בן יהוידע על חולין מב.

"זֹאת הַחַיָּה אֲשֶׁר תֹּאכְלוּ", מְלַמֵּד שֶׁתָּפַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל מִין וּמִין, וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה, וְאָמַר לוֹ: זֹאת אֱכֹל, וְזֹאת לֹא תֹּאכַל (ויקרא יא, ב) . המאמר הזה יפלא מאד למה תפס מין ומין, יאמר בהמה פלונית אכול ובהמה פלונית לא תאכל? ועוד היכן תפסם, בשמים או בארץ? ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער טעמי המצות פרשת עקב) בסוד הכתוב וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְכָל הַחַיָּה (בראשית ב, כ) כי ענין קריאת השמות אינו אלא תיקון ממש וכמבואר בזוהר רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל (שמות לא, ב) וכמו שכתב הרמב"ן ז"ל בביאורו על התורה בפרשת בראשית על פסוק וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם (בראשית א, ה) וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ (בראשית א, י) והענין הוא כי הוא בירר כל חלקי נפשות בעלי חיים כולם שהיו בסיגים וזהו הטעם של קריאת השמות שקרא אדם הראשון לבהמה ולחיה ולעופות כי בקריאתו שמות להם עשה להם תיקון וזה הטעם שנאסר לאדם הראשון אכילת בשר בעלי חיים כי האכילה היא לצורך הבירור כדי לברר הטוב שבמאכל ההוא ולהעלותו מן הקליפה והסיגים שמעורב בהם וכבר היו כל הבעלי חיים מבוררים כשקרא להם שמות ולכך לא הותרו לו באכילה ובזה תבין גדולת אדם הראשון קודם שחטא. והנה אחר שחטא אדם הראשון חזרו כל הבחינות להתקלקל שבחינת נשמות בני אדם ובחינת נפשות בעלי חיים אשר שתי בחינות אלו היו מבוררים כבר חזרו וירדו בעמקי הקליפות ונתערבו עם הסיגים והקליפות טוב ברע כבתחלה קודם שהובררו ועד נח ובניו לא היה בהם כח לברר הבעלי חיים על ידי אכילה ובבא נח ובניו דכתיב ביה אִישׁ צַדִּיק וכו' (בראשית ו, ט) הותר לו אכילת בעלי חיים אשר נתקלקלו בחטא אדם הראשון והיו צריכין להתברר על ידי אכילה והיו נח ובניו ראויים לבררם על ידי אכילתם ומאז ואילך הותר אכילת הבשר כמו שנאמר כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל וכו' (בראשית ט, ג) . אבל דע דאף על פי שאנחנו מבררין אותם על ידי אכילה וחוזרין להיות חלק אבר האדם ממש עם כל זה אין מתבררין בגמר הבירור הראוי להם שאין האכילה בירור גמור ככל צורך מדרגתם כמו שהיה על ידי אדם הראשון קודם שחטא ולא עוד אלא שאין בנו כח לברר אפילו זה הבירור הגרוע אלא בבהמות הטהורות אשר הקדושה שבהם מרובה על הקליפה אבל מן הבהמות הטמאות אין בנו כח לברר כלל ועיקר ולכן נאסרו באכילה כי לא די שלא יוכל האדם לבררם על ידי אכילתו אלא שאדרבה תתאחז קליפת הטומאה המעורבת בהם ותתדבק באדם האוכל אותם ויסתלק ממנו כל הקדושה אשר בו עד כאן דבריו זלה"ה עיין שם. ועתה בדברים היקרים הנפלאים האלה בִּין תָּבִין מאמר רבותינו ז"ל הנזכר לנכון דאמרו ' מְלַמֵּד שֶׁתָּפַס הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִכָּל מִין וּמִין ' כלומר שתפס הנפשות של כל מין ומין מבעלי חיים 'וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה' שמותם ברוח הקודש באין אומר ואין דברים שלא הוזכר לו שמותם בפירוש אלא אמר לו 'זֹאת אֱכֹל וְזֹאת לֹא תֹּאכַל' והיינו שלא רצה הקדוש ברוך הוא לקרא אותם בשמותם יען כי קריאת השם הוא עושה תיקון ובירור וכמו שאמר רבינו ז"ל בשם זוהר הקדוש ובשם הרמב"ן ז"ל ואם היה קורא אותם בשמותם היו נתקנים ונבררים בידי שמים ורצה הקדוש ברוך הוא שיהיה תיקונם וברורם על ידי בני אדם לזכותם דהא אפילו אדם הראשון עשה להם תיקון ובירור בקריאת השמות וכמו שאמר רבינו זלה"ה וכל שכן אם היה קורא אותם הקדוש ברוך הוא, על כן מה עשה תפס נפשות של כל מין ואמר לו זה אכול וזה לא תאכל וכאשר כתב משה רבינו ע"ה את שמותם בתורה של הטהורים ושל הטמאים נגלו אליו שמות כל אחד ואחד ברוח הקודש ולא יצא דבור מפיו יתברך בקריאת שמותם אלא כיון ברוח הקודש שאותם בעלי חיים שאמר לו הקדוש ברוך הוא אכול כך וכך שמותם ואותם בעלי חיים שאמר לו 'לא תאכל' כך וכך שמותם. ודבר זה יש לו הכרח גדול מדברי רבינו ז"ל שהביא מזוהר הקדוש ומן הרמב"ן ז"ל דבקריאת שמות שקורא הקדוש ברוך הוא עושה בירור ותיקון וכמו שאמרו על פסוק רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל ופסוק וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לָאוֹר יוֹם וַיִּקְרָא אֱלֹקִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וכנזכר לעיל ודברים ברורים לנכון בעזה"י.