בן יהוידע על ביצה טז:

אֵין לוֹ שִׁעוּר לְמַעְלָה. הקשה הצל"ח ז"ל הדבר יפלא איזה סברה יש שלא יוסיף כמה שירצה כדי שהוצרך ללמד זה? יעוין שם. ונראה לי בס"ד על פי מה שאמר הרב בעל המאור ז"ל במה שאמר אביי לעיל לא שנו אלא אלא תבשיל אבל פת וכו' דלפירוש רבינו תם דאין אופין אלא על האפוי ולא אופין על המבושל עיקר הטעם משום דהלחם הוא חיי נפש של האדם כִּי עַל הַלֶּחֶם יִחְיֶה הָאָדָם ואינו בדין שיהיה טפל לתבשיל ולכן אין אופין על המבושל יעוין שם. ולכן הייתי חושב דאם העירוב היה שיעור רב שהוא ארבע וחמש קבים והתבשיל שמבשל ביום טוב לשבת הוא שתים ושלש קבין לא מהני דאין ראוי שיהיה חלק הרוב טפל לחלק המועט ולכן אשמעינן דאין לו שיעור למעלה ומהני יען דהאי סברה ליתא אלא בדבר שהוא חשוב מצד איכותו שלא יהיה טפל לדבר שאינו חשוב כמוהו מצד האיכות כי הלחם הוא חשוב מצד איכותו יותר מן התבשיל אבל רבוי הכמות אין זו חשיבות לענין זה ויכול להיות חלק רב הכמות טפל לחלק מעט הכמות.

מַכְרִיז רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: מִי שֶׁלֹּא הִנִּיחַ עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין, יָבֹא וְיִסְמֹךְ עַל שֶׁלִּי. נראה לי מה שהיה מנהגו להכריז ושמואל ורב אמי ורב אסי לא נהגו להכריז היינו כי הם היו גדולי העיר ובכל שנה כשיזדמן יום טוב שצריך עירוב היו מערבין וכולי עלמא ידעי מנהגם אך רב יעקב לא היה קבוע באותו העיר שמכריז בה אלא לפעמים יזדמן שיבא ויערב לכך יכריז כדי שידעו ויסמכו עליו.

הַהוּא סַמְיָא, דַּהֲוָה מְסַדֵּר מַתְנִיתָא קַמֵּיהּ דְּמַר שְׁמוּאֵל. חַזְיֵיהּ דַּהֲוָה עָצִיב. מקשים אמאי עציב דמסתמא ידע מנהגו של שמואל שהיה נוהג בכל שנה תמיד לערב על כל העיר, כי כן מנהג כל הגדולים הנמצאים בכל עיר ועיר ועוד לשנה אחרת אמאי עציב מאחר דידע וסמך בשנה שעברה? ועוד למאי הוצרך מסדר הש"ס ללמדינו שהיה הסמיא מסדר מתניתא? ונראה לי בס"ד דהסמיא ידע מנהגו של שמואל וידע שיש לו לסמוך עליו אך נעצב בשביל שהיה תלמידי חכמים וגנאי לו הדבר הזה שיהיה שוכח לערב ויסמוך על עירוב שמואל כי זה יזדמן אצל המון העם ולכך מסדר הש"ס פירש לנו דהוה מסדר מתניתא ללמדנו שהיה חכם ועצבונו היה כי גנאי לו דבר זה שקרה לו לשכח העירוב ומר שמואל חשב שהיה עציב בשביל שעתה לא יוכל לבשל ולכך אמר לו סְמוֹךְ אַדִּידִי! ולשנה אחרת גם כן היה נעצב יותר על מה שקרה לו השכחה עוד הפעם וגנאי הדבר הזה טובא ואמר לו מר שמואל דעתה אין לו תקנה דאין אני מכוין על הפושעים אלא על האנוסים. ובאופן אחר נראה לי בס"ד דבשנה ראשונה נעצב כי חשב שאין לו תקנה בעירוב מר שמואל יען כיון שהוא תלמידי חכמים יש לו דין פושע אפילו בפעם אחת ואמר לו מר שמואל שאין לו דין פושע ויוכל לסמוך על שלו כיון דהוא רק פעם ראשונה אך בשנה שניה נעצב כי אמר ודאי עתה יש לו דין פושע כיון דהוי שני פעמים וכן שמואל גם כן פסק לו הדין כך.