בן יהוידע על בבא בתרא קט:

תְּלָאוֹ הַכָּתוּב בִּמְנַשֶּׁה. הא דתלאו במנשה ולא תלאו באחרים שעבדו עבודה זרה נראה לי בס"ד מפני כי מנשה לעיני הרואין נתקנא קנאת כבודו של משה רבינו ע"ה דאמר רבא מנשה כשהרג את ישעיה הנביא ע"ה מיידן דייניה וקטליה דאמר לו משה רבך אמר כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי (שמות לג, כ) ואתה אמרת וָאֶרְאֶה אֶת אֲדֹנָ־י (ישעיה ו, א) משה רבך אמר מִי כַּהֳ' אֱלֹקֵינוּ בְּכָל קָרְאֵנוּ אֵלָיו (דברים ד, ז) ואתה אמרת דִּרְשׁוּ הֳ' בְּהִמָּצְאוֹ קְרָאֻהוּ בִּהְיוֹתוֹ קָרוֹב (ישעיה נה, ו) משה רבך אמר אֶת מִסְפַּר יָמֶיךָ אֲמַלֵּא (שמות כג, כו) ואתה אמרת וְהֹסַפְתִּי עַל יָמֶיךָ (מלכים ב' כ, ו) וכנזכר בגמרא (יבמות מט:) ואף על גב דכל אלו דברי עלילה הן עם כל זה לעיני הרואין קנאת משה רבינו ע"ה הוא מתקנא לכן כאן במקום שראוי לכתוב משה נכתב מנשה.

לְעוֹלָם יִדְבַּק אָדָם בְּטוֹבִים. נראה לי בס"ד תיבת לְעוֹלָם ריבה אפילו מי שהוא צדיק וגדול בתורה ומעשים טובים כמשה רבינו ע"ה ידבק בטובים ואל יסמוך על זכותו הגדול בלבד. אי נמי אפילו אם יש לו הכרח גדול בדבר כענין משה רבינו ע"ה שברח מחרב פרעה למדין ולא היה יכול לישא בת ישראל דכלם היו אצל פרעה במצרים והוכרח לישא את צפורה עם כל זה ישתדל לדחוק עצמו ולדחות ההכרח ולישא בת טובים. אי נמי הכונה אף על פי שאמרו רבותינו ז"ל (משנה הוריות ג, ח) ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ עם כל זה לענין נשואין שאני שיקח בת כהן גדול עם הארץ ולא יקח בת תלמיד חכם שאינו מיוחס. ומה שאמר שֶׁיָצָא מִמֶּנּוּ פִּינְחָס כלומר שזכה פנחס להיות כהן אף על פי שלא היתה לו מצד הדין משום דלא נמשח עם אביו ועם אחיו וכלפי זאת יהונתן היה כהן לעבודה זרה שהוא דבר רחוק וזר מאד מצדו ומצד יחוסו. ונראה לי משום דנחשון מסר עצמו על קדוש השם שקפץ לים תחלה כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ (תהלים קיד, ב) לכן פנחס בן אחותו נדמה לו בזה שמסר עצמו על קדוש השם במעשה זמרי כי רוב בנים דומין לאחי האם.