בן יהוידע על בבא בתרא עה:

עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁנִּקְרְאוּ עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה מג, ז) . נראה לי בס"ד הכונה מי ששמו ראובן יקראו אותו ראובן עבד ה' וכן כל אדם שמזכירין שמו יאמרו עֶבֶד הֳ ' ולא יקראו אותו בשמו בסתם. וכן המשיח עתה נקרא מלך המשיח בסתם אך לעתיד יקראוהו תמיד מָשִׁיחַ הֳ' צִדְקֵנוּ (ירמיה כג, ו) שמוסיפין להזכיר עמו שם הוי־ה וכן ירושלים נקראת עִיר הֳ' ולא יאמרו ירושלים בסתם. או יובן בס"ד הכונה שיהיו נִקְרָאִים בְּשֵׁם ' יִשְׂרָאֵל ' דוקא שבו רמוז שמו של הקדוש ברוך הוא והוא שם אֵ־ל ולכן אמר 'על שמו' ולא אמר 'בשמו' כי שם ישראל אם תכתוב אותו למעלה מן אותיות אלקים יהיה מצטרף ומתחבר עם שם אלקים מלמעלה למטה כמו ענין 'יראה ואהבה' בזוהר וכאשר כתבתי הקדמה זו בסה"ק אַדֶּרֶת אֵלִיָּהוּ בהפטרת מסעי על פסוק (ירמיה ב, ה) מַה מָּצְאוּ אֲבוֹתֵיכֶם בִּי עָוֶל כִּי רָחֲקוּ 'מֵעָלָי' דייקא עיין שם. וזהו שאמר כאן נִקְרָאִים עַל שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, פירוש נקראים בשם 'ישראל' שהוא רמוז על שם אלקים שהוא שמו של הקדוש ברוך הוא.

עֲתִידִין צַדִּיקִים שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶם 'קָדוֹשׁ', כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה ד, ג) . נראה לי בס"ד הטעם שזוכין לתואר 'קָדוֹשׁ' לעתיד כי כל צדיק נקרא 'בן עולם הבא' אך בעודו בעולם הזה אנחנו קורין אותו בשם 'צדיק' בלבד אבל אינו נקרא 'בן עולם הבא' כי שמא יחטא אחר כך ויאבד עולם הבא שלו ורק צדיק נקרא גם בעולם הזה כי באמת הוא צדיק באשר הוא שם. וכל זה בזמן ששולט יצר הרע בעולם דאז יש חשש פן יחטא ויאבד חלקו בעולם הבא אבל לעתיד שיתבטל כח היצר הרע ואין חשש שמא הצדיק יחטא ויאבד חלק עולם הבא אז נקרא 'בן עולם הבא' גם בעודו בעולם הזה בחיים קודם שנפטר כי לעתיד יתקיים בכל הצדיקים הפסוק רַגְלֵי חֲסִידָיו יִשְׁמֹר (שמואל א' ב, ט) ואין חשש שיחטאו ועל כן כל אחד ואחד נקרא צדיק בן עולם הבא ולא צדיק בלבד. והיינו צַדִּיק [204] עולה מספר ר"ד ומספר בֶּן עוֹלָם הַבָּא [206] עולה ר"ו הרי צירוף דְּרוֹר [410] כי לעתיד יהיה דרור לצדיקים מממשלת יצר הרע, ומספר זה של דְּרוֹר הוא קדוש שאם תעשה משני ריש שני אותיות 'קש' יהיה אותיות קָדוֹשׁ . לכן לעתיד ישבחום בתואר קָדוֹשׁ דאז כל אחד ואחד ראוי לקרותו צַדִּיק בֶּן עוֹלָם הַבָּא שהוא מספר קָדוֹשׁ ולזה אמר (ישעיה ד, ג) כָּל הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן כנגד תואר צַדִּיק שהוא בסוד יוֹסֵף [156] שעולה מספר צִיּוֹן [156] וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַ‍ִם שהוא סוד עוֹלָם הַבָּא הנקראת ירושלים כנודע הנה זה קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ . ובדרוש יאר צייט של עטרת ראשי הרב מור אבי זלה"ה פרשתי מה שאמר כְּדֶרֶךְ שֶׁאוֹמְרִים היינו שיהיו משלשים תואר זה של קדוש לפניהם שיאמרו לפניהם קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ופרשתי טעם על זה לנכון בס"ד.

עֲתִידָה יְרוּשָׁלַיִם שֶׁתִּגְבֶּה שָׁלֹשׁ פַּרְסָאוֹת לְמַעְלָה. פירוש תגבה על ירושלים של עתה שלשה פרסאות דכתיב (זכריה יד, י) וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ, דהיינו בירושלים שתחתיה שהיא גבוהה משאר ארצות דחוץ לארץ שלשה פרסאות וכדאמר ההוא סבא ' לְדִידִי חָזִי לִי יְרוּשָׁלַיִם קָמַיְתָא ' פירוש ירושלים של עתה וקרי לה קמייתא לגבי ירושלים החדשה של לעתיד לבוא וחזי לה על פי חכמת התיכונה על ידי מעלות השמש דגבוהה משאר ארצות הרחוקים ממנה בחוץ לארץ שלשה פרסאות. והטעם שתגבה שלשה פרסאות כנגד שלימות ישראל בקדושת המחשבה ודבור ומעשה וקדושת נר"ן [נפש רוח נשמה] וקדושת כהנים לוים ישראלים. ועל דרך הסוד נראה לי בס"ד הטעם שֶׁתִּגְבֶּה שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת על פי מה שאמר רבינו האר " י ז " ל (בשער הכונות דף סג) בהיות ישראל במדבר היה תחום שבת אצלם שלשה פרסאות שהוא שנים עשר מיל כנגד שיעור מחנה ישראל שהוא שלש פרסאות כי שיעור זה תתרחק הקדושה ממקום הקליפה בעליית העולמות בשבת, אבל אחר שחטאו נתמעט אצלם תחום שבת כי עתה תחום שבת אינו אלא אלפים אמה. ועוד כתב (שם בדף נט:) דאין אנחנו יכולין להעלות העולמות בי"ע [בריאה יצירה עשייה] אלא מבחינת הנר"ן [נפש רוח נשמה] אשר בשלשה עולמות בי"ע [בריאה יצירה עשייה] שהוא הפנימיות של העולמות אבל בחינת העולמות עצמן שהוא החיצוניות שלהם אינם יכולים לעלות עד ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] עד כאן עיין שם. ובזה מובן בס"ד הטעם כאן כעין חומר שֶׁתִּגְבֶּה יְרוּשָׁלַיִם שיעור שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת שהוא שיעור עליית פנימיות העולמות דבי"ע [בריאה יצירה עשייה] עתה בשבת אשר לעתיד גם חיצוניות העולמות יעלו בדרך השיעור הזה ולכן ירושלים של מטה תגבה שיעור זה של שלשה לרמוז על חדוש העלייה שתהיה בחצוניות העולמות לעתיד. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש תִּגְבֶּה יְרוּשָׁלַיִם שְׁלֹשָׁה פַּרְסָאוֹת להורות על יתרון ההשפעה לעתיד שתהיה מן שלש ספירות ראשנות שהם חכמה בינה דעת וגם להורות על ממשלת ישראל שימשלו גם על שלשה אומות הקשים שהם עמון ומואב ואדום אשר לא יכלו למשול בם בעת כניסתם לארץ ישראל וגם להורות על תיקון עולמות בי"ע [בריאה יצירה עשייה] שיש בה תערובת רע שיהיו נתקנים ונבררים עד כאן דבריו נר"ו.

וְשֶׁמָּא תֹּאמַר: יֵשׁ צַעַר לַעֲלוֹת? תַּלְמוּד לוֹמַר: "מִי אֵלֶּה כָּעָב תְּעוּפֶינָה" (ישעיה ס, ח) . נראה הכונה שיברא הקדוש ברוך הוא כח המושך באויר והוא ישא את האדם העולה לה כאשר יש עתה כח המושך תחת השמים שישא את האויר הממלא את העולם ולא יכביד על האדם אף על גב דבאמת הודו כולי עלמא שבחכמי אירופה שהאויר יש לו כובד ולהרוח יש משקל כן כאן נותן הקדוש ברוך הוא כח המושך תחת השמים כמו אבן השואבת וזה הכח נושא את בני האדם בעלותם לירושלים ואין מרגישים. ומה שאמר הַאי עִיבָא תְּלָתָא פַּרְסֵי מִידְלִי רצונו לומר על שיעור שלש פרסאות ולא יותר אבל ודאי למטה משיעור זה.

וִירוּשָׁלַיִם שֶׁשִּׁמְךָ בְּתוֹכָהּ, וּמִקְדָּשְׁךָ בְּתוֹכָהּ, וְצַדִּיקִים בְּתוֹכָהּ. נראה לי בס"ד ירושלים נקראת בשני יודין ויש בה וא"ו הרי כאן מספר שם הוי־ה שעולה כ"ו [26] וזהו שאמר שִּׁמְךָ בְּתוֹכָהּ. ואומרם מִקְדָּשְׁךָ בְּתוֹכָהּ היינו שי"ן למ"ד [434] של יְרוּשָׁלַיִם עולים מספר תל"ד ועם אות יו"ד [10] הנקראת ואינה נכתבת דעל כן נחשבת בלא מלוי הרי מספר תמ"ד כמנין מִקְדָּשׁ [10] לכן אמרו מִקְדָּשְׁךָ בְּתוֹכָהּ. ואמרם יִשְׂרָאֵל בְּתוֹכָהּ שנרמזו באותיות 'ירשל' דִּירוּשָׁלַיִם עם הכולל א' שהוא אחד הרי כאן אותיות יִשְׂרָאֵל. והא דהקפידו המלאכים שלא יהיה נותן בירושלים מדה מפני שרצו שלעתיד יהיה בה נס להיות מעט מחזיק מרובה כמו שהיה בבית המקדש מקודם שהיו עומדים צפופים ומשתחוים רווחים (משנה אבות ה, ה) והנס הזה הוא שפע ברכה ואין הברכה מצויה בדבר המדוד (בבא מציעא מב.) לכך בקשו שלא יתן בה מדה והקדוש ברוך הוא כך היה רצונו מתחלה אלא שרצה שתעלה סנגוריא זו לפניו מפי המלאכים לזכות כמו שנאמר לְמַעֲשֵׂה יָדֶיךָ תִכְסֹף (איוב יד, טו) .

עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהוֹסִיף עַל יְרוּשָׁלַיִם אֶלֶף טֶפֶף גִּינוֹאוֹת, אֶלֶף קֶפֶל מִגְדָּלִים, אֶלֶף לִיצוּי בִּירָנִיוֹת. נראה כל אלו השמות של טֶפֶף וְקֶפֶל וְלִיצוּי וְשִׁילֹה היו ידועים אצלם בימות הראשנים בלשון ארמי על סכים גדולים של אמות הקרקעות כמו שתמצא במטבעות כל ארבע דנרים נקראים סלע וכל עשרים וחמשה סלעים נקראים מנה נמצא שם מנה הוא על מספר גדול של מאה דנרים. וכן הוא בענין המשקל זית הוא תשעה דרה"ם וביצה שמונה־עשרה דרה"ם ורביעית עשרים ושבעה דרה"ם והפרס הוא חמישים וארבעה דרה"ם והלוג מאה ושמונה דרה"ם והקב ארבע מאות ושלושים וארבעה דרה"ם והסאה היא ששה קבין שהם שני אלפים וחמש מאות ותשעים ושנים דרה"ם והאיפה היא שלשה סאין והכור הוא שלושים סאין נמצא הכור הוא נקרא על סך גדול של הדרה"ם. וכן נמי יש רגע ושעה ומיל ופרסה דנמצא שם הפרסה הוא על סך גדול של רגעים וגם באמות של מדידת קרקע היה להם שמות אלו של טֶפֶף וְקֶפֶל וכיוצא דהיינו כך וכך אמות קורין אותו בשם טֶפֶף וכך וכך אמות קורין אותם בשם קֶפֶל ואין אנחנו יודעים מי גדול מזה אך על כל פנים משמע דשמות אלו הם אמורים על סכים גדולים של אמות הקרקעות. וכן עתה אצלינו בלשון ערבי יש שמות בסכים של אמות הקרקע שהם אמורים על סכים גדולים והם שם דונ"ם ושם גרי"ב והממשלה כשמוכרת קרקע מוכרת בחשבון שמות אלו ובודאי כך היה בזמן הראשונים שמות אלו של טֶפֶף וְקֶפֶל וכיוצא שנקראים על סכים גדולים והיו ידועים לכל העולם ושגורים בפיהם ובודאי התוספת הזה שתהיה לעתיד בחשבון זה היה קבלה אצל רבי שמעון בן לקיש בכך מרבותיו שכך וכך עתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף על ירושלים. ונראה לי בס"ד בתוספת זו יש ארבעה אלפים כנגד ארבעה אותיות אלף של שם אהי־ה שלוקחת לאה שהיא בחינת ירושלים בסוד וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא (תהלים לט, ה) כידוע.

אִם שָׁלֹשׁ יְרוּשָׁלַיִם הֵן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד יֵשׁ בָּה שְׁלֹשִׁים מְדוֹרִים לְמַעְלָה. נמצא יש יתרון לעתיד במספר שלשה ובמספר שלשים אחת בירושלים עצמה ואחת במדורים שלה. ונראה לי בס"ד העלוי הזה יהיה בזכות הצדקה ובזכות לימוד התורה וידוע הצדקה רמוזה באות גימ"ל כמו שאמרו בגמרא (שבת קד.) גימ"ל דל"ת גמול דלים. ואות גימ"ל מספר שלשה ועסק התורה רמוז באות למ"ד שהוא לשון לימוד ולכן הוא גבוה מכל האותיות ומספרו שלשים על כן העלוי יהיה בשלשה ובשלושים.

מִיָּד: "וַיֹאמֶר אֵלָו: רֻץ דַּבֵּר אֶל הַנַּעַר הַלָּז לֵאמֹר: פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַים מֵרֹב אָדָם וּבְהֵמָה בְּתוֹכָהּ" (זכריה ב, ח) . פירוש כל עיר שיש בה חומה יש גבול לישוב שלה שהם המדורים בתים וחצרות אבל אם אין לה חומה דנקראת 'פרזי' אין לה גבול אלא מוסיפים עליה בתים ומדורים ולכן אמר לו פְּרָזוֹת תֵּשֵׁב יְרוּשָׁלַים רצונו לומר כמו ערים פרזות שאין להם גבול אלא ראויים הם להוסיף עליהם בתים וחצרות כמה וכמה. ונראה לי בס"ד מה שקרא עליה שם פְּרָזוֹת מפני כי בקללה כתיב גָּפְרִית וָמֶלַח שְׂרֵפָה כָל אַרְצָהּ (דברים כט, כב) ואם תקח אותיות י"ג מן גָּ פְרִ י ת ותעשה אותם אותיות ז"ו אז יתהפך צירוף גָּפְרִית לצירוף פְּרָזוֹת וזה יהיה בזכות האחדות והאהבה כי אחד וגם אהבה [13] הם מספר י"ג דעל ידי האהבה והאחדות שיש בישראל יתהפכו אותיות י"ג לאותיות ז"ו ואז מן גָּפְרִית יהיה פְּרָזוֹת ולכן אומרים גַּם זוֹ לְטוֹבָה ובאותיות ז"ו ישתבחו ישראל דכתיב עַם זוּ קָנִיתָ (שמות טו, טז) .