בן יהוידע על ביצה ב:

וְנִפְלֹג בְּתַרְוַיְהוּ: 'תַּרְנְגֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים, הִיא וּבֵיצָתָהּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֹּאכַל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֹּאכַל'!. הקשה הצל"ח ז"ל למה האריך למנקט 'הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים' והכי הוה ליה למימר 'לִפְלְגוּ בְּתַרְוַיְהוּ תַּרְנְגֹלֶת הִיא וּבֵיצָתָהּ: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים תֹּאכַל, וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים לֹא תֹּאכַל'? יעוין שם. ונראה לי בס"ד אי תני הכי מוקמינן לה בעומדת לאכילה וכולי עלמא לית להו מוקצה ובית הלל אסרו משום מוקצה דבעלי חיים דחמיר טפי וכמו שכתב התוספות בדבור המתחיל דילמא, יעוין שם. וגם כן מיירי דלא הזמינה מאתמול, ואף על גב דבית שמאי לקמן דף יו"ד אית להו מוקצה בבעלי חיים מכל מקום הכא מתירין דמחלקין בין תרנגולים ובין שאר בעלי חיים וכמו שכתב מהרש"א ז"ל התם ובית הלל סברי לא שנא, ולפי זה בית שמאי ובית הלל מחלוקתם בזה ובית הלל אוסרים בתרנגולת העומדת לאכילה משום מוקצה דבעלי חיים, ובאמת זה אינו דבעומדת לאכילה מותרת לכולי עלמא דדוקא ביוני שובך אסרו אבל תרנגולים דגדלי בביתו של אדם לא מקצי דעתיה מנייהו וכמו שכתב מהרש"א ז"ל לפי האמת, ולכך אמר המקשן דהוה ליה למנקט 'תַּרְנְגֹלֶת הָעוֹמֶדֶת לְגַדֵּל בֵּיצִים הִיא וּבֵיצָתָהּ' דהשתא ליכא למטעי בזה דאי משום מוקצה דבעלי חיים מאי אריא דנקט 'לְגַדֵּל בֵּיצִים'? אלא ודאי דאם עומדת לאכילה ליכא בזה איסור משום מוקצה דבעלי חיים ורק הכא טעמא הוא משום שהיא עומדת לגדל בצים דהיא עצמה מוקצית שאינה עומדת לאכילה.

שַׁבָּת דְּעָלְמָא תִּשְׁתָּרִי. הקשה הצל"ח ז"ל והלא כבר שני ליה 'גְּזֵרָה מִשּׁוּם יוֹם טוֹב אַחַר הַשַּׁבָּת' ומאי מקשי משבת דעלמא, גם הכא שייכא הך גזרה אטו שבת אחר יום טוב? עיין שם. ונראה לי בס"ד דסבר אביי דוקא משום שבת דחמיר גזרינן ביום טוב אחר שבת כי בזה נמצא שבת מכין ליום טוב אבל ביום טוב דקיל לא גזרינן בשבת אחר יום טוב שבזה היום טוב מכין לשבת, ותרץ התרצן גם בזה איכא למגזר דיש סברא אחרת לאידך גיסא שיש לחוש ביום טוב טפי משום כיון דקיל אתו לזלזולי ביה.

וּמִי גָּזְרִינַן? וְהָא תַּנְיָא [תּוֹסֶפְתָּא בֵּיצָה פֵּ"א הָלְכָה ב] : הַשּׁוֹחֵט אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת וּמָצָא בָּהּ בֵּיצִים גְּמוּרוֹת - מֻתָּרוֹת לְאַכְּלָן בְּיוֹם טוֹב, וְאִם אִיתָא לִגְזַר מִשּׁוּם הַנֵּךְ דְּמִתְיַלְּדָן בִּיּוֹמֵיהֶן. הקשה הצל"ח ז"ל מה יענה ר"ן להך ברייתא דדייקינן מינה דוקא מצא בה הא נולדה אסורה במאי עסקינן וכו', יעוין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו בעל המאור דפירוש מגדלת ביצים היינו לגדל אפרוחים אבל לגדל ביצים לאכילה אף על פי שהתרנגולת אסורה הביצה מותרת, עיין שם. ולפי זה ר"ן מקים לברייתא דאיירי בעומדת לגדל ביצים להוציא מהם אפרוחים והוא שחט לצורך חולה מסוכן או ששחט בשוגג דלא ידע דאסור או שנתחלפה לו בתרנגולת העומדת לאכילה, וקא משמע לן הברייתא אף על גב דהיא עומדת לגדל ביצים ולהוציא מהם אפרוחים הביצים שנמצא בתוכה אחר שחיטה מותרים מפני שאין ראויים ביצים אלו לגדל אפרוחים וכדלקמן דף וא"ו דביצים אלו לא יועילו לאפרוחים, וגם לסברת הר"ן ז"ל דלא סבר כדברי בעל המאור יש להקשות לדברי ר"ן דהברייתא איירי בשוחט בחול ומצא בה ביצים דמותרים ביום טוב משום דאין ראויים לגדל אפרוחים ולכן לא הוי מוקצה כיון דנולדו בחול ולפי זה בין לבעל המאור בין להר"ן הברייתא באה ללמדינו דין זה דכל דהביצים שנמצאו במעי אימן אינם ראוים לגדל אפרוחים ולהכי מותרים בכל אופן שיהיה. ובני ידידי כה"ר יעקב הי"ו אמר דאין צורך לומר ששחט לחולה או בשוגג וכו' כאמור לעיל אלא איירי בתרנגולת שהזמינה לאכלה שחשב עליה מערב יום טוב לשחטה ביום טוב ורק הוא חשב והסכים בדעתו דכל הביצים אשר תלד עד שעת שחיטה אינו אוכל אותם אלא יניחם לגדל אפרוחים וביום טוב לא ילדה הביצה אלא שחטה ונמצאת בה הביצה דזו מותרת אף על גב שהוא הקצה הביצים של זו מדעתו לבלתי יאכלם אלא יניחם לגדל אפרוחים הנה ביצה זו כיון שלא נולדה אלא נמצאת במעי התרנגולת אינה מגדלת אפרוחים ואין עליה שם מוקצה עד כאן דבריו נר"ו.

רַשִׁ"י בְּדִבּוּר הַמַּתְחִיל וְהָא תַּנְיָא וכו'. [ואי תימא הויא לה גזרה לגזרה: דהנך דמתילדין ביומיהם נמי אינן אסורות אלא משום גזרה דיום טוב אחר השבת! תריץ: הא מצי לאוקומי ביום טוב אחר השבת, דהשתא איכא למיגזר אטו הנך דמתילדין ביומיהם; ואשמועינן הך מתניתין דאפילו ביום טוב אחר השבת מותרות הואיל ואינם נולדות, ומשום הנך דמתילדן ליכא למגזר, דמילתא דלא שכיחא הוא; בשם רבינו; והא דאמרינן בכולי הש"ס שאין גוזרין גזרה לגזרה - מהאי קרא נפקא [ספרא אחרי מות פרשתא ט פרק יג הלכה כב] : וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי (ויקרא יח, ל) - עשו משמרת - כלומר: גזרה - למשמרתי = לתורתי, ולא משמרת למשמרת: שלא יעשו גזרה לגזרה] והא דאמרינן בכל הש"ס וכו' הקשה הצל"ח ז"ל מאי בעי רש"י כאן בזה דלא נזכר כאן מענין זה דאין גוזרין וכו'? יעוין שם. ונראה לי בס"ד דכתב מהר"ם שיף ז"ל לפי המסקנא הכנה דרבנן וקרא אסמכתא עיין שם, ולפי זה קשה איך גזרו בשבת דעלמא ויום טוב דעלמא והא קיימא לן דאין גוזרין גזרה לגזרה? ונראה לי ליישב קושיא זו על פי מה שכתבו המפרשים ז"ל הא דאין גוזרין גזרה לגזרה דוקא בדבר שעשו אותו חז"ל משום גדר וסייג לדברי תורה, דיש לומר בזה דרשה זו ד'עשו משמרת למשמרתי ולא משמרת למשמרת' אבל אם חז"ל הוסיפו איסור חדש ודבר חדש יש לגזור גזרה אחרת בעבור לעשות סייג לדבר זה שחדשו חז"ל כנזכר בד"ק [בדברי קדשם] , ולפי זה אין להקשות אמאי גזרו ביום טוב דעלמא ושבת דעלמא, דאיסור הכנה שחידשו חז"ל לאו משום גדר וסייג עבדו לה אלא דבר מחודש הוא שחדשו בקדושת שבת ויום טוב שלא יהיה יום טוב מכין לשבת ולא שבת מכין ליום טוב ולכן בעבור דבר זה שחדשו בקדושת שבת ויום טוב יכולים לגזור גזרה אחרת לעשות חיזוק וגדר לדבריהם והיינו שאסרו הביצה אפילו בשבת דעלמא ויום טוב דעלמא דליכא שם הכנה. ובזה מובנים דברי רש"י כאן אחר שהביא תירוץ רבינו בהא דאין גוזרין גזרה לגזרה הוקשה לו הקושיא שהקשינו איך גזרו שבת דעלמא ויום טוב דעלמא והא הוי גזירה לגזרה? ולכן הביא האי טעמא דאין גוזרין גזרה לגזרה מקרא של 'וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי' דלא נאמר זה אלא רק בעושין משמרת למשמרת דהיינו לדבר שחז"ל עשו אותו משום גדר וסייג. ומה שכתב רש"י ז"ל לעיל בדבור המתחיל לטעמיה עיין מה שאמר על זה הצל"ח ועיין ראשון לציון מה שאמר בדברי רבה בגמרא יעוין שם.