בן יהוידע על בבא בתרא קי.

לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית? דִּכְתִיב בֵּיהּ: "אַל תִּקְרַב הֲלוֹם" (שמות ג, ה) . נראה לי בס"ד דעובדי עבודה זרה טוענים שהקדוש ברוך הוא מרוב גדולתו אינו משגיח בתחתונים אך הבל יפצה פיהם ויסתם מן הכתוב הזה דכתיב 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם שַׁל נְעָלֶיךָ מֵעַל רַגְלֶיךָ כִּי הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה עוֹמֵד עָלָיו אַדְמַת קֹדֶשׁ הוּא' ונמצא דשרתה שכינה בארץ על הקוצים דאם לא היה גילוי שכינה איך היה המקום קודש שאמר לו 'אַל תִּקְרַב הֲלֹם'. ועל זה רמזו לו: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ 'אַל תִּקְרַב הֲלוֹם' ואיך נתפתית אחר עובדי עבודה זרה אשר יסתם פיהם מכח פסוק זה? ועוד אמרו לו: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ (שמות ד, ב) 'מַה זֶּה בְיָדֶךָ' והיינו דאמר לו מַה זֶּה בְיָדֶךָ וַיֹּאמֶר מַטֶּה וַיֹּאמֶר הַשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיַּשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ ואמר לו אֱחֹז בִּזְנָבוֹ ויאחז ואז שב להיות מטה בכפו, ואיך אתה תהיה שמש לעבודה זרה שהיא גונדא דנחש? ועוד נראה לי בס"ד דמשה רבינו ע"ה נשתבח בשתים דברים יקרים שלא נמצאו בזולתו האחד שזכה לתכלית הענוה שנקראת 'מה' כי אחר מדרגת מה אין יותר ממנה והשניה דאמרו רבותינו ז"ל (פסיקתא במדבר קלז, ב) כל הנביאים נתנבאו ב'כֹּה' ומשה רבינו ע"ה לבדו נתנבא ב'זֶה' כי היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, וזהו שאמרו: לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ 'מַה זֶּה בְיָדֶךָ', רצונו לומר מדה של מה ומעלה של זה ישנם בידיך דוקא ואיך תרד לשפל המדרגות להיות שמש לעבודה זרה?

לָאו מִמֹּשֶׁה קָאַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ: "וְאַתָּה פֹּה עֲמֹד עִמָּדִי" (דברים ה, כז) . נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל דמשה רבינו ע"ה היה בחינת הבל שהוא בסוד הפה לכן היה כוחו בפיו אבל קין היה בסוד הגבורות שהם בחינת מעשה שהם בזרוע וכף ואצבעות וזהו שנאמר וְאַתָּה פֹּה כלומר בחינת הבל שהוא בפה ולכך כחך בפה על כן ע ֲמֹד עִמָּדִי לקבל נבואה שהוא בסוד הפה ולא תעסוק בכהונה שהיא בסוד המעשה שבידים לכן וַאֲדַבְּרָה אֵלֶיךָ אֵת כָּל הַמִּצְוָה וְהַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים שהם בפה. ועל זה אמרו לו אבי אביך אפילו לכהונה שבקדושה אמר לו הקדוש ברוך הוא אין זה כבודך ואתה תהיה כהן שמש לעבודה זרה הטמאה?! ובזה יובן גם דבריהם הראשונים שאמרו לו לָאו מִמֹּשֶׁה קָא אַתִּית דִּכְתִיב בֵּיהּ 'אַל תִּקְרַב הֲלוֹם' דאמרו רבותינו ז"ל משה אמר הנני לכהונה ואמר לו הקדוש ברוך הוא 'אַל תִּקְרַב הֲלוֹם'.

שֶׁשָּׁב לָאֵל בְּכָל לִבּוֹ. דקדק לומר בְּכָל לִבּוֹ נראה לי בס"ד דמוכח בירושלמי שהביא רשב"ם ז"ל אף על פי שחזר אחר כך לקלקולו עם כל זה לבו שלם דהיה מגנה ומבזה העבודה זרה לפני עובדיה ומטה לבבם למאוס בה ונמצא לבו היה שלם מעיקרו בתשובה ולא חזר אלא בשביל פרנסתו. גם רמז באומרו בְּכָל לִבּוֹ כי בתוך לֵב יש אותיות תָּמִיד כזה ל מ "' ד ב י " ת ואמר בכל לבו כלומר תשובתו היתה בתמידות הרמוזה בְּכָל אותיות לִבּוֹ.

כֵּיוָן שֶׁרָאָה דָּוִד שֶׁמָּמוֹן חָבִיב עָלָיו בְּיוֹתֵר, שָׂמוּ נָגִיד עַל הָאוֹצָרוֹת. נראה לי יתכן היה מנהגם דהממונה על האוצרות יתנו לו פרס מרובה כדי שלא יהיה נחשד בגניבה. ונראה לי כי היה לו אמונה בו ביותר מפני שראה שהוא לא היה רוצה ליהנות מאחרים דהא ודאי אם היה רוצה לקבל מתנות היו ישראל מעטרים אותו בזהובים לכבוד משה רבינו ע"ה אלא דודאי הוא לא היה מקבל בחנם והוכרח להיות כומר לעבודה זרה בשביל פרנסתו.