בן יהוידע על בבא מציעא פג.

אָמַר לֵיהּ: דִּינָא הָכִי? אָמַר לֵיהּ: אִין, "לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ טוֹבִים" (משלי ב, כ) . קשה וכי רבה בר בר חנה לא ידע ליה להאי קרא? ונראה לי דודאי ידע ליה אך סבירא ליה דאין בית דין גוזרין על האדם לעשות כן אלא האדם מעצמו ראוי שיעשה כן ולכן כיון שראה שהם קבלו עליו בבית דין של רב וגזר עליו רב לעשות כך לכן אמר לו דִּינָא הָכִי שיהיה בדבר זה גזרה כבדה על האדם וְאָמַר לֵיהּ 'אִין' לגברא רבא דכוותך צריך שיגזרו בית דין עליו לעשות כך כי גברא דכוותך חייב מן הדין ללכת בדרך טובים. ואם תאמר מעיקרא רבה בר בר חנה איך לקח גלמייהו ולא קיים מעצמו מאמר הכתוב הזה? ונראה לי הוא לא כיון ליקח מהם נזק היין אלא אמר אקח גלמייהו כדי שאחר כך יבקשו ממני ויפצירו בי בתחינה ובקשה להחזיר להם ואחזיר להם ובודאי לא יעיזו פניהם לבקש ממני שכר אבל אם לא אקח גלמייהו אז יעיזו לבקש ממני שכר וכאשר בקשו כן לבסוף. ואם תאמר כיון למיהב אגרייהו דייק לה רב מן סיום הכתוב וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר (משלי ב, כ) רבה בר בר חנה אמאי לא דייק כן מפסוק הנזכר ואין הכי נמי יתן להם שכרם קודם שיתבעו אותו? ונראה לי דרבה בר בר חנה מפרש 'לְמַעַן תֵּלֵךְ בְּדֶרֶךְ' טוֹבִים בדברים שבין אדם לחבירו כמו האי גונא 'וְאָרְחוֹת צַדִּיקִים תִּשְׁמֹר' בדברים שבין אדם למקום ובא רב ופירש לו גם זה מדבר בדברים שבין אדם לחבירו ובא הכתוב לרבות חסידות יותר.