בן יהוידע על ביצה לו.

תְּנַן: מְכַסִּין אֶת הַפֵּרוֹת בְּכֵלִים; פֵּרוֹת – אִין, אֲוִירָא דְּלִבְנִי לָא. ראיתי בספר שמן הטוב שהביא על זה קושיא ותירוץ בשם הרה"ג עטרת ראשי הרב מור זקיני רבינו משה חיים זלה"ה שהקשה מאי פריך, לימא דאיירי בגרוגרות וצמוקין דלא חזו כמו באוירא דלבני? ותירץ דמשמע ליה בפירות הראויין מדקתני פירות סתם, עד כאן דבריו עטרת ראשי הרב מור זקיני זלה"ה. וכתב המחבר הנזכר והוא דוחק, דהא משני בסמוך בדטיבלא אף על גב דקתני כדי יין וכדי שמן סתמא דמשמע במתוקנים, עד כאן לשונו. ואחר המחילה הרב המחבר הנזכר לא דק דהמקשן ודאי משמע ליה דפירות סתם, משמע פירות הראויים! והיינו טעמא משום דהוה ליה למימר ומכסין את 'המוקצה' ואמאי נקיט 'פירות', וגם בתר הכי הדר המקשן להקשות מן כדי יין וכדי שמן היינו משום דמשמע ליה בראויים איירי ורק התרצן הוא דמתרץ בהכי לפרש דאיירי בטבילי אף על גב דאתמר בסתמא. ולכן על הקושיא שהקשה עטרת ראשי הרב מור זקיני זלה"ה על המקשן אמאי לא מפרש לה בגרוגרות וצימוקין ולא יקשה שפיר מתרץ לה הרב מור זקיני זלה"ה משום כיון דקתני פירות סתם משמע ליה בפירות הראויים, והמחבר הנזכר עושה הוכחות מדברי התרצן על דעת המקשן. מיהו יש להקשות הקושיא של הרב מור זקיני זלה"ה הנזכר על התרצן למה לא תירץ להמקשן כשהקשה פירות אין אוירא דלבני לא האי פירות הם גרוגרות וצמוקין דהם כמו אוירא דלבני, וכאשר תירץ כזאת אחר כך בקושיא דכדי יין ושמן ולמה תירץ לו איידי דתנא רישא משילין וכו'? ונראה לי בס"ד חדא דזה התירוץ דאיירי עדיף ליה טפי משום דבאמת כיון דקתני פירות בסתם משמע פירות הראויים ואחר כך בקושיא השנית דכדי יין ושמן הוכרח לתרץ כך דלא היה לו תירוץ אחר. ועוד נראה לי בס"ד דלא הוה מצי התרצן לתרץ האי פירות איירי בגרוגרות וצמוקין דאם כן למאי אצטריך לומר וכן כדי יין וכדי שמן וכמו שאמרו אחר כך באמת הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך וכו' הא תנא ליה רישא ולכן התרצן לא תירץ לקושיא הראשונה דמכסין את הפירות דאיירי בגרוגרות וצמוקין דהתרצן עדיין לא סלקא דעתך האי סברא דנקיט הש"ס אחר כך סלקא דעתך אמינא להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חששו.