בן יהוידע על עבודה זרה ה.

נְאֻם דָּוִד בֶּן יִשַׁי שֶׁהֵקִים עוּלָּהּ שֶׁל תְּשׁוּבָה (שמואל ב כג, א) . יש להקשות היכא רמיז תשובה בפסוק 'הֻקַם עָל'? ונראה לי בס"ד כי התשובה נרמזה בתורה בפסוק וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (דברים ד, ל) כי דרשו רבותינו ז"ל (יומא פו.) גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד דכתיב שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ (הושע יד, ב) וכן במה שנאמר וְשַׁבְתָּ עַד הֳ' אֱלֹקֶיךָ. נמצא רמוזה בתיבות עַד הֳ' שמורה עד כסא הכבוד ומספר עַד הֳ ' [100] עולה מספר עָל [100] ולכן אומרו 'הֻקַם עָל' היינו התשובה ונרמז המספר של עַד הֳ' בשתי אותיות 'עָל' כי אותיות 'עָל' הם ראשי תיבות ' ע ין ל ב' ואמרו רבותינו ז"ל (ירושלמי ברכות א, ה') עינא ולבא תרי סרסורי דעבירה העין רואה ולב חומד ולכן עיקר תיקון התשובה בשני אברים אלו 'עין לב' שהם ראשי תיבות 'עָל'. גם אמר הוקם על, תיבת 'הוקם' בהפוך אתוון 'מקוה' כי בתשובה כתיב מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל הֳ' (ירמיהו יז, יג) מה מקוה מטהר את האדם גם הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל בתשובה שעושין ולכך עשרת ימי תשובה הם ר"מ שעות כמנין שיעור מקוהשהוא ר"מ [240] קבין וכמו שאמרו המפרשים ז"ל ולזה אמר 'הוקם על' ודו"ק.

הָעוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת, מְקַדַּמְתּוֹ וְהוֹלֶכֶת לְפָנָיו לָעוֹלָם הַבָּא (ישעיה נח, ח) . נראה לי בס"ד הטעם כי אומרים מקצת שבחו של אדם בפניו וכולו שלא בפניו לכן 'מְקַדַּמְתּוֹ' כדי שתאמר כל שבחו שלא בפניו אך המשחית שנברא מהעבירה אדוק עמו כדי שיעיד על כל רעתו בפניו.

קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכֶלֶב (בראשית לט, י) . פירוש על המשחית שנברא מן העבירה. ונראה לי בס"ד הטעם שדמה אותו לכלב והוא דכתיב וְהַכְּלָבִים עַזֵּי נֶפֶשׁ לֹא יָדְעוּ שָׂבְעָה (ישעיה נו, יא) והכונה דאיכא עזות נמי כנמר וכמו שאמרו (משנה אבות ה, כ) 'הֱוֵי עַז כַּנָּמֵר' יש הפרש בינו לכלב כי הנמר עז בהיותו שבע אבל כשהוא רעב יחלש כוחו ותחלש עזותו אך הכלבים הם עזי נפש אף על פי שלא ידעו שבעה שהם רעבים, ולהם ידמו המשחיתים הנבראים מעונות האדם שבחייו הם יונקים ממנו והם שבעים ואחר מותו הם רעבים כי לא נשאר בידו טוב שיונקים ממנו ואותו זמן הם יהיו מייסרים אותו בגיהנם וכמו שנאמר וַתְּמוּגֵנוּ בְּיַד עֲו‍ֹנֵנוּ (ישעיה סד, ו) וכן הוא אומר תְּיַסְּרֵךְ רָעָתֵךְ (ירמיה ב, יט) והם יהיה מקטרגים והנה קימתם עליו תחשב לעזות גדולה כי הוא אביהם אשר ילדם וזה דומה למה שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה מט:) בעקבות משיחא חוצפא יסגי בת קמה באמה וכלה בחמותה בן מביש את אביו, וכן אלו המשחיתים שבראם מעונותיו הם קמים עליו ומיסרים אותו ומוכיחין אותו ומביישין אותו ביום הדין בגיהנם ובאותו זמן הם רעבים כי אין בידו טוב לינק ממנו ולכך דומים לכלבים שהם 'עַזֵּי נֶפֶשׁ' אף על פי 'שֶׁלֹּא יָדְעוּ שָׂבְעָה' וכן אלו. לכן אמר על העבירה שהוא רצונו לומר המשחית שנברא מהעבירה 'קְשׁוּרָה בּוֹ כְּכֶלֶב' כלומר קשורה עמו בגיהנם ליסרו ולנקום ממנו בעזות מצח ככלב שהוא עז נפש.

מְלַמֵּד שֶׁהֶרְאָה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וּפַרְנָסָיו (בראשית ה, א) . נראה לי בס"ד דוֹרְשָׁיו אלו הנשיאים שהם דורשים טובת ישראל ומשגיחים לקרב להם התועלת וכמו שנאמר דֹּרֵשׁ טוֹב לְעַמּוֹ (אסתר י, ג) וַחֲכָמָיו כפשוטו הם המורים להם איסור והיתר ובדיני ממונות וגיטין וקדושין וּפַרְנָסָיו הם הממונים בצרכי ציבור ומשגיחים על עניים ותלמוד תורה וב"ח וכיוצא. והא דלא אמר נמי 'דּוֹר דּוֹר וּנְבִיאָיו דּוֹר דּוֹר וּמְלָכָיו' משום דמלכים ונביאים לא שכיחי בכל הדורות אך אותם שלשה שזכר לא יחסרו לעולם מישראל ונהוגים לדורות עולם.

הָא נַמִי כְּתִיב "לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם" לְשִׂמְחַת עוֹנָה (דברים ה, כו) . הנה מדברי הגמרא כאן הוכחתי בס"ד בתשובה דמצוה לקיים מצות עונה אף על פי שאשתו פסקה ואינה ראויה להתעבר דהא מכאן מוכח להדיה דאף על פי שאין מולידים צוה אותם לקיים מצות עונה והטעם כי מולידים נשמות מן הזווג הזה וכמו שאמר רבינו האר"י ז"ל ועיין במדבר קדמות מה שאמר רבינו חיד"א ז"ל מזוהר הקדוש בענין זה עיין שם.

אָמַר: "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ־ל מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם" (תהלים קלט, יז) . הא דנקט פסוק זה על רבי עקיבה טפי משאר צדיקים אשר בכל דור ודור שהראה לו הקדוש ברוך הוא, נראה לי בס"ד משום דרבי עקיבה דרש אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא (דברים ו, יג) לרבות תלמידי חכמים (פסחים כב:) ובזה הגדיל תפארת החכמים שהשוה מוראם למורא המקום ברוך הוא, ולכן אחר ששמח בתורתו שחידש בה חדוש זה של דרשת ה'אֶת' של פסוק 'אֶת הֳ' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא' אמר מעתה ' לִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ ־ ל ' הם התלמידי חכמים דחייב אדם ליקרם במורא לירא מהם כמורא שמים. ועוד נראה לי בס"ד דידוע שהשם יתברך קרא לישראל בשם אחים וריעים דכתיב לְמַעַן אַחַי וְרֵעָי (תהלים קכב, ח) וידוע דלאו כל אדם זוכה למדרגה זו אלא רק אותם המוסרים עצמם על קדוש השם שהם עושים יחוד חו"ב [חכמה ובינה] ולכן נקראים אחים וריעים כי חו"ב [חכמה ובינה] הם בסוד אחים וריעים אבל תו"מ [תפארת ומלכות] הם בסוד בנים כנודע וידוע מה שאמר רבינו ז"ל (בשער הכונות בדרוש נפילת אפים דרוש ה') אף על פי שהמוסר עצמו על קדוש השם מיחד חו"ב [חכמה ובינה] זהו לפי שעה אבל אינו נעשה מרכבה תמיד לכך אלא אם כן ימסור עצמו למיתה על התורה ועל המצות ועל קדוש השם בפועל כמו שעשו רבי עקיבה וחביריו הרוגי מלכות עיין שם. ולפי זה שפיר קאמר אדם הראשון על רבי עקיבה וחביריו ' וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ אֵ ־ ל ' שהם נקראים ריעים ולכך קראם 'רֵעֶיךָ' כיון דמסרו עצמם בפועל ונעשו מרכבה תמיד לחו"ב [חכמה ובינה] הנקראים ריעים. ומה שנאמר ' מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם ' נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל (בשער הכונות בכונת אֵ־ל נְקָמוֹת הֳ') שבעולם העשיה הקליפות עצומות וחזקות ולכן אחר חרבן בית שני שנתרבו המינין לא היה כח להוציא ניצוצי קדושה משם אלא בכח עשרה הרוגי מלוכה דנהרגו עשרה אבירי ישראל כדי שיהיו יכולים הנשמות שלהם ללקוט אותם ניצוצות הנשמות שבעשיה מיום שנהרגו עד ביאת המשיח, וזהו מה שאומרים בכל יום 'אֵ־ל נְקָמוֹת הֳ אֵ־ל נְקָמוֹת הוֹפִיַע' (תהלים צד, א) שינקום נקמת עשרה הרוגי מלוכה ועל ידי זכירה זו מתגברים הנשמות שלהם ולוקטים הניצוצות הנתונות תוך הקליפות בעשיה עד כאן דבריו עיין שם. נמצא הם ישע לניצוצות לכך נרמז בשלשה גדולים שבהם ראשי תיבות ישע שהם רבי י שמעאל ורבן ש מעון ורבי ע קיבה והם אותיות 'ישע' מן עשיה ולזה אמר 'מֶה עָצְמוּ רָאשֵׁיהֶם' רמז לאותיות 'ישע' הרמוזים בראשי שמותם.

כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁבַּגּוּף (ישעיה נז, טז) . נראה לי בס"ד גּוּף במלואו גימ"ל וי"ו פ"ה [190] עולה קֵץ [190] לרמוז דהקץ תלוי בתיקון אוצר גוף.

אַרְבָּעָה חֲשׁוּבִים כְּמֵתִים כְּמֵת. נראה לי בס"ד דנקיט להו כסדרן במציאותם בעולם ולא נקיט להו כסדר הכתובים והיינו עני שכיח טפי ממצורע ומצורע שכיח טפי מסומין יען כי יש כמה חולאים שהם נחשבים בכלל צרעת וסומין שכיחי טפי מחשוכי בנים.

"אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ" אֵין "אִם" אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה (ויקרא כו, ג) . הנה בזה פרשתי בס"ד הכתוב לָמָּה תֹאמַר יַעֲקֹב וּתְדַבֵּר יִשְׂרָאֵל נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵהֳ' וּמֵאֱלֹקַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ (ישעיה מ, כז) פירוש למה תאמר שהקדוש ברוך הוא בא עמכם בדין ובטרוניא הלא אתה ידעת האמת דלאו הכי הוה יען וכי 'אִם לֹא שָׁמַעְתָּ' רצונו לומר לא שמעת תיבת 'אִם' שאמר 'אִם בְּחֻקֹּתַי תֵּלֵכוּ' שאין 'אִם' אלא לשון בקשה ותחנונים שהקדוש ברוך הוא כביכול מתחנן לפני ישראל שישמרו התורה כדי להטיב להם דנמצא חפץ בטובתכם ומשתדל להטיב לכם, ואיך תאמר נִסְתְּרָה דַרְכִּי מֵהֳ' וּמֵאֱלֹקַי מִשְׁפָּטִי יַעֲבוֹר?! וזהו שנאמר אִם תָּעִירוּ וְאִם תְּעוֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה (שיר השירים ג, ה) ודו"ק.

אָמַר לָהֶן משֶׁה לְיִשְׂרָאֵל כְּפוּיֵי טוֹבָה בְּנֵי כְפוּיֵי טוֹבָה. קשא הוה ליה למימר בני כפוי טובה כי אדם הראשון שאמר 'הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי' (בראשית ג, יב) יחיד הוה? ויש לומר אמר לשון רבים לכלול גם דור המבול שהיו כפויי טובה שאמרו כלום אנו צריכין לו אלא לטיפה של גשמים יש לנו נהרות ומעיינות שאנחנו מסתפקים מהם וכנזכר במדרש רבותינו ז"ל (סנהדרין קח.) וגם דור המבול נחשבים אבות לדור שאחריהם כמו שאמרו בגמרא (שבת קיג:) כל האוכל מעפרה של בבל כאלו אוכל מבשר אבותיו דכתיב שם וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם (בראשית ז, כג) .

הָיָה לָהֶם לוֹמַר: תְּנָהּ לָנוּ אַתָּה (דברים ה, כה) . קשא מה שייכות יש לתוכחה זו בהא דכפוי טובה? ומה שכתבו התוספות ז"ל דוחק, דאם הם לא רצו לקבל המתנה טובה לא שייך לקרותם בעבור זה כפויי טובה. ונראה לי בס"ד הכונה דאחר שאמר השם יתברך 'מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם כָּל הַיָּמִים' (דברים ה, כה) היו צריכים לומר לב טוב זה שיש לנו עתה שאתה משבחו ואמרת 'מִי יִתֵּן וְהָיָה זֶה כָּל הַיָּמִים' וכי זה משלנו הוא? והלא שלך הוא שאתה נתת לנו לב טוב זה, אם כן בידך הוא לתתו לנו 'כָּל הַיָּמִים'! ולכן אמר שהם כפויי טובה שלא רצו להודות בפיהם שהלב הטוב שיש להם עתה שהקדוש ברוך הוא משבחו הוא מאתו יתברך.