בן יהוידע על בכורות מד:

אָמַר לוֹ: אִיתִיב לָךְ אַרְבַּע מֵאוֹת זוּזֵי, וְזִיל הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ. נראה לי בס"ד בדרך בדיחות דבר עמו כי שיעור הבושה לאדם המבייש לאחרים הוא ת' זוזי כדאיתא בבבא קמא (דף צ.) סטרו לאחר ידו נותן לו ת' זוז וכן תלש בשערו רקק והגיע בו רוקו והעביר טליתו ממנו וכן פרע ראש האשה בשוק בכולן נותן ת' זוז עיין שם. וכאן אמר לו אביו זִיל הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ רצונו לומר תדרוש בציבור לומר טעות היה בידו מה שעשה בפריסת גלימא ובשביל בושה שאתה בוש בדבריך אלו שאתה אומר 'טעיתי בדין' אתן לך ת' זוז שהוא שיעור תשלומין להמתבייש. אי נמי הֲדַר עוּבְדָא לְמָארֵיהּ שתעשה מעשה להפך בפנים אחרת כאשר יזדמן לך דבר ותשתין בלי פריסת גלימא ובעבור בושה שאתה בוש מדבר זה אתן לך ת' זוזי ובדרך בדיחות דבר עמו במנין ת' זוז.

לֹא יִהְיֶה בְּךָ עָקָר, שֶׁלֹּא יִהְיֶה בֵּיתְךָ עָקוּר מִן הַתַּלְמִידִים. נראה לי בס"ד אם יראו התלמידים שרבם נוהג בצניעות שלא ישתין בפני רבים לא יבואו ללמוד אצלו דחוששים שמא יזדמן להם כך ולא יהיו יכולים להשתין בדרך צנוע ונעקרים אבל אם רואין את רבם אינו מדקדק בכך ומשתין בפני רבים אין חוששין ובאים אצלו ללמוד בישיבה שלו דאם אחד מהם נזדמן לו כך ישתין ולא קפיד. ומה שאמר ' שֶׁלֹּא תִּהְיֶה תְּפִלָּתְךָ עֲקָרָה לִפְנֵי הַמָּקוֹם ' פירש רש"י ז"ל כשתתפלל על בניך וקשא למה מפרש בתפלה של בנים, לימא כל תפלה בסתם? ונראה לי בס"ד משום דבהכי הוה ליה מדה כנגד מדה דאם הוא אינו מקפיד על עצמו שלא יהיה עקר נמצא מתנת הבנים אינה חשובה אצלו ולכן אם יתפלל שיתן לו הקדוש ברוך הוא בנים לא תשמע תפלתו, וכן אם יש לו בנים ומתפלל עליהם גם כן לא תשמע תפילתו כיון דאין הבנים חשובים בעיניו דהראיה אינו חושש לעקרות שבה יעדרון הבנים מה שאין כן אם קפיד שלא יהיה עקר דחשיבה מתנת הבנים בעיניו אז תקובל תפלתו בעד הבנים.