בן יהוידע על מועד קטן כו.

אָמַר לֵיהּ: 'עַל', 'עַל' הִפְסִיק הָעִנְיָן. הקשה מהרש"א ז"ל עַל עַם ה' וְעַל בֵּית יִשְׂרָאֵל מאי עַל הפסיק הענין איכא הכא דהיינו עַם ה' היינו בֵּית יִשְׂרָאֵל? ותירץ בני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו דעם ה' ודאי קאי על על תלמידי חכמים שבהם דאמרו רבותינו ז"ל (בבא מציעא לג:) וְהַגֵּד לְעַמִּי פִּשְׁעָם (ישעיהו נח, א) אלו תלמידי חכמים נמצא נקראים עם ה' ואומרו על בית ישראל קאי על המון העם עד כאן דבריו נר"ו.

אָמַר לְהוּ: אֲנָא מַלְכָּא. קשא מה הנאה לו במלכותו אחר שיבואו כל אותם הצרות על ישראל? ונראה לי בס'"ד על פי מה שכתבנו בסה"ק אדרת אליהו דף פ"א בשם הרב ערבי נחל ז"ל דהמלך יש להקל בדינו מפני דאנוס בעונו מן היצר הרע שיש לו יצר הרע גדול כמו יצר הרע של רבים ואינו יצר הרע של יחיד עיין שם. ולזה כאן בכל אותם הפרעניות שהיה שומע אינו חושש שאומר 'אֲנָא מַלְכָּא' פירוש לא יגיעו לי כי יש לי התנצלות על עונותי משום דיצר הרע שלי גדול ותקיף מאד ואחר ששמע היו צריה לראש כי יוסר ממלכותו ואז יהיה כשאר יחידים אם כן יגיעו לו כל אותם פרעניות אז חרה לו וקדר אזכרות שבה.

מִיָּד, קָדַר כָּל הָאַזְכָּרוֹת שֶׁבָּה וּשְׂרָפָן בָּאֵשׁ. אף על גב דהוא שרף אחר כך את המגילה עשה להכעיס שתחלה קדר האזכרות לבזותם בקדירה ואחר כך שרפן לבזותם בשריפה ולכן אמרו ברוב ציבור וכמעשה שהיה באות וא"ו דהיינו שהשורף עושה להכעיס יותר כמעשה יהויקים.