז, ז- ט) ברית ובריתי הנכפלים בפרשה במצות השם יתברך לאברהם אבינו עליו השלום בברית מילה (בראשית יז, ב-ד) וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ וכו' והמה עולים שלש־עשרה תיבות כאשר מנאן הרמב"ם שם עיין שם. ונראה לי בס"ד טעם למספר שלש־עשרה בריתות שהם מספר אחד [13] מפני כי ממקום המילה ניכר ונודע ונברר שהשם יתברך הוא אחד ולא כמו שאומרים המינין שיש חס ושלום שתי רשויות אחד פועל טוב ואחד פועל רע וכמו שאמרו בסנהדרין (סנהדרין לט.) דאמר לו ההוא מין לאמימור מפלגך ולעילא דהורמיז ומפלגך ולתתא דאהורמיז דהיינו דחושב פועל טוב לחוד ופועל רע לחוד ולכן חצי העליון של גוף האדם שהוא טוב מייחסו לפועל טוב וחצי התחתון שהוא מקום טנופת מייחסו לפועל רע! ואמר לו אמימור אם כן היכי שביק פועל רע לפועל הטוב למעבר מיא בארעיה? עיין שם. והנה באמת המשכיל יבין שיש הוכחה אחרת מגוף האדם יותר חזקה וברורה מזאת והוא ממקום המילה שהסריס שנסתרס שם לא יהיה לו זקן בחצי העליון, ותקשי לך והלא הסירוס נעשה בחצי התחתון של הגוף ואיך מגיע כוחו ופועל שלו בזקן שהיא בחצי העליון? אלא ודאי חצי העליון וחצי התחתון הם של אלוק אחד אשר יצרם ואין כאן שתי רשויות. ובזה מובן הטעם דנכרתו על המילה שלש עשרה בריתות כמנין אחד לרמוז כי ממקום המילה ששם עושין הסירוס יש הוכחה ברורה דהשם יתברך הוא א־ל אחד ואין שתי רשיות שאומרים המינין שפועל הטוב אינו פועל הרע. ועוד נראה לי בס"ד במספר 'אחד' לרמוז כי על ידי המילה יהיו ישראל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ (דברי הימים א' יז, כא) שלא יהיו יכולין האומות להחליף אמונתם ולשנותם כמו שאמרו בגמרא דסנהדרין דף ט"ל דאמר לו אותו מין לרבי תנחום תא להוי כולן לעמא חד אמר לו לחיי אמנם אנן דמהלינן לא מצינן למהוי כוותייכו אתון מהליתו והוי כוותן עיין שם. נמצא על ידי המילה יהיו ישראל גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב (במדבר כג, ט) .

שֶׁלֹּא נִתְּלָה לְמֹשֶׁה הַצַּדִּיק עָלֶיהָ אֲפִלּוּ מְלֹא שָׁעָה. הא דקרי ליה כאן בשם 'צדיק' והדרך לקראו בשם 'רבינו', נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה זכה ליסוד דחכמה לכך וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף עִמּוֹ (שמות יג, יט) וידוע כל יסוד נקרא בשם צדיק ולכן כאן קראו בשם צדיק לרמוז הטעם שדקדק עמו במצוה זו של מילה ביותר מפני כי הוא היה צדיק כלומר ביסוד דחכמה והמילה בסוד היסוד. ומה שאמר אֲפִלּוּ מְלֹא שָׁעָה אַחַת קשה הוה ליה למימר 'אפילו שעה אחת' ולמה אמר מלא שעה? ונראה לי בס"ד כי משה רבינו ע"ה נשתבח בתורה במידת ענוה יותר מכל מדות כי זה פסוק מפורש בתורה וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָיו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם (במדבר יב, ג) ללמד כי זכה למדת ענוה יותר מכל הצדיקים. והנה הענוה רמוזה במלוי אותיות שָׁעָה כזה ש י ־ ן ע י־ן ה־ י המלוי עולה ק"ל ועם הכולל קל"א כמנין ענוה [131] ולזה אמר אפילו מדת הענוה הרמוזה במלוי שעה אחת לא הגינה עליו להצילו מעונש דבר זה.

גְּדוֹלָה מִילָה, שֶׁהִיא שֶׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו האר"י ז"ל דהעטרה היא בסוד מ־ם של שם אלקי ם גם כתבו המקובלים דהעטרה היא בסוד יו־ד של שם שד י נמצא העטרה של אות ברית קודש אשר בה נעשית מצות המילה שכורתין הערלה ונגלית העטרה הנה היא אותיות מ־י ונרמז זה באותיות מילה שהוא 'מי לה' והנה אותיות מי במילואם כזה מ־ם יו־ד המלוי עולה תרי [610] כי מלוי המ־ם היא מם סתומה שמספרה ת"ר ועם הכולל ג' אותיות עולה תרי"ג לזה אמר גְּדוֹלָה מִילָה שֶׁהִיא שֶׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת.

אֶלָּא כָּךְ אָמַר מֹשֶׁה: אָמוּל וְאֵצֵא, סַכָּנָה הִיא. הקשה מהרש"א ז"ל בשם הרא"ם ז"ל איך הותר לעבור על מצות עשה דמילה משום סכנת הולד והלא עדיין לא נתנה תורה דכתיב בה (ויקרא יח, ה) וָחַי בָּהֶם, ולא שימות בהם (יומא פה:) ? עיין שם. ונראה לי בס"ד דסבירא ליה שב ואל תעשה שאני שאינו עובר בידים. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו תירץ כיון דלא מבטל לעשה לגמרי אלא יקיימנה אחר כך בבואו למצרים אין לחוש למהר לקיימה ולמעבד סכנה. ועוד תירץ הוא נר"ו דסבירא ליה כיון דעסוק במצוה לקיים דבר ה' ללכת למצרים ובכל פסיעה הוא מקיים דבר ה' פטור מן המצוה עד כאן דבריו נר"ו.