בן יהוידע על מועד קטן כח.

מַה פָּרָה אֲדֻמָּה מְכַפֶּרֶת, אַף מִיתָתָן שֶׁל צַדִיקִים מְכַפֶּרֶת. נראה לי בס"ד הדמיון על הטעם רצונו לומר כמו שהטעם של פרה אדומה משום 'תבא אמו ותקנח' כן מיתת הצדיקים מכפרת מטעם תבא אמו ותקנח כי הם נקראים אֵם לכללות ישראל כמו שאמרו על פי בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי (שיר השירים א, ו) . והדמיון של בגדי כהונה הוא על הכפרה כמו שבגדי כהונה מכפרים על כמה עונות כן הצדיקים מכפרים על כמה מיני עונות ולהכי הוצרך שני סמיכות אחת ללמד הטעם ואחת ללמד על עצם הכפרה ותוקפה.

בֵּי רַב חִסְדָּא, שִׁיתִּין הִלּוּלֵי. עיין תוספות. ואפשר הילולי ממש ואין כולם בניו אלא בניו ובנותיו וזרעם וזרע זרעם וכן של אחיו ואחיותיו וזרעם וזרע זרעם דכולם בכלל בני ביתו הם.

חוֹכְמְתֵיהּ דְּרַב הוּנָא וְעוּתְרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא יְהָבוּ לִי. פירש רש"י ז"ל דאמרינן לעיל שרבץ תורה בישראל. נראה לי כונתו דקשיא ליה והלא רב חסדא היה חכם גדול ומפורסם בחכמה יותר מחכמי דורו דאמרו בגמרא דעירובין (עירובין סז.) דרב ששת הוה מרתע כולי גופיה מפלפולו של רב חסדא ובשבת (שבת פב.) אמר לו רב הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה רב חסדא דמחדדין שמעתתיה נמצא רב הונא עצמו הוה משתבח בחכמתו של רב חסדא ואמאי לא שאל רבא חוכמתיה דרב חסדא כמו ששאל עותריה לכך פירש ששאל על ריבוץ תורה שזכה להרביץ בחכמתו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שהוקשה לו והלא החכמה גזורה מעת יצירת הולד שהקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה חכם או טפש ואם כן איך יבקש רבא רחמי על חדשות אחר שגדל לכך פירש ששאל על ריבוץ תורה שזכה בו רב הונא עד כאן דבריו נר"ו. ועדיין קשא איך יבקש על עושר של רב חסדא דגם זה כבר נגזר בתחלה על הטיפה עשיר או עני? ונראה לי בס"ד דאין נגזר שיעור לעושר כי אם רק יהיה עשיר והוא גם כן היה עשיר מתחילתו אך בקש על תוספת עושר שיגיע לשיעור עושר רב חסדא וכונתו כדי להרבות צדקות וגמילות חסדים. אי נמי כונתו שיתן לו מדת הסתפקות שיהיה שמח בחלקו כי אפשר דרב חסדא היה לו טבע זה שהיה שמח בחלקו כל ימיו וכבר אמר התנא (משנה אבות ד, א) אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ ולכך קרי ליה עושר בסתם. אי נמי בקש עושר רב חסדא שבא לו פתאום בלי ביטול תורה.

מַאן חָשִׁיב? וּמַאן סַפִין? וּמַאן רַקִּיעַ. נקיט תלת לישני מאן חשיב מצד השררה כי היה אבית דין וחתן הנשיא ומאן ספין מצד חכמה ומאן רקיע מצד המעשים.

חֲלִיפָא לֵיהּ שַׁעְתָּא. קשא ממה נפשך אם שלמו קצבת חייו איך חי עוד דמנא ליה חיים ואם לא שלמו עדיין איך בא אליו מנא הני מילי ליטול נשמתו קודם הזמן? ונראה דלעולם שלמו וניתן לו חיים מאותם הנספים בלא משפט כדאיתא בגמרא (חגיגה ה.) בעובדא דמרים מגדלא נשיא דאמר לה מלאך המוות אי חזינן צורבא מרבנן מעביר במיליה יהבינן ליה אותם חיים של הנספה. ועוד נראה לי בס"ד דנשלם תיקון הנפש לגמרי ונסתלקה ובא הרוח במקומה ויקצוב לו הקדוש ברוך הוא שנים חדשים וזה נקרא גלגול בחיים כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים.

דְּקָא דָּחַקְתְּ רַגְלֵיהּ דְּבַר נָתָן, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. קשא אם כן איך הרחיב לו תחלה זמן שלושים יום ואם בפעם ראשונה עדיין לא הגיע הזמן איך בא אצלו קודם הזמן? ונראה לי בס"ד גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שיאמר רב אשי כך לחזור על לימודו ולכך שלחו קודם הזמן וצוהו שיעשה רצונו. אי נמי הא דאין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא זהו דוקא מלכות ממש כענין דוד ושלמה אבל כאן אין זו מלכות ממש לכך אין קפידא על ימים מועטים.