בן יהוידע על ביצה ט.

בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן. מקשים מדיוקא אדיוקא דברישא קתני 'אֵין מוֹלִיכִין אֶת הַסֻּלָּם מִשּׁוֹבָךְ לְשׁוֹבָךְ' משמע דוקא משובך לשובך אסור להוליך אבל מחלון לחלון מותר להוליך, והדר תני 'אֲבָל מַטֵּהוּ מֵחַלּוֹן לְחַלּוֹן' משמע דוקא הטיה מותר אבל הולכה אסור דלעולם הולכה גם מחלון לחלון אסור? ואם תאמר אם כן למה נקיט שּׁוֹבָךְ הוה ליה למימר חַלּוֹן וידענא איסור הולכה בשובך מכל שכן? זה אינו דחש פן נטעה להתיר הולכה בשובך דאמרינן הא דאסרו הולכה בחלון משום דאפשר בהטייה ואין כאן ביטול שמחת יום טוב אבל בשובך דלא אפשר בהטייה מוכרח להתיר הולכה משום שמחת יום טוב! ולכך נקיט איסור הולכה בשובך ואין לחוש פן יתירו הולכה בחלון כי איסור הולכה בחלון שמעינן מדיוקא דקתני אבל מטהו מחלון לחלון שמע מינה דוקא הטיה מותר אבל הולכה אסור.