בן יהוידע על ביצה כו.

וְלִפַּלְגוּ בְּרוֹאִין מוּמִין דְּעָלְמָא. פירש רש"י, דהא ודאי משום מוקצה לא הוי טעמייהו דאפכא שמעינן להו! וכו' ומקשים משמע אי הוה אפשר לפרש דמשום מוקצה פליגי הוה ניחא, וזה תמוה דאף על גב דנאמר משום מוקצה פליגי נמי תיקשי דלפלגו בבכור שלא נפל לבור! ועיין בצל"ח ז"ל. ונראה לי בס"ד דאי משום מוקצה פליגי יש לומר לכך נקיט פלוגתייהו בבכור שנפל לבור לאשמעינן כוחא דהיתירא דגם בזה מתיר רבי יהודה דבלאו הכי הוה אמינא בנפל לבור מודה רבי יהודה שלא ירד ויראה דחוששין לטרחא בכדי דאולי לא יראה בו מום קבוע ונמצא טרח בירידתו לבור בחנם וכמו שמצינו בריש מכלתין דסברי בית שמאי אין מוליכין סכין אצל טבח ולא טבח אצל סכין דחיישי לאמלוכי דנמצא טרח בכדי ואף על גב דבית הלל חולקים היינו משום דאין חוששין לאמלוכי ולכן בכהאי גוונא דאיכא חששא זו דדילמא לא יראה בו מום קבוע וטרח בכדי סלקא דעתין דגם רבי יהודה מודה דאסור לכך אשמעינן בנפל לבור דגם בזה מתיר רבי יהודה ולא חייש לטרחא בכדי. ובזה יתורץ קושיא אחריתי דהקשה הצל"ח ז"ל למה להמקשן להקדים תחלה לומר דפלוגתייהו ברואין כדי שיקשה דלפלגו ברואין דעלמא דהוה ליה להקשות תחלת כל דבר דנפלגי בבכור בעל מום דעלמא ולמה נקט שנפל לבור? כי קושיא זו לא תליא בהקדמה זו דקאמר פלוגתייהו ברואין דגם אם לא תהיה פלוגתייהו בהכי אלא באיזה סברא שיהיה גם כן תפול קושיא זו למה נקיט נפל לבור. ובזה ניחא דאם לא היה עושה הקדמה זו דפליגי ברואין אין להקשות למה נקיט נפל לבור דיש להקשות דוקא בנפל לבור פליגי דרבי יהודה לא חייש לטרחא משום דלא חשיב לירידת החכם לבור טרחא ורבי שמעון חשיב לה טרחא ולהכי אוסר אולי לא ימצא בו מום קבוע ונמצא טרח בכדי, ולכן הקדים המקשן בתחלת דבריו לומר אי נימא דפלוגתייהו ברואין כדי שיקשה קושיא זו על המונח הזה. ואי קשיא לך מנא ליה להמקשן לעשות המונח הזה דברואין פליגי כדי שיקשה נראה לי דלשון רבי שמעון דאמר כל שאין מומו ניכר מבעל ידי הכי דייק דאם לאו ברואין פלוגתייהו אלא רק משום דרבי יהודה לא חשיב לרידה טרחא ורבי שמעון חשיב לה טרחא הוה ליה למימר הכי רבי שמעון אומר לא ירד ויראה.