בן יהוידע על כתובות נט:

אֵין אִשָּׁה אֶלָּא לְיֹפִי וכו'. אין הכונה שהאדם ישא האשה בשביל היופי! אלא הכונה כל הקפדתה ורעיונה הוא לשמור היופי שלה שלא תכחיש יופיה וכל דבר שגורם להכחיש יופיה בורחת ממנה ומקפדת עליו. וכן הענין בבנים ותכשיטין. ולכן כל מלאכות שהם מכחישים היופי שלה או מעכבים עיבור שלה או מונעים אותה מתכשיטין שלה יכולה להשמט מהם כי אדעתא דהכי לא נשאת לו. והנה הבונה הקשה, הוה ליה לערבנהו אין אשה אלא ליופי ובנים ותכשיטין עיין שם. ונראה לי בס"ד קושיא זו מעיקרא ליתא כי ברייתא זו דתני רבי חייא הביאה מסדר התלמוד כאן בקיצור ועיקרה היא הובאה בגמרא דתענית (תענית לא.) תנו רבנן יפיפיות שבהם מה היו אומרות? תנו עיניכם ליופי שאין האשה אלא ליופי! מיוחסות שבהם מה היו אומרות? תנו עיניכם למשפחה לפי שאין האשה אלא לבנים! מכוערות שבהם מה היו אומרות? קחו מקחכם לשם שמים ובלבד שתעטרנו בזהובים עד כאן. נמצא ג' דברים דנקיט הכא כל דבר אחד מהם יוצא מכת אחת ומה דאמר הא לא אמר הא ומסדר תלמוד ליקט ג' דברים מתלת בבי. ועוד כי מוכרח למנקט להו כל חדא באפי נפשא דאם יערבם משמע מאן דאמר הא אמר הא והא ובאמת דברים אלו הם הפכיים דהאומר אין אשה אלא ליופי לא יאמר אין אשה אלא לבנים כי ידוע דעבור ולידה מכחיש היופי כי לכן ער בן יהודה בא על אשתו שלא כדרכה כדי שלא תתעבר ותכחיש יופיה. והאומר אין אשה אלא לבנים אינו אומר אין אשה אלא לתכשיטין כי בעלת בנים אין יכולה להתקשט ותמיד היא מטונפת מחמת גידול הבנים לכן בדור המבול היה כל אחד לוקח שני נשים ולאחת משקה כוס עקרין כדי שלא תתעבר ותהיה תמיד מקושטת לפניו ואחת תהיה לבנים. ואם כן מה דאמר הא לא אמר הא ולהכי לא ערבינהו דמשמע המה אמורים מדעת אחת דבאמת הם דיעות הפכיות. ברם עדיין יש להקשות למה נקיט חלוקת היופי בראשונה והוה ליה להקדים חלוקת הבנים שהיא העיקר דזו היא המצוה שצוותה תורה פרו ורבו? ונראה לי בס"ד דהיופי בא לאשה מלידתה אבל הבנים באים אחר נשואין. והא דהקדים חלוקת הבנים לחלוקת התכשיטין, כי היפה אין צריך לה תכשיטין וכמו שאמרו 'לא כחל ולא שרק ולא פרכוס ויעלת חן' אמנם אחר שהולידה בנים שהיה לה כמה עבורים וכמה לידות יכחיש יופיה ואז צריכה לתכשיטין שיהיו לה סיוע ליפוי עצמה ולכן נקיט תכשיטין אחר הבנים.

הָרוֹצֶה שֶׁיְּעַדֵּן אֶת אִשְׁתּוֹ, יַלְבִּישֶׁנָּה כְּלֵי פִּשְׁתָּן. נראה הטעם דאמרו בגמרא דסוטה (סוטה יד.) וַיַּעַשׂ הֳ' אֱלֹהִים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם, רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור שהוא צמר וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו ופרש רש"י פשתן. או יובן עוד טעם לכלי פשתן על פי מה שכתב הרמ"ק [הרב משה קורדוברו] ז"ל שלבוש כלי פשתן מציל מכל קטיגור ומכל כשוף ודבר רע וכמו שכתב הגאון חיד"א ז"ל בשמו במדבר קדמות יעוין שם. וטבע הנשים להתקנאות זו מזו ואם היא יפה מאד יעשו לה כשפים להכחיש יופיה! לכך הרוצה לעדן את אשתו שלא ישלטו בה כשפים ודבר רע ילבישנה כלי פשתן.