בן יהוידע על בבא בתרא קיא.

בַּר אִינִישׁ דְּאָתָא לְקִיבְלָנָא הוּא יָאִי, וְגוּלְתֵּיהּ יָאִי. נראה לי דזה היה קודם שנעשה רבי יהודה נשיא דאיך יתכן שלא הכירו רבי שמלאי אם היה נשיא, ואם היה מרחוק הרבה איך הכיר יופיו ויופי טליתו ולא הכירו בצורתו! ועוד בעת שקרב אליהם היה לו להודיע לרבי ינאי מי הוא זה. אך צריך להבין למאי הוצרך רבי שמלאי להודיע דבר זה לרבי ינאי דמאי נפקא מינה מזה? ואין דרכן של חכמים לשוח שיחה שאינה צריכה. ונראה לי בס"ד דראה רבי שמלאי דרבי יהודה נשיאה היה מהלך בשביל הדרך וכשראם נטה משביל הדרך שהיה מהלך בו ובא מהלך כנגדם ומזאת הבין שרצונו לדבר עם רבי ינאי ולכך הודיעו דבר זה כדי שידע איך יתנהג עמו בכבוד. ומה שאמר לֵית־דֵּין צָבִי לְמֵילַף קשא מהיכא ידע זה? ונראה שראה אחר ששמע הטעם של הקש ה'מַטּוֹת' הקשה לו תיכף ומיד אִי מַה מַּטֵּה הָאָב בְּכוֹר נוֹטֵל פִּי־שְׁנַיִם, קודם שנתיישב בדבר והבין דקושיא זו היתה שמורה תחת לשונו ולכן נראה שהוא היה יודע זה הטעם ולא שאל מחסרון ידיעה אלא כדי להקשות. והיינו כי לקושיא זו יש שלשה אופנים לתרץ אותה: האחד כמו שאמר אביי אמר קרא (דברים כא, יז) 'בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ' ולא לה. והשניה כאשר אמר רב נחמן בר יצחק אמר קרא 'רֵאשִׁית אֹנוֹ' ולא אונה, ועל שני תשובות אלו יש קושיא כמו שאמרו בגמרא. והשלישי היא תשובה העיקרית כאשר אמר רבא דאמר קרא 'לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה' לו לאיש ולא לאשה וזו אין עליה תשובה. ורבי ינאי הבין שהוא יודע כל אלו הטעמים ושאל אותו מפני כי אמר אולי ישיב לי כפי שני הטעמים של אביי ורב נחמן בר יצחק ואז אקשה לו ולכן רבי ינאי לא השיב לו תשובה על זאת כי אמר הוא יודע כל הטעמים וגם טעם העיקרי ואינו שואל אלא כדי להקשות.