בן יהוידע על חולין לז:

שֶׁלֹּא הִרְהַרְתִּי בַּיּוֹם לָבוֹא לִידֵי טֻמְאָה בַּלַּיְלָה. קשא בשלמא שאר דברים הם מילי דחסידותא באכילה לכך מבקש בעבורם ובזכותם שלא יאכל אכילה מאוסה האפויה על צואת אדם אבל ענין קרי מה יש לו שייכות עם זו הבקשה שמבקש שלא יאכל אכילה מאוסה? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים ביחזקאל, כי יחזקאל הנביא ע"ה היה מטיפות קרי של אדם הראשון שהיו גדולים מאד עיין שם. ולפי זה בבואו לעולם הזה מלחמה גדולה היה לו עם החיצונים כי להיותו מטיפות קרי של אדם הראשון ודאי רוצים להחטיאו בקרי ח"ו וידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בעץ חיים דמזון הקליפות והחיצונים הוא מצואה של אדם. ובזה מובן היטב טענת יחזקאל הנביא ע"ה הִנֵּה נַפְשִׁי לֹא מְטֻמָּאָה (יחזקאל ד, יד) כי תהילות לא־ל מלחמה גדולה נלחמתי עם החיצונים שהיו רוצים לטמאני בטומאת קרי מכח טעם האמור וגברתי עליהם שלא הרהרתי ביום ולא באתי לידי טומאת קרי בלילה ואם כן יגעתי וטרחתי לסלקם ולדחותם מעלי ואיך אני אוכל אכילה האפויה בצואת אדם שהצואה היא מזון החיצונים אשר דחיתי אותם מעלי בכח וטורח גדול!

"וְלֹא בָּא בְּפִי בְּשַׂר פִּגּוּל", שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁהוֹרָה בָּהּ חָכָם (יחזקאל ד, יד) . הא דנקיט בזה לשון 'לֹא בָּא בְּפִי' ולא אמר 'שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי בְּשַׂר פִּגּוּל', נראה לי בס"ד שדרך בני אדם שנותנים לתינוק חתיכת בשר וקורין אותה אומצא והוא אינו אוכל אותה דעדיין אינו יודע לאכול אלא נותן אותה בפיו ומוצץ אותה וקאמר לא מבעיא אכילה ממש לא אכלתי מזו אלא גם נתינת אומצא בפי בהיותי תינוק שנותן לתוך פיו דוקא לא בא בפי מן בשר בהמה שהורה בה חכם.

מִשּׁוּם רַבִּי אָמְרוּ: שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מִבְּהֵמָה שֶׁלֹּא הוּרְמוּ מַתְּנוֹתֶיהָ (יחזקאל ד, יד) . יש להקשות למה לא ניחא ליה לרבי כמו אותם דדורשים זה על בהמה שהורה בה חכם? ונראה לי בס"ד כי מאחר שאמר שלא אכל בשר מסוכנת מה חידוש בא להוסיף בזה שהורה בה חכם כיון דשניהם חסידות באכילה בענין איסור לאוין ובודאי איכא עוד כמה מינים של חסידות דאכילה באיסור לאוין לכך מפרש שלא הורמו מתנותיה שהוא חסידות בענין ביטול עשה ואינו בענין איסור לאו.