בן יהוידע על ביצה ג.

אָמַר לֵיהּ אֲבַיֵי לְרַבִּי יִצְחָק: מַשְּׁקִין שֶׁזָּבוֹ, טַעֲמָא מַאי? וכו'. אף על גב דכבר הקשה אביי לרב יוסף ותירץ לו חדא גזרה היא, סבר אביי בהאי טעמא דרב יצחק לא שייך למימר הכי משום דהביצה אוכל והגזרה במשקין ולא קרב זה אל זה. ותירץ לו רב יצחק דדמייא הא להא מצד הסחיטה דהא המשקין הוא דבר שנסחט וכן הביצה נסחטה מן התרנגולת.

אֶלָּא רַב יוֹסֵף מַאי טַעֲמָא לֹא אָמַר כְּרַבִּי יִצְחָק. הקשה הצל"ח ז"ל הוה ליה לפרש תחלה טעמו של רב יצחק בנר מטעמא דידהו ואחר כך ישאל למה רב יוסף לא אמר כרב יצחק וכאשר עשה קודם זה שהתחיל לפרש כרב נחמן לא אמרי וכו'? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דהשואל היה נראה לי טעם רב יצחק עדיף מטעם רב יוסף לומר חדא גזרה משום דמשקין נסחטין מדבר אוכל וכן הביצה נסחטת מאוכל מה שאין כן הפירות נושרין מן האילן שהוא עץ ולכך לא הוצרך לפרש תחלה לרב יצחק מאי טעמא לא אמר כרב יוסף כי היה נראה לו טעם הנזכר פשוט אך אחר שחידש לו התרצן סברא זו שיש לטעון בטעמו של רב יצחק דלא דמי ביצה למשקין שזבו משום דזו אוכל וזה משקין נתעורר להקשות על רב יצחק מאי טעמא לא אמר כרב יוסף מאחר דגם בטעמו איכא צד הרחקה זה מזה דהכא אוכל והכא משקין ,ותירץ לו דאיכא דמיון לביצה עם משקין שזבו בדבר אחר דליתיה בטעמא דרב יוסף והוא דביצה בלועה ומשקין בלועים מה שאין כן פירות דמגלו וקיימי והשתא לפי זה בחר רב יצחק בטעם שלו לומר גזרה משום משקין שזבו דאיכא דמיון זה בזה בתרתי חדא זו בלועה ואלו בלועין מה שאין כן פירות דמגלו ועוד דמיון שני זו נסחטה מן האוכל ואלו נסחטו מן האוכל מה שאין כן פירות נשרו מן העץ ולא מן האוכל. ובאופן אחר נראה לי בס"ד על פי מה שאמר הצל"ח ז"ל לקמן דלמאן דלית ליה מוקצה אז אם הביצה אסורה משום משקים שזבו לא נאסרה אלא רק באכילה אבל בטלטול מותרת ואם הביצה אסורה משום פירות הנושרים אז הביצה אסורה גם בטלטול, והאריך הרב ז"ל בזה יעוין שם. גם ידוע מה שאמר התוספות ז"ל בדף ב' ע"א בדבור המתחיל ביצה דלשון לא תאכל דנקיט במתניתין משמע דטלטול שרי, ונדחקו מאד ליישב דבר זה לומר דאסורה גם בטלטול יעוין שם. ולפי זה יש לומר דהמקשן תחילה היה נראה לו בפשיטות דטעמו של רבי יצחק הוא יותר נכון משום דלהאי טעמא דמשקים שזבו הביצה מותרת בטלטול. ובזה יבא נכון פשטות המשנה דנקיט לא תאכל דמשמע דבטלטול מותרת ואצלו היה דבר זה פשוט שאין צורך לפרש כיון דמתניתין דייקא הכי מה שאין כן לרב יוסף דאמר משום פירות הנושרין דבזה צריך לאסור גם בטלטול צריך להדחק דוחק גדול בדברי המשנה דנקטא לא תאכל כמו שנדחקו התוספות, ולכן הקשה על רב יוסף למה לא אמר כרב יצחק ואחר שחדש לו התרצן טענה גדולה שיש לטעון על טעמו של רב יצחק דביצה אוכלא ופירות אוכלא ולהכי הוי חדא גזרה מה שאין כן משקין דלאו אוכלא ולא דמו לביצה כדי שתאמר חדא גזרה היא לכך חזר והקשה על רב יצחק מאי טעמא לא אמר כרב יוסף ותירץ לו דרב יצחק מצא הרחקה מצד אחר בפירות הנושרין כי ביצה בלועה ופירות מגלו וקיימי ולהכי אין להם דמיון זה לזה כדי שתאמר חדא גזרה היא ואדרבה מצד זה יש דמיון לביצה עם משקים שזבו טפי.

וְאַף רַבִּי יוֹחָנָן סָבַר גְּזֵרָה מִשּׁוּם מַשְּׁקִין שֶׁזָּבוֹ, דְּרַבִּי יוֹחָנָן רָמִי דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה. הקשה הצל"ח ז"ל והלא ההוכחה היא מן הקושיא דרמי דרבי יהודה אדרבי יהודה דמשמע חד טעמא אית להו ולמה הוצרך הגמרא להביא הא דמשני? ונראה לי בס"ד דרב יהודה כיון דאית ליה מוקצה מוכרח לומר דלית ליה גזרת פירות הנושרין דלמה יגזרו על פירות הנושרין כיון דאסורים בלאו הכי משום מוקצה אבל לרבי שמעון דלית ליה מוקצה הוצרכו לגזור בפירות הנושרין וכאשר כתב כן הגאון הצל"ח ז"ל והאריך בזה כנזכר בד"ק [בדברי קדשו] יעוין שם. עוד מצינו להמפרשים ז"ל שכתבו כיון דשמעינן ליה לרבי יהודה דלית ליה 'מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם' מוכרח לומר דלית ליה לרבי יהודה גזרת פירות הנושרים, וכנזכר בד"ק [בדברי קדשו] . גם עוד מצינו דהקשו המפרשים על קושית רבי יוחנן מרבי יהודה ארבי יהודה, אמאי לא משני שיש חילוק בין שבת ליום טוב כדאמר הגמרא לעיל שבת דחמיר לא החמירו בו יום טוב דקיל החמירו בו? ותירצו דאפשר דרבי יוחנן לית ליה האי סברא לחלק בין שבת ליום טוב וכמו שפסקו כן באמת רש"י ורבינו תם והרא"ש ז"ל דפליגי על הרי"ף והרמב"ם ז"ל בזה עד כאן דבריו. ולפי זה להכי הוצרך הש"ס להביא הא דמשני רבי יוחנן דמן הקושיא בלחוד ליכא הוכחה דסבירא ליה לרבי יוחנן משום משקים שזבו דיש לומר לעולם סבר משום פירות הנושרים, והא דמקשי מרבי יהודה אדרבי יהודה, היינו משום דלרבי יהודה אית ליה מוקצה וממילא מוכרח לומר דלית האי גזרה דפירות הנושרים וכאמור לעיל בשם הצל"ח וכן מה שאמר בשם המפרשים, אבל מהא דמשני רבי יוחנן מוחלפת השיטה שהוא דוחק גדול ועצום להפך הלשונות יש הוכחה דסבר רבי יוחנן משום משקים שזבו דקשה למה נדחק להחליף השיטה היה לו לחלק בין שבת ליום טוב ולא תקשי רבי יהודה אדרבי יהודה. וליכא למימר כתירוץ המפרשים דרבי יוחנן לא סבירא ליה בהאי חילוקא בין שבת ליום טוב דתינח איהו לא סבירא ליה כן להלכתא מכל מקום מצינן לשנויי בהכי אליכא דרבי יהודא כדי שלא נקשה מדידיה אדידיה ומנא ליה האי הכריח לחלף השיטה, אלא ודאי דרבי יוחנן קים ליה מרבותיו דהלכה כרבי יהודא בתרי משניות אלו דאין סוחטין והכלכלה וקבל מרבותיו נמי האי חילוקא לחלק בין שבת ליום טוב, ולכן לא תירץ הקושיא רבי יהודה אדרבי יהודה הפך חילוק זה ואם כן ממילא שמעינן דלית ליה האי טעמא דפירות הנושרין כי מאן דאית ליה מוקצה מוכרח לומר דלית ליה גזרת פירות הנושרין וכאמור לעיל בשם הגאון הצל"ח ז"ל.