בן יהוידע על מנחות לא

מַאן דְּאָמַר: בְּסוֹף שִׁיטָה, "כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ" (תהלים קג, יא) . יש להקשות 'כִּגְבֹהַּ' משמע לענין הרחקה קאמר דאם רצונו לומר כעמידת השמים על הארץ הוה ליה למימר 'כעמידת השמים על הארץ'? ונראה לי בס"ד דלא מפרש 'כִּגְבֹהַּ' לענין הרחקת שיעור החלל שיש בין זה לזה אלא מפרש על גובהן במספר כי מספר שָׁמַיִם [390] עולה על מספר ארץ [291] במספר צ"ט [99] שהוא מספר שילוב הוי־ה אדנ־י [91] עם כולל ח' אותיות שבשם זה ישתלשל שפע חסדו יתברך על יראיו לכן סבירא ליה שצריך לכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בְּסוֹף שִׁיטָה, כדי שתהיה תיבת 'הָאָרֶץ' כתובה תחת תיבת 'שָׁמַיִם' להודיע היתרון שיש בשמים על מספר הארץ כי כן דרך כותב חשבונות לכתוב מספר הקטן תחת מספר הגדול לנכות זה מזה ובו מודיעים היתרון כמה הוא. אמנם מאן דאמר ' בִּתְחִלַּת שִׁיטָה ' מפרש 'כִּגְבֹהַּ' על הרחקה שיש בחלל שבשניהם שהוא מהלך ת"ק שנה וידוע כי מהלך ת"ק שנה הנזכר רמוז במלוי שם שד־י [ש י ־ ן ד ל ־ ת י ו ־ ד =500] שבו רמוז עץ החיים דמהלכו ת"ק שנה כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וידוע איש ואשה שזכו יש להם הארת מלוי שם שד־י שעולה ת"ק לכך מדלקת האשה בליל שבת שני נר [250×2=500] ועל זה אומר הכתוב 'כִּגְבֹהַּ שָׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' שהוא מהלך ת"ק שנה הרמוז במלוי שד־י בשיעור זה 'גָּבַר חַסְדּוֹ עַל יְרֵאָיו' הם איש ואשתו שמאיר בת"ק אברים שלהם מעץ חיים שהוא מהלך ת"ק שנה. ולזה אמר לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם (דברים יא, כא) שימשך לכם מעץ החיים שהוא שיעורו כשיעור מהלך שיש בחלל על הארץ ונמצא הכתוב נקיט הדמיון של 'כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ' לענין שיעור הרחקתם זה מזה לכך סבירא ליה שיכתוב 'עַל הָאָרֶץ' בתחילת שיטה לרמוז על דמיון הרחקתם זה מזה. והנה למאן דאמר ' בְּסוֹף שִׁיטָה ' נראה לי בס"ד טעם אחר יש בזה דעל ידי כך יהיה צירוף ש"א מ"ר י"צ מלמעלה למטה כי בזה תהיה תיבת אָרֶץ תחת אותיות שמי ד'הַשָּׁמַיִם' ואז ש' של ש מי עם א' של א רץ הוא 'שא' ומ"ם של ש מ י עם ר' של א ר ץ הוא 'מר' ויו"ד של שמי עם צ' של אר ץ הוא 'יצ' כלומר שא וסלק את המר מן העולם על ידי זכות עשרה צדיקים וזהו י"צ רצונו לומר יו"ד צדיקים כמו שאמר השם יתברך לאברהם אבינו ע"ה 'לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה' (בראשית יח, לב) ולכן בדור המבול שלא היה אלא שמונה לא נסתלק המר מן העולם וירד המבול.