בן יהוידע על עירובין נה.

שֶׁאִם בַּשָּׁמַיִם הִיא, אַתָּה צָרִיךְ לַעֲלוֹת אַחֲרֶיהָ. נראה לי בס"ד, אם נשכח ממנה בארץ וכמו אותם הלכות שנשתכחו באבלו של משה רבינו ע"ה דאז נמצאת היא בשמים דוקא מאחר דנסתלקה מן הארץ הנה אתה חייב לעלות אחריה לעשות כאשר עשה עתניאל בן קנז שהחזירם בפלפולו, כן אתה חייב לטרוח לעלות אחריה על ידי פלפול שתעשה עד שתשיגנה ותקחנה.

לֹא תִּמְצָא בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּשָּׁמַיִם. יש להבין למה נקיט הדמיון של הגבהת דעתו בשיעור גדול כזה של גובה השמים, דמשמע עד שיגביה דעתו בקצה אחרון הוא דלא תמצא בו, והלא בודאי אפילו במקצת גאוה לא תמצא! ונראה לי בס"ד דמיון השמים לאו לענין שיער הגובה נקיט ליה אלא הוא לענין אחר, והיינו כי ידוע דלמטה מזכירין סדר ארבע יסודות בסדר אש רוח מים עפר שהאש למעלה מן המים, אך באמת שרשן למעלה הוא מים אש רוח עפר שהמים למעלה, וכמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער מאמרי רבותינו ז"ל, כי לכן מיכאל שהוא שר החסד שהוא המים טץ העולם בטיצה אחת, מפני שהוא נגלם ביסוד המים דוקא שהוא עליון, אבל גבריאל שר האש טץ בשתי טיצות (ברכות ד:), מפני שנגלם בשתי יסודות שהם מים ואש יעויין שם. ולפי זה מה שמזכירים למטה בסדר אש רוח מים עפר הוא עולם הפוך, תחתונים למעלה ועליונים למטה, וזה הוא מדת המקנאים שהם תחתונים ורוצים לעלות למעלה להיות הדיוט קופץ בראש. והנה נודע דאמרו רבותינו ז"ל מאי שמים? נטרקון 'אש ומים' נמצא שם שמים הוא מורכב מן אש ומן מים והרכבה זו היתה בסדר הפוך, כי האש שהוא תחתון נזכר בשם השמים עליון והמים נזכר תחתון. ולזה אמר לֹא תִּמְצָא בְּמִי שֶׁמַּגְבִּיהַּ דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּשָּׁמַיִם , כלומר כפי סדר הנזכר בשם השמים שהתחתון נזכר עליון כן הוא מגביה דעתו להיות הדיוט קופץ בראש. וכן הענין בחלוקה הב' שאמר לֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּיָּם , דגם בזה לא איירי בענין השיעור והמדה, אלא הכונה כי ידוע שהים תוכו גבוה משפתיו ורק שפות הים הם נמוכים מן היבשה, ולפי זה היה ראוי שישטוף הים את היבשה מאחר שהמים שבקרב הים הם גבוהים מהיבשה, אך באמת עומדים כן בגזירת הבורא יתברך דכתיב (ירמיהו ה, כב) אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם חָק עוֹלָם וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ, וכמו שכתוב בספר הברית יעויין שם. וז"ש לֹא תִּמָּצֵא בְּמִי שֶׁמַּרְחִיב דַּעְתּוֹ עָלֶיהָ כַּיָּם , רצונו לומר כדמיון הים שתוכו וקרבו גבוה משפתו, כן הוא בקרבו גבוה שהוא מתגאה הרבה ובשפתיו נמוך שמוציא דבריו בפיו המראים ענוה ושפלות הנה באדם כזה לא תמצא התורה, כי צריך להיות עניו אמיתי שיהיה נמוך גם בקרבו ותוכו. ועדיין יש להקשות למה כפל הדברים במגביה ומרחיב דחדא היא? ונראה לי בס"ד נקיט תרתי חלוקות כנגד שני מיני לימוד הא' הוא הגרסא, וכנגד זה נקיט מַּגְבִּיהַּ , והב' לימוד העיון והסברא וכנגד זה נקיט מַּרְחִיב. אי נמי כנגד לימוד הנגלה וכנגד לימוד הנסתר.

לֹא תִּמָּצֵא בַּסַּחְרָנִים וְלֹא בַּתַּגָּרִים. י"ל סוחר ותגר מין אחד, ועוד למה לא זכר עוד שלחנים וחנוונים וכן בעלי מלאכות חייטים נגרים אורגים וצורפים וכיוצא? ונראה לי בס"ד יש תלמידי חכמים שאין לומדים תורה בעירם כדי שלא יתבלבלו או יתבטלו מלימודם בשביל צרכי הבית, אלא הולכים ללמוד תורה בעיר אחרת וכנגד אלו נקיט סַּחְרָנִים שהם המחזרין בעיירות וכמ"ש רש"י ז"ל. ועוד יש תלמידי חכמים שלומדים תורה בעירם, וכנגד אלו נקיט תַּגָּרִים שהם יושבים בעירם ומקומן.