בן יהוידע על בבא קמא צג.

אוֹי לוֹ לַצּוֹעֵק יוֹתֵר מִן הַנִּצְעָק. קשא איך יצוייר שיהיה אוי לצועק יותר מאחר דבאמת זה הצועק הרע לו חבירו רעה גדולה על לא חמס בכפו? ונראה לי בס"ד דהן אמת באותו דבר שצועק עליו הוא עשוק אך יזדמן שזה הצועק עשה רעה לאחרים כמו זאת הרעה שהרעו לו ולכן כיון שעל זאת הרעה שהרע לו חבירו הוא צועק ומוסר דין ומגדיל מדורת אש הרעה על חבירו לקללו ולבקש עונשים קשים עליו עתה הוא נלכד באמרי פיו בעבור רעה שעשה הוא לאחרים ולכן אוי לו יותר כי הוא נתפס בעונשים אלו שבקש על חבירו ואין צריך לישב בית דין על זה לראות אם חייב כל כך עונשים בעבור רעה זו דהודאת בעל דין סגי ליה לחייב עצמו אבל עונשים אשר ביקש על חבירו צריך שיצא פסק דין זה על פי בית דין של מעלה ולא יתחייב חבירו כאשר ישית זה עליו באמרי פיו.

לְעוֹלָם אַל תְּהִי קִלְלַת הֶדְיוֹט קַלָּה בְּעֵינֶיךָ. שֶׁהֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ קִלֵּל אֶת שָׂרָה, וְנִתְקַיֵּם בְּזַרְעָהּ (בראשית כ, טז) . קשא אבימלך לא קלל את שרה אלא קלל את זרעה שאמר יִּהְיוּ לָךְ בָּנִים כְּהוּיֵי עֵינַיִם? ונראה לתרץ בס"ד כי הוא קלל אותה ואת זרעה בדבריו שלא אמר 'יִּהְיוּ בָּנַיִךְ' כְּהוּיֵי עֵינַיִם דמשמע אחר שתולידם ואחר פטירתה יסתמו עיניהם אלא אמר לה 'יִּהְיוּ לָךְ' נתכוון לקלל שיהיו סומין מן בטן אמם בעודם בבטנה ובודאי קללה זו נוגעת לה גם כן כי אחר שתוליד בן יחיד בזקנותה ותראהו סומא יצא מבטנה צר לה מאד וקשה עליה צרה זו של הבן ודומה לה כאלו היא נסמת ונמצא כי הוא נתכוון בקללה זו לעשות הרעה לה ולבניה ולא נתקיימה קללתו על פי כוונתו כי היא הולידה בן פקח ולא כהו עיניו בחייה כי אם בעת זקנתו אחר פטירתה בכמה שנים. ברם קשא איך אומר נתקיימה קללת אבימלך (בראשית כז, א) והלא אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה סה, י) דכהו עיניו בשביל שהציץ בשכינה בשעת העקידה? ונראה לי בס"ד דמשום הכי היה מספיק שיחלש ראות עיניו שלא יוכל לראות דברים קטנים וצורת אותיות אבל יוכל לראות גוף אדם ויוכל לילך, אך מחמת קללת אבימלך נסתמא לגמרי.

לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם מִן הַנִּרְדָּפִין, וְלֹא מִן הָרוֹדְפִין. יש להבין איך יצוייר שהוא יביא עצמו לדבר להיות נרדף? ונראה לי בס"ד כגון מה שיזדמן בענין המס שצריך לפסוק על כל אחד ואחד כפי מה שיעריכו אותו מפני כי העניים אין נותנים מס ומה שמוטל עליהם ועל החכמים ישלמו אותו העשירים כל אחד כפי עושרו והדרך הוא שיבררו אנשים מן הקהל של אותה העיר שישבו ויעריכו את אנשי העיר לפסוק עליו כל אחד כפי מה שנראה להם ביכולתו ולכן אלו המעריכים שפוסקים על כל אחד ואחד כפי ראות עיניהם וכפי מאמר פיהם נקראים רוֹדְפִין ושאר הקהל אשר פוסקים עליהם נקראים נִּרְדָּפִין ואף על פי שיש אדם שבוחרים בו להיות מן המעריכים שנקראים רודפים ובזה ודאי טוב לו לעצמו שלא יושת עליו הרבה הנה טוב שיהיה מן הנרדפין ולא יהיה מן הרודפין ואף על פי שאלו אפשר שיטילו עליו יותר מכדי יכולתו.