בן יהוידע על עבודה זרה ה:

בִּזְמַן שֶׁעוֹסְקִין בַּתּוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים יִצְרָם מָסוּר בְּיָדָם וְאֵין הֵם מְסוּרִים בְּיַד יִצְרָם (ישעיה לב, כ) . נראה לי בס"ד הטעם בתורה מתקנים שם הוי־ה ובגמילות חסדים מתקנים שם אדנ־י ושלוב שלהם הוא ביסוד שבו שם שד־י שמכניע היצר כמו שאמרו המפרשים ז"ל על פסוק וְהָיָה שַׁדַּ־י בְּצָרֶיךָ (איוב כב, כה) כי יצר במלואו יו"ד צד"י שי"ן ראש המלוי אותיות שד־י ובזה יובן בס"ד. אי נמי תורה אוריין תליתאי (שבת פח.) רמוזה באות שי"ן שהיא שלשה קוין וגמילות חסדים בחסד שנקודו סגו"ל שהוא שלשה יודי"ן שהם ג' ראשין דשלשה קוין של שי"ן ונמצא שניהם רמוזים באות ש שעולה מספר יצר [300] ולכך מכנעת היצר.

אֵין זְרִיעָה אֶלָּא צְדָקָה (הושע י, יב) . נראה לי בס"ד הצדקה נקראת טוב [17] שמספרו י"ז והמות נקרא רעה דכתיב וְחַטָּאִים תְּרַדֵּף רָעָה (משלי יג, כא) ואם תניח אותיות י"ז בתוך אותיות 'רָעָה' יהיה צירוף 'זְרִיעָה' ותתבטל הרעה. ומה שאמר ' אֵין מַיִם אֶלָּא תּוֹרָה ' כי מלוי מַיִם כזה מ"ם יו"ד מ"ם הוא גם כן מַיִם, כן דברי תורה יוצא מהם דברי תורה כמותם הֲפָךְ בָּהּ וַהֲפָךְ בָּהּ דְּכֹלָּא בָהּ (משנה אבות ה, כב) .

"מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר" (ישעיה נה, א) . נראה דקרי ליצר הרע דשוגג ודמזיד בשם שּׁוֹר וְחֲמוֹר וכמו שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בפסוק וְנָפַל שָׁמָּה שּׁוֹר אוֹ חֲמוֹר (שמות כא, לג) כי המזיד 'שּׁוֹר' שמתכוין להזיק ושוגג 'חֲמוֹר' שאינו מתכוין להזיק והנה אותיות ש"ו דְ שּׁוֹ ר ואותיות ח"מ דְ חֲמ וֹר הם אותיות 'חוֹמֵשׁ' רמז לצדקה דאמרו רבותינו ז"ל (כתובות נ.) אל יבזבז בה יותר מחומש, ורמז גם כן לתורה שהיא חמשה חומשים וזהו שנאמר 'מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר' כי סוף שּׁוֹ ר וְחֲמוֹ ר שהם רגל שלהם הם אותיות 'רר' [400] שמספרם ת' רמז לכוחות הסטרא אחרא שנחלקים לארבע מאות בסוד 'וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ' כי העונות בין זדונות שהם מתייחסים לשור שמתכוין להזיק בין שגגות שהם מתייחסים לחמור שאין מתכוין להזיק כולם באים מן סטרא אחרא שרמוזה בסוף שּׁוֹ ר וְחֲמוֹ ר שהם ת' ובזכות התורה והצדקה שרמוזים באותיות חומש בשור וחמור מסתלקים כוחות הסטרא אחרא שהם ת' הרמוזים ברגלי השור והחמור. אי נמי נראה לי בס"ד אם תמלא אותיות שּׁוֹר כזה ' ש י"ן ו א "ו רי" ש ' ותקח אותיות היוצאים במבטא בלבד מלבד יודי"ן ווי"ן שאין יוצאים יהיה בידך אותיות 'שנא' זה השטן שהוא שנא ישראל וכן אותיות חֲמוֹר במלואם 'חי" ת מ" ם ו א "ו רי" ש ' כשתקח אותיות היוצאות במבטא בלבד יהיה בידך אותיות 'אשמת' נרמז כי אשמת ישראל תהיה על ראש אשר שנא את ישראל כמו שנאמר וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם (ויקרא טז, כב) וזהו שנאמר 'מְשַׁלְּחֵי רֶגֶל הַשּׁוֹר וְהַחֲמוֹר' רגל לאותיות המילוי הנקראים רגל של אותיות הפשוט.

לְעוֹלָם יָשִׂים אָדָם עַצְמוֹ עַל דִּבְרֵי תוֹרָה כְּשׁוֹר לָעוֹל וְכַחֲמוֹר לְמַשְּׂאוֹי (ישעיה נה, א) . נראה לי בס"ד כְּשׁוֹר לָעוֹל בלימוד העיון והסברה וְכַחֲמוֹר לְמַשְּׂאוֹי בלימוד הגרסה. והא דלא נקיט פֶּרֶד, שהוא מעלי טפי למשוי ונושא יותר מחמור משום דהוא בא מכלאים לכן לא רצה לדמות בו עסק התורה של תלמיד חכם שצריך להיות נקי לשמה בלי תערובת פניה זרה. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שעשה שני דמיונות לעסק התורה שהם לשור ולחמור והוא כי השור אם יבטל מעסק שלו שיעשה עצמו חולה אז בעליו שוחטין אותו כי חוששין שימות ונמצא בטלותו ממלאכה גורמת לו מיתה וזה מוסר לאדם שהוא בטל מן התורה ופורש ממנה לגמרי כי גורם לעצמו מיתה דכתיב בתורה כִּי הוּא חַיֶּיךָ וְאֹרֶךְ יָמֶיךָ (דברים ל, כ) וכמו שאמר רבי עקיבה לפפוס במשל השועל והדגים (ברכות סא:) ולכן לבני אדם אלו שפורשים מן התורה לגמרי נקיט להו דמיון של השור. אבל לבני אדם שאין בטלים לגמרי ורק לומדים בעצלות אלו דינם שיבואו עליהם יסורין ועוכרין אותם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות ה.) ולאלו נקיט דמיון החמור שאם יתעצל וילך בכבידות מכים אותו בעץ ודוקרים אותו במחט כדי שילך במהרה וכן המתרשל בדברי תורה יבואו עליו יסורין וכנגד זה נקיט דמיון לחמור.