בן יהוידע על עירובין נה

מִפְּנֵי שֶׁאֵין לָהֶם מֶרְחֲצָאוֹת. פירש רש"י 'הולכין למקום רחוק לרחוץ ונשותיהם נזקקין למנאפים לפי שהעיר עזובה שאין איש' ופירוש זה נראה רחוק ותמוה מאד, חדא למה צריכין לילך כל האנשים ביחד? ועוד הנשים היכן ירחצו? והלא הרחיצה מצויה ושכיחה אצל הנשים טפי מן האנשים. ועוד קשה קושית מהרש"א ז"ל דהוה ליה למימר נשיהם אסורות משום זנות ובניהם ממזרים, ולא שייך בזה לשון אינם שלהם? ועוד לא הוה ליה למימר בברייתא פסוק (דברים כז, כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה, דאינו שייך זה לאיסור אשת איש וממזרות? ועוד קשה מאי בעי בגמרא מַאי בֵּינַיְהוּ? דלפי פירוש רש"י איכא בינייהו טובא, למאן דאמר מרחצאות איכא איסור אשת איש וממזרות, ולמאן דאמר מרגישין איסור יחוד דוקא! על כן נראה לי בס"ד מאן דאמר שֶׁאֵין לָהֶם מֶרְחֲצָאוֹת , רצונו לומר אין לנשים מרחצאות לרחוץ בהם בהצנע אלא הם רוחצים בתוך הצריפין שלהם, ונראין ערומין לשכנים על ידי חורין וסדקין של מחיצות הצריפין כי אינם מחיצות של בנין, וזה השכן כיון שרואה את האשה רוחצת ערומה דרך חורין יעלה בקרבו ארס של הרהור, ובעת שיזקק לאשתו בלילה הנה הוא מחשב בעת תשמיש באשת חבירו שראה אותה ערומה ונמצאו בניו הם בני תמורה, ולכן קאמר על בני אדם אלה נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֵינָם שֶׁלָּהֶם , מאחר דכל אחד כשבעל אשתו היה מחשב באשת חבירו ולא באשתו, נמצאו כאלו נְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם אֵינָם שֶׁלָּהֶם. ולכן בברייתא נקיט זה על פסוק (דברים כז, כא) אָרוּר שֹׁכֵב עִם כָּל בְּהֵמָה, כי נשיהם דומים לבהמה שעומדת ערומה לעיני הכל, כן הם אינם רוחצים במקום צנוע אלא במקום שאחרים רואין אותם ערומים, וכן הולכי מדברות עם נשותיהם בעת שיצטרכו נשיהם לרחוץ באמצע הדרך אין להם מרחץ צנוע אלא רוחצים תוך אהל או תוך איזה עומק שיש במדבר, ובעת שקמים ועומדים מן הרחיצה ערומים נראין לשאר אנשים בעודם ערומים קודם שיתכסו בחלוק ובגדים, ויבואו להרהר בהם בלילה כשנזקקין לנשיהם ואז בניהם המה בני תמורה וכאשר כתבנו ביושבי צריפין. ולמאן דאמר מִפְּנֵי שֶׁמַּרְגִּישִׁין זֶה לָזֶה בִּטְבִילָה גם בזה הטעם הוא כך, כיון דאין להם מקום צנוע מרגישין זה בזה ואז האנשים כשיבאו להזקק עם נשיהם מהרהרים כל אחד באשת חבירו וכאמור לעיל. ואמר אִיכָּא בֵּינַיְהוּ נַהֲרָא דְּסָמִיךְ לְבֵיתָא דהרגשה בטבילה ליתא מפני שטובלת בלילה לבדה כיון דהנהר סמוך לביתא ואין מרגיש בטבילת השכן, אבל למאן דאמר מֶרְחֲצָאוֹת אֵין לָהֶם איכא חששה, דהרחיצה הוא ביום ותעשנה בתוך הצריפין ויראנה השכן ערומה דרך חורין וסדקין ויהרהר בה בלילה כשישמש עם אשתו.