בן יהוידע על קידושין לו.

"בָּנִים אַתֶּם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם" בִּזְמַן שֶׁאַתֶּם נוֹהֲגִים מִנְהַג בָּנִים אַתֶּם קְרוּיִים 'בָּנִים' דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה (דברים יד, א) . קשה מנא ליה האי דרשה הא סתמא קאמר בָּנִים אַתֶּם לַהֳ' משמע דבכל גוונא אתם בנים? ונראה לי בס"ד דייק לה מדלא כתיב אַתֶּם בָּנִים לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם (דברים יד, א) שמע מינה הכי קאמר בָּנִים כאשר אַתֶּם לַהֳ' אֱלֹקֵיכֶם ראויים אליו ומתייחסים לו ודבקים בו.

רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ, קְרוּיִים בָּנִים. הנה נודע מה שכתב הרשב"א ז"ל בתשובה אף על גב דקיימא לן רבי יהודה ורבי מאיר הלכה כרבי יהודה הכא קיימא לן כרבי מאיר משום דדייק קראי כוותיה עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב במשלי (משלי ד, כ) בְּנִי לִדְבָרַי הַקְשִׁיבָה לַאֲמָרַי הַט אָזְנֶךָ, והיינו לַאֲמָרַי בהפוך אתוון 'למאיר' הַט אָזְנֶךָ לסברתו דסבירא ליה 'בֵּין כָּךְ וּבֵין כָּךְ קְרוּיִים בָּנִים' ובזה אל תתייאש מן הרחמים! ובזה יובן בס"ד הטעם שנקבר רבי מאיר מעומד כמו שכתב רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בסוף שער הגלגולים והיינו מפני שבסברתו נעשה עמידה לישראל בעולם דאין נופלים אפילו כשאין עושין רצונו של מקום.

כִּי פַּלְחֵי לַעֲבוֹדַת כּוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לָא מִיקְרוּ 'בָּנִים', תָּא שְׁמַע, וְאוֹמֵר: "זֶרַע מְרֵעִים בָּנִים מַשְׁחִיתִים" (ישעיהו א, ד) . קשה אם כן לימא האי קרא בלחודיה ולא לימא קרא ד'בָּנִים סְכָלִים' (ירמיה ד, כב) ובשלמא קרא ד'לֹא אֵמֻן בָּם' (דברים לב, כ) הביאו בשביל שהוא פסוק תורה ועדיף טפי אף על גב דאיכא פסוק נביאים מפורש יותר אך פסוק 'סְכָלִים' דהוא פסוק נביאים למה הביאו? ונראה לי בס"ד הביאו מפני שיש בו טעם לדבר איך יהיו נקראים בנים גם אם אין עושין רצונו של מקום? דהסברה להפך! וכן מפורש הטעם דדן אותם כמו שוטים שאין עושין בדעת וכמו שנאמר כִּי נַעַר יִשְׂרָאֵל וָאֹהֲבֵהוּ (הושע יא, א) דדן אותם כנער שהוא סכל שאין לו דעת לכך אמר 'בָּנִים סְכָלִים הֵמָּה' ואין בהם תבונה.

וְכִי תֵּימָא: "בָּנִים מַשְׁחִיתִים" הוּא דְּמִיקְרוּ, "בְּנֵי מְעַלְיָא" לָא מִיקְרוּ (ישעיהו א, ד) . פירש רש"י ז"ל דלא מקרו עוד לעולם תא שמע דהדר איקרי 'בְּנֵי אֵ־ל חָי' (הושע ב, א) על ידי תשובה. קשה והלא בהא גם רבי יהודה מודה דעל ידי תשובה חוזרים להקרא בנים דרבי יהודה לא קאמר מעקר שם בנים מנייהו לגמרי אלא סבירא ליה בזמן דעושין רצונו של מקום מקרו בנים ובזמן שאין עושין רצונו של מקום לא מקרו בנים ואם כן למאי אצטריך רבי מאיר לאשמעינן דבר זה? ונראה לי בס"ד דלרבי יהודה אף על גב דאם עשו תשובה נקראים בנים היינו מכאן ולהבא אבל למפרע על אותו זמן שלא עשו בו רצונו של מקום לא מקרו בנים ורבי מאיר סבירא ליה אחר שעשו תשובה יש להם דין בנים גם על זמן שלא עשו בו רצונו של מקום ודייק לה מדכתיב וְהָיָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יֵאָמֵר לָהֶם (הושע ב, א) תיבת 'בִּמְקוֹם' לשון יתר והוה ליה למימר 'לֹא יֵאָמֵר לָהֶם לֹא עַמִּי אַתֶּם' לכך דרש אפילו במקום רצונו לומר הזמן שהיה נאמר להם 'לֹא עַמִּי אַתֶּם יֵאָמֵר לָהֶם' על אותו הזמן 'בְּנֵי אֵ־ל חָי'.