בן יהוידע על ביצה יז.

אָמַר רָבָא: מַנִּיחַ אָדָם עֵרוּבֵי תַּבְשִׁילִין מִיּוֹם טוֹב לַחֲבֵרוֹ וּמְתַנֶּה. הקשה הצל"ח ז"ל למה צריך להתנות, יערב בסתם בדין ערובא יהא שרי לנא וכו' כנוסח כל ערובי תבשילין ואם מחר חול ממילא לא עשה מידי ומה איסור יש במאמרו אם הוא שלא לצורך? ונדחק ליישב יעוין שם. ונראה לי בס"ד הדבר פשוט דלא אריך למעבד הכי לערב בסתם כנוסח כל ערובי תבשילין שהוא מערב בערב יום טוב שהוא חול דאם כן הרי זה מזלזל ביום טוב הקדוש שעושהו חול גמור בדבריו אלו בלי שום ספק דהרי עומד ביום טוב ואומר נוסח הערוב שאומרין אותו בחול שהוא ערב יום טוב. וגדולה מזה כתבו הרי"ף והרא"ש ז"ל בפרק בני העיר דאין קורין ביום טוב שני של סוכות פרשת (במדבר כט, יז) 'וּבַיּוֹם הַשֵּׁנִי' דלא אתו לזלזולי בקדושת היום וכן כתב רש"י ז"ל בביאור המשנה שם וכן הטעם דאין מברכין על הסוכה בשמיני עצרת משוס זלזול יום טוב וכנזכר בסימן תרפ"ח, ורק מצות העומר שהיא מן התורה אין דוחין אותה משום טעם זה וכנזכר שם, וכאן איך יעשה עירוב בסתם כדרך שהוא עושה בחול שהוא עיום טוב דנראה דפשיטא ליה שהוא חול?! לכך צריך להתנות דאז הוא מפרש דבריו שעושה משום ספק וזה פשוט וברור. ועוד נראה לי בס"ד אם יעשה ערוב בסתם כדרך שעושה בערב יום טוב חיישינן שמא יבא לבשל ולעשות מלאכות ביום טוב ראשון לצורך שבת ובאמת הדין הוא אף על פי שעשה ערוב אין לבשל לצורך שבת אלא ביום טוב שני שהוא יום יום שישי וכנזכר בהלכות ערוב לכך צריך שיתנה, והשתא ודאי לא יטעה לעשות מלאכה לשבת ביום זה שהוא יום טוב ראשון כיון דאומר ואם היום קודש וכו' ותירוץ ראשון הוא עיקר. וראיתי למורי הרב ז"ל שכתב אם יעשה ערוב בסתם בלי תנאי אתי למטעי לעשות ערוב אפילו חל יום טוב ראשון ביום שישי עד כאן דבריו, ואחר המחילה רבה אין לחוש על כך דכולי עלמא ידעי העירוב עושין אותו לצורך המלאכות של מחר ולא בשביל מלאכות של אותו היום שעושה בו את הערוב, ואם יום טוב ראשון שעשה בו הערוב חל ביום שישי הנה למחרתו שבת הוא על כן ודאי לא אתו למטעי לערב ביום טוב ראשון שחל ביום שישי.

רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: מְמַלְּאָהּ אִשָּׁה כָּל הַתַּנּוּר פַּת מִפְּנֵי שֶׁהַפַּת נֶאֱפַת יָפֶה בִּזְמַן שֶׁהַתַּנּוּר מָלֵא. הקשה הצל"ח ז"ל תינח אפיה, ואיך תהיה רשאית לרדות ככרות יותר מצורך בו ביום? ותרץ דהטעם הוא משום דהתירו סופן משום תחלתן עיין שם. ונראה לי בס"ד דאין צורך להאי טעמא אלא משום דבכל ככר אומרת הא עדיפה לי דודאי אי אפשר שיהיו הככרות שבתנור שוין וכמו שאמרו לעיל דף י"א 'רב אדא בר אהבה מערים ומלח גרמא גרמא' אבל קודם אפיה אי אפשר להתיר בכך משום דהבצק כולו שוה ולכן הטעם באפיה הוא משום שהפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא.