בן יהוידע על ביצה ד.

אוּשְׁפְּזִיכְנֵיהּ דְּרַב פָּפָּא - וְאַמְרֵי לָהּ הַהוּא גַּבְרָא דְּאָתָא לְקַמֵּהּ דְּרַב פָּפָּא - הֲווּ לֵיהּ הַנָּךְ בֵּיצִים מִשַּׁבָּת לְיוֹם טוֹב. יש להקשות מאי נפקא מינה אם השואל היה בעל הבית דרב פפא או אם היה אדם אחר מבחוץ כדי שהוצרך מסדר הש"ס להזכיר שתי השמועות, ודי למנקט 'הַהוּא גַּבְרָא דְּאָתָא לְקַמֵּהּ דְּרַב פָּפָּא'? ונראה לי בס"ד דאיכא נפקותא ממחלוקת השמועות הנזכר למילף מינה מילתא דאם היה השואל בעל הבית שמעינן דאין להורות אחר שכרות אלא עד למחר ביום ואין להורות בלילה אף על גב דהתפלל מנחה וערבית דודאי הפיג יינו מעליו עם כל זה צריך למעבד בהוראה הרחקה יותר להמתין עד למחר דאם לא נימא הכי למה אמר לו 'תא למחר' הוה ליה למימר 'תא בלילה' כיון דהוא יושב עמו בבית? אלא ודאי דצריך להחמיר בהוראה ולהכי רב לא מוקים אימורא עליה עד למחר אבל לפי השמועה השנית דאמרי השואל לא היה בעל הבית בעולם הבא דרב פפא אלא הוא זר בא מבחוץ אין כאן הכרח למימר הכי דלעולם יש להורות בלילה ואין צריך להמתין עד למחר. ומה שאמר גבי רב היינו על הוראות שמורה בתוך הדרשה בציבור שדרכו לדרוש ביום ולא בלילה ואורחא דמילתא נקיט. והא דאמר רב פפא לההוא גברא 'תא למחר' ולא אמר לו 'תא בלילה' אורחא דמילתא קא אמר ליה דמסתמא לא יבא בלילה אלא ביום אבל לעולם אם היה בא בלילה אחר שיעור שיפיג יינו היה מורה לו. ועוד נראה לי בס"ד דאם היה השואל בעל הבית בעולם הבא מסתמא ידע בו אם שתה הרבה שהוא שיעור שכרות ממש או לאו ואם ראהו ששתה הרבה איך סלקא דעתך לשאול ממנו בעת שכרות? אלא ודאי ידע שלא שתה הרבה, ומאחר דמצינו דרב פפא לא רצה להורות לו דין שמע מינה אפילו במעט שתיה נמנע מלהורות בו ביום ואמר לו תא למחר משום דלא פלוג, אך אם נאמר שזה לא היה בעל הבית בעולם הבא אלא אדם זר בא מבחוץ לשאול לא שמעינן האי דינא כי זה אינו יודע אם שתה ומה שלא רצה רב פפא להשיב לו בו ביום מפני ששתה הרבה אבל אם לא היה שותה אלא מעט היה משיב לו ולא אמרינן דצריך למנוע מלהורות אפילו בשתיה מועטת משום דלא פלוג.