בן יהוידע על קידושין לח.

עֻגּוֹת שֶׁהוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם טַעֲמוּ בָּהֶם טַעַם מָן (שמות טז, לה) . יש להבין למה עשה להם הקדוש ברוך הוא נס פלילי זה להטעימם בלחם הגשמי שלהם טעם מן? ונראה לי בס"ד כדי שיהיה לחם זה שהוא גופו גשמי מעשה אדם וטעמו טעם רוחני אמצעי בין לחם הגשמי הפשוט ובין מן שגופו גם כן רוחני שהיה יורד מן השמים שעל ידי אכילה זו יהיו יכולים לסבול כחו של מן המקרי היורד מן השמים ויתקיים בהם ויתקיימו בו. אי נמי רמז להם בזה שרצונו להוריד להם מן ובחינם צעקו ונתלוננו שגם בלא צעקתם ותלונתם יוריד להם לחם מן השמים ויאכלו וישבעו בו.

בְּשִׁבְעָה בַּאֲדָר מֵת מֹשֶׁה, וּבְשִׁבְעָה בַּאֲדָר נוֹלָד (דברים לד, ה) . מקשים והלא הלידה היא קודם המיתה והוה ליה להקדים כאן את הלידה? ונראה לי בס"ד מפני שיום המיתה הוא גדול מיום הלידה אצל הצדיקים לכך הקדים יום המיתה דאיתא בדברי רבינו האר"י ז"ל מה שאמרו רז"ל (חולין ז:) גדולים צדיקים במיתתן קאי על יום הפטירה. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש כיון שיום הפטירה נלמד מקראי ויום הלידה נודע לנו אחר שנתברר לנו יום המיתה לכך הקדים הא להא עד כאן דבריו נר"ו.

מְלַמֵּד, שֶׁיּוֹשֵׁב הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמְמַלֵּא שְׁנוֹתֵיהֶם שֶׁל צַדִּיקִים מִיּוֹם לְיוֹם וּמֵחֹדֶשׁ לְחֹדֶשׁ. מקשים והלא כמה צדיקים גמורים דלא מתו ביום הלידה ובחודש הלידה ואיך כאן עביד כלל זה יסוד חזק ואמיץ שבונה עליו בנין להכריח שלידת משה רבינו ע"ה היתה בשבעה באדר מפני שהמיתה היתה בשבעה באדר? ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב מהרש"ך ז"ל בביאור אדרא רבא על מאמר משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו דקדמאה שלים בתראה שלים מה שאין כן שמואל שמואל פסיק טעמא בגווייהו דבתראה שלים קדמאה לא שלים (זהר חלק ג קלח.) , וזה לשונו כל הצדיקים והחסידים בשעה שנולדים ויוצאים לאויר העולם יוצאין במוחין דעיבור שהם אותיות 'אלם' מן אלקים ואחר כך זוכין למוחין דיניקה שהם שמות אלקים שלמים ואחר כך על ידי מעשיהם עולים במעלה יותר עליונה שזוכין למוחין דגדלות. ועל כן בזמן ימי שנות חייהם יש הפרש גדול שבתחלת ימיהם אין זוכין אלא למוחין דיניקה שהם שמות אלקים ועל זה אמרו קדמאה לא שלים ואחר כך זוכין למוחין דגדלות שהוא סוד הויות ועל זה אמרו בתראה שלים ולכן שמואל שמואל פסיק טעמא בגווייהו אבל משה רבינו ע"ה כבר נולד במוחין דיניקה שהם שמות אלקים שלמים וכיון דנולד בכך אז תכף כשנולד ויצא לאויר העולם זכה למוחין דגדלות ונמצא שאין שם הפרש בשנות חייו בין תחילתו לסופו הילכך משה משה לא פסיק טעמא בגווייהו דמיומא דאתייליד שלים הוה כל ימיו במוחין דגדלות עד כאן לשונו. ונמצא כל הצדיקים נולדים במוחין של אותיות 'אלם' דשם אלקים ואחר כך לוקחין מוחין של אותיות אלקים שלמים ולזה אמר אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (שמות כג, כו) הנה ביושר 'אמלא' ולמפרע אלם א' פירוש אל"ם ראשון של שמות אלקים שהיה אצלך בעת הלידה ועל כל פנים נמצא שכל הצדיקים שנותיהם חלוקים לשני זמנים האחד של קטנות והאחד של גדלות רמז לדבר וְאִם הָיָה רֵאשִׁיתְךָ מִצְעָר אַחֲרִיתְךָ יִשְׂגֶּה מְאֹד (איוב ח, ז) . והשתא לפי זה מה שאמר כאן שהקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש לא קאי על יום הלידה בעת שיצאו מבטן אמם אלא קאי על יום כניסת המוחין דגדלות בהם כי זה נחשב לגבי דידם יום לידה בפני עצמו מפני שזמן זה של ימי הגדלות הוא שלים ואינו מתערב עם זמן הראשון שהיה מיום יציאתם מכאן כי אותו זמן קדמאה לא הוה שנים כי היה במוחין דקטנות ובעת שזוכים למוחין דגדלות נעשו בריה חדשה וכאלו נולדו עתה מחדש. ולכן יום הפטירה שמסתלקין מהם מוחין דגדלות ונשארים בהם מוחין דקטנות כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל צריך שיהיה אותו היום מכוון כנגד אותו היום שנולדו בהם מוחין דגדלות וכן החודש גם כן יהיה מכוון כנגד אותו החודש ועל זה אמר כאן הקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ומחודש לחודש דעל שנותיהם השלמים איירי שנולדו בהם מוחין דגדלות שיהא מכוון יום הפטירה שהוא יום סילוק המוחין ההם כנגד יום הכניסה. ודבר זה נוהג בכל הצדיקים והחסידים אך משה רבינו ע"ה דנכנסו בו מוחין דגדלות כשיצא מבטן אמו שפיר עשה כאן הכרח זה לומר שכיון שבשבעה באדר מת מוכרח לומר שבשבעה באדר נולד כי לגבי משה רבינו ע"ה הכלל הזה עומד על יום יציאתו מן הבטן מה שאין כן שאר צדיקים אי אפשר לעשות הכרח הכלל הזה של יום יציאתם מן הבטן אלא קאי הכלל הזה על יום כניסת מוחין דגדלות בהם ואין מי שיודע מתי נכנסו מוחין דגדלות בהם ודוק היטב כי נכון ויציב הוא בעזה"י [בעזרת השם יתברך] .