בן יהוידע על מנחות כט:

רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ. נראה לי בס"ד על פי מה שכתב רבינו בחיי ז"ל הטעם שלא נכתב בספר תורה נקודות כדי שנוכל לדרוש המקראות בכמה פנים על ידי שינוי קריאתם בנקודות שונות עיין שם. ולכן כשראה במראה הנבואה שנדמה לו שכותב תגין ולא יותר אמר לו ' מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ ' שלא תכתוב יותר מן התגין ולא תכתוב נקודות גם כן? והשיב לו 'עָתִיד אֶחָד לַעֲמֹד לִדְרֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת' ואם נקודות לא יוכל להרבות דרשותיו כי הנקודות אין עושין אלא פנים אחד. או יובן בס"ד ראה שלא היה עושה לכל אותיות אלא רק לשעטנ"ז ג"ץ ולבד"ק חי"ה ולא לשאר ולכן אמר לו ' מִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ ' שלא תעשה לכל האותיות והשיב עָתִיד אֶחָד לִדְרֹשׁ עַל כָּל קוֹץ וְקוֹץ תִּלֵּי תִּלִּים שֶׁל הֲלָכוֹת וכו' ואני נותן התגין כפי הדרשות השייכים להם. או יובן הוא חשב שסוד התגין לא ישיגו התחתונים והלואי שישיגו האותיות ' וּמִי מְעַכֵּב עַל יָדְךָ ' לתת את התגין אף על פי שאין התחתונים משיגים אותם והשיב לו 'עָתִיד אֶחָד לַעֲמֹד' וזה ישיג גם הנקודות ויותר.

אָמַר לוֹ: חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ. הָלַךְ וְיָשַׁב לְסוֹף שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת. כן הגירסא בעין יעקב. ונראה לי בס"ד ידוע כל אחד יש לו אחיזה באותיות שמו ואות הראשון שבשמו שם הוא עיקר אחיזתו ונמצא רבי עקיבה עיקר אחיזתו באות עי"ן שהוא ראש שמו הטוב ואם תניח אותיות מנצפ"ך בתוך כ"ב אותיות יהיה אות עי"ן הוא אות י"ט שיש למעלה ממנה שמונה־עשרה אותיות נמצא הוא עומד בסוף שמונה־עשרה ועל זה קאמר ' הָלַךְ וְיָשַׁב לְסוֹף שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שׁוּרוֹת ' ומצאו לרבי עקיבה. ודע דהליכה וישיבה זו היא בהבטת השכל שהסתכל במקום אחיזתו ונקיט שמונה־עשרה שורות לשון מליצה הוא זה. ודע כי מפורש בדברי רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים דרבי עקיבה השיג הטנת"א [הטעמים, נקודות, תגין, אותיות] כולה ועוד יותר אבל משה רבינו ע"ה השיג עד התגין ולא יותר אמנם גם משה רבינו ע"ה השיג אחר כך הכל על ידי מעשיו הטובים עיין שם. ובאמת הדבר יפלא לומר דרבי עקיבה גדול מן משה רבינו ע"ה אשר מתחילתו השיג השגה גדולה וזכה לנבואה שלא השיגה שום נביא בעולם! גם עוד יפלא כזאת בדבר אחר שכתב רבינו ז"ל בשער הכוונות כי משה רבינו ע"ה היה דעת בסוד תפארת ורבי עקיבה היה בסוד בינה הנקראת 'יש' וגם דבר זה יפלא איך יהיה מקומו למעלה ממנו? אמנם יובן בס"ד הענין אם יוכשר בעיני השם יתברך על פי מה שאמר בשער הגלגולים (בשמואל א') וזה לשונו ובזה יתורץ כי דניאל ראה עתיק יומין מה שלא ראה משה רבינו ע"ה ואיך יהיה זה אלא מה שהשיג דניאל הוא עתיק יומין דעשיה לפי שבכל העולמות דאבי"ע [דאצילות, בריאה, יצירה, עשייה] יש בהם עשר ספירות ויש בכל עולם כל הפרצופים וכן עולה דָּנִיאֵל [95] א־ל אדנ־י [96] כי האל"ף עומדת באמצע משמש לכאן ולכאן ושם זה הוא בעשיה וכו' ואליהו זכור לטוב השיג בבריאה כי אליהו למטה מן הבאר שהוא המלכות דאצילות וכו' עד כאן דבריו עיין שם. ולכן גם כאן נאמר דמקום שהשיג רבי עקיבה הוא תחתון מן המקום שהשיג משה רבינו ע"ה וידוע שבכל עולם יש טנת"א ובכל עולם יש בינה ויש דעת בסוד התפארת. ובזה יובן בס"ד מה שאמר לו ' חֲזֹר לַאֲחוֹרֶיךָ ' ששם תמצא את 'עֲקִיבָא בֶּן יוֹסֵף' כי הוא אינו עומד במקום שאתה עומד בו וצריך שתחזור לאחוריך ותראה אותו ודו"ק היטב. ועדיין צריך אני לבאר בס"ד מה שאמר כאן ' וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מָה הֵם אוֹמְרִים ' דלפי פשוטו יפלא מאד! אמנם הענין הוא כך דידוע כל נשמה שתבא לעולם הזה הנה היא לומדת מקודם לפני הקדוש ברוך הוא למעלה כל הסודות אשר תוכל להשיג אך לימוד זה הוא אצלה בכח דוקא שהוא סוד המחשבה כי הכח הוא המחשבה והמחשבה היא הכח ענין אחד הוא וכאשר יגיע זמנה לבא בעולם הזה להתלבש בגוף אז כל הלימוד הוא יוצא ממנה מכח לפועל כלומר השגה שהשיגה מקודם בסודות התורה ומצפוניה הכל נקשר עמה בכח דוקא שהוא סוד המחשבה יען כיון שעדיין אין לה התחברות בגוף אין השגתה וידיעתה נחשבת בסוג פועל אלא בכונת כח אבל אחר שתרד לעולם הזה ותתחבר בגוף תהיה כל השגתה וידיעתה בסוד פועל דאז הגוף בהתחברות הנפש אשר עמו יוציא הדברים ההם שהיו אצל הנפש מן הכח לפועל ומגלה אותם בהיותו בעולם הזה באורך זמן של שנות חייו. וכאשר עלה משה רבינו ע"ה למרום ומצא את רבי עקיבה זיע"א לומד עם תלמידיו עדיין לא בא רבי עקיבה לעולם הזה והוא מצא את נשמת רבי עקיבה ונשמות תלמידיו לומדים תורה לפני ה' ואותו הלימוד היה אצלם בכח שהוא סוד המחשבה בלבד וקליטתם דברי תורה היתה קליטה בכח ולא קליטה בפועל כי עדיין לא היה התחברות לאותם הנשמות בגופם אך משה רבינו ע"ה באותו זמן כבר נשמתו באה לעולם הזה ויש לה התחברות עם גוף וכיון דיש לנשמתו התחברות עם גוף אי אפשר להוציא הדברים שקלטה נשמתו קודם בואה לעולם הזה ברגע אחד אלא צריך לאט לאט כי כל דבר שהוא בכח דוקא נקלט כרגע אבל דבר שצריך להשיגו בסוג פועל שהוא בזמן היותו בהתחברות גוף אי אפשר להשיגו ולהוציא הדברים כולם מן הכח לפועל כרגע ולכן הם שהיו עודם בכח גילו לו כל דברי תורה שזכו לקולטם תכף ומיד כי אין להם שיעור וזמן מוגבל אבל משה רבינו ע"ה שהיה בהתחברות גוף עדיין לא יצאו אצלו כל הדברים מן הכח לפועל ולכך הם היו מדברים בדברי תורה ולא היה יודע מה הם אומרים ובהשקפה הראשונה 'תָּשַׁשׁ כֹּחוֹ' כי חשב אין לו השגה בדברים אלו כלל אך אחר ששמע שאמר לו תלמידיו 'מִנַּיִן לְךָ?' והשיב להם 'הֲלָכָה לְמֹשֶׁה מִסִּינַי, נִתְיַשְּׁבָה דַּעְתּוֹ' כי ידע שדברים אלו הם גנוזים אתו אך עדיין לא בא זמנם לצאת מן הכח לפועל. ובזה יובן דברי הקדוש ברוך הוא כשאמר לו משה רבינו ע"ה ' יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי ?' והשיב לו 'שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי' פירוש אתה גדול ממנו ואשר ראית שאמר דברים שאתה לא ידעתם הנה דברים אלו ישנם אצלך גם כן ויותר מהם ורק הוא עתה עלה במחשבה שאינו בסוג פועל אלא בכח לכך משיג כל מה שיוכל להשיג ברגע אחד מה שאין כן אתה עומד בהתחברות גוף שהוא בסוג פועל, ועוד הוא עודנו לפני למעלה שלא ירד עדיין למטה אבל אתה כבר ירדת לתחתונים לארץ ולכן אל תתמה על אשר לא ידעת עתה בשעה זו עד שאומר הוא לתלמידיו כי באמת הכל הוא גנוז אצלך ורק לא הגיע זמנו לצאת מן הכח לפועל. ועיין בספר עץ חיים מעשה שהיה ברבינו האר"י ז"ל שהיה ישן ביום שבת ושפתיו דובבות ושאלו רבי אברהם הלוי ז"ל מה זאת? והשיב שעלתה נשמתו למעלה והיתה לומדת סודות בפרשת בלעם, ואמר לו לימא לן מר מהני מילי דמעליותא? ואמר לו בחייך אפילו אם אשב עמכם שמונים שנה רצופים לא יספיק הזמן ללמוד זה! הרי מה שקלטה הנשמה בחצי שעה בהיותה לבדה בלי התחברות הגוף לא יספיק לה ללמוד זה בהתחברות הגוף שמונים שנה. והנה גרסת התלמוד הנדפס הוא ' הָלַךְ וְיָשַׁב לְסוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת ' נראה לי בס"ד זה על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בביאור 'יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי?' כי משה רבינו ע"ה דעת בסוד תפארת ורבי עקיבה בסוד בינה הנקראת 'יש' עיין שם והנה הדעת הוא שמיני ביו"ד ספירות מתתא לעילא והבינה היא אחר הדעת מתתא לעילא וזהו שאמר 'יָשַׁב סוֹף שְׁמוֹנֶה שׁוּרוֹת' ומצאו לרבי עקיבא ודו"ק.

אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, יֵשׁ לְךָ אָדָם כָּזֶה, וְאַתָּה נוֹתֵן תּוֹרָה עַל יָדִי? אָמַר לוֹ: שְׁתֹק, כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה לְפָנַי. נראה לי בס"ד דאמרו רבותינו ז"ל על רבי עקיבא ע"ה ארבעים שנה היה עם הארץ ארבעים שנה למד ארבעים שנה לימד אם כן ניצוצות שלו שהם כנגד שנותיו של ארבעים שנה הראשונים צריכים מילוי ותיקון אך אינו דומה ך' שנה הראשונים דעדיין אינו בר עונשין בבית דין של מעלה לעשרים השניים ולכן אמר לו 'כָּךְ עָלָה בְּמַחֲשָׁבָה' רצונו לומר על ידי יסורין קשים אלו אותם כך שנים של ארבעים הראשונים נתקנו ועלו עד סוד המחשבה שהוא עליון מאד ולכן צריך להם יסורין קשים ביותר כדי לעלות לעולם המחשבה.

חֲזִינָא לְהוּ לְסִפְרֵי דַּוְקָנֵי דְּבֵי רַב, דְּחַטְרֵי לֵיהּ לְגַגֵּיהּ דְּחֵי"ת, וְתָלוּ לֵיהּ לְכַרְעֵיהּ דְּהֵ"א. יש להקשות הוה ליה למימר על דאות ה"א קודם אות חי"ת דהא באלפא ביתא קדים ה"א לחי"ת? ונראה לי בס"ד משום דתליית כרעיה דה"א היא מוכרחת ולא אצטריך למיהב בה טעמא יען דאם לא תלו כרעיה תהיה כמו חי"ת אך מה שצריך ללמד טעם לתליית כרעיה דה"א היינו משום דחזי דחטריה ליה לגגיה דחי"ת ואם כן עתה אם לא יתלו כרעיה דה"א לא מחלפה בחי"ת לכך הוצרך ללמדינו טעם תחלה על חוטריה דחי"ת שהוא מוכרח להיות ואז הוצרך ללמד טעם על תליית כרעיה דה"א.

וְאֵינִי יוֹדֵעַ אִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ"א, וְעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ"ד, אוֹ אִם הָעוֹלָם הַזֶּה בְּיוֹ"ד וְהָעוֹלָם הַבָּא בְּהֵ"א. קשא למה כפל דבריו וסגי בחלוקה אחת לחוד לומר ואיני יודע אם עולם הזה בה"א ועולם הבא ביו"ד? ונראה לי בס"ד דאי הוה נקיט חלוקה זו בלבד היה מקום לומר שהספק שלו הוא כך אם עולם הזה בה"א ועולם הבא ביו"ד גם כן דהיינו דעולם הבא בשתי אותיות י־ה שנוסף בה אות יו"ד על אות ה"א ובאמת זה אינו דאם הספק שלו בכך איך נפשט ספק זה מן בה"א בראם לכך נקיט בספק שני הצדדין דאז אין לטעות בכונת דברו בכך דמזה מוכח דפשיט לו שכל עולם לא נברא אלא רק באות אחד הן עולם הזה הן עולם הבא. ומה שאמר ' מִפְּנֵי מַה נִּבְרָא הָעוֹלָם הַזֶּה בְּהֵ " א ?' הכי קאמר מכל מקום נברא בה"א ולא נברא ביו"ד דהיה מספיק אות יו"ד לעולם הבא ולעולם הזה ואחר שהשיב טעם הכרחי לזה שאלו מכל מקום נברא עולם הבא ביו"ד כיון דיש טעם מספיק בה"א סגי לברוא בו גם עולם הבא.

דְּאִי הָדַר בִּתְשׁוּבָה מְעַיְלֵי לֵיהּ. וְלִעַיְלוּהוּ בְּהַךְ? לָא מִסְתַּיְעָא מִלְּתָא (משלי ג, לד) . הנה בזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב 'דּוֹדִי שָׁלַח יָדוֹ מִן הַחֹר וּמֵעַי הָמוּ עָלָיו' (שיר השירים ה, ד) כי הקדוש ברוך הוא ימינו פשוטה לקבל שבים ושלח יד ימינו מן החור הוא פתח הקטן הדומה לחור ולא מפתח הגדול הדומה לשער גדול ועל ידי כך מסתייעא מלתא דמעי המו עליו. ומה שאמר ' אִם חוֹזֵר בּוֹ אֲנִי קוֹשֵׁר לוֹ כֶּתֶר ' נראה התג צורת יו"ד [20] קטנה שבמלואה מספרה עשרים [620] ואותיות עשרים הם מספר כתר [620] . ומה שאמר 'שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם הַבָּא בְּיוֹ"ד מִפְּנֵי שֶׁהַצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ מוּעָטִין' יש להקשות כיון דאין רמז זה לשבח למה עשאו? ונראה לי בס"ד לסתום פה המקטרגים שלא יקטרגו בראותם הצדיקים מועטין דאומרים להם כבר הקדוש ברוך הוא גזר כן דעשה רמז על דבר זה ביו"ד ומוכרח שיהיה כך. אי נמי 'מוּעָטִין' רצונו לומר ענוים והוי לשבח.