בן יהוידע על עבודה זרה ד:

"הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם" וְלֹא הַיּוֹם לִיטּוֹל שָׂכָר שְׂכָרָם (דברים ז, יא) . נראה לי בס"ד חלוקה זו תליא בחלוקה הראשנה שאמר 'הַיּוֹם' לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם, דידוע מה שאמרו המפרשים איך יהיה השכר נתון בעולם הבא דשכר בהאי עלמא ליכא, והלא כתיב בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ (דברים כד, טו) ותירצו דהדין כמאן דאמר (בבא מציעא סה.) 'אין שכירות משתלמת אלא לבסוף' והסוף הוא אחר פטירת האדם שאז נעשה חפשי מן המצות. וזהו שאמר כיון ד'הַיּוֹם' לַעֲשׂוֹתָם וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם דנמצא דפטירת האדם מן עולם הזה הוא הסוף לכן 'הַיּוֹם' לַעֲשׂוֹתָם וּלְמָחָר לִיטּוֹל שְׂכָרָם ואין צריך לשלם בעולם הזה דהדין הוא 'אין שכירות משתלמת אלא לבסוף'.

בָּאוֹת וְטוֹרְפוֹת עַל פְּנֵיהֶם שֶׁל עַכּוּ"ם (דברים ד, ו) . הכונה על כוחות הקדושה שנבראים ממצות ישראל שהם כמו מלאכים וכמו שכתב מהרש"א ז"ל, אך צריך להבין למה 'עַל פְּנֵיהֶם' ואין מטפחין על ראשיהם? ונראה לי בס"ד כי מידות האדם הטבעיות רשומים בשרטוטי המצח וכמו שכתב הרב חומת אנך בישעיה סימן ג' בפסוק (ישעיה ג, ט) הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם הִגִּידוּ לֹא כִחֵדוּ, דהצדיק אף על פי שיש לו מדות טבעיות לרוע כאשר רשום בפנים שלו הנה הוא גובר על יצרו ומשנה ממה שרשום בפניו וכההוא עובדא דהוה באותו פלפוס עיין שם*. ולכן טופחים 'עַל פְּנֵיהֶם' על אשר לא יכלו לשנות מדות הטבעיות שרשום בפניהם מרעה לטובה כאשר עשו ישראל. ועוד נראה לי בס"ד הטעם שטופחים 'עַל פְּנֵיהֶם' כי ידוע מה שכתב הגאון השל"ה ז"ל שעשה הקדוש ברוך הוא רמז לשמו הגדול בפנים של האדם בחוטם ושתי עינים שהם דוגמת וא"ו ושני יודין שמספרם כ"ו כמנין שם הוי־ה ברוך הוא כדי שתהיה יראת ה' על פני האדם תמיד וכמו שנאמר וּלְמַעַן תִּהְיֶה יִרְאָתוֹ עַל פְּנֵיכֶם (שמות כ, טז) ולכן הם שלא היתה יראת השם על פניהם מכח זה הרמז הרמוז בצורת הפנים אבל ישראל עשו מצותיו יתברך מחמת שהיתה יראתו על פניהם לכך באים המלאכים הנבראים מן המצות וטופחים 'עַל פְּנֵיהֶם' של העכו"ם. ועוד נראה לי 'עַל פְּנֵיהֶם' רצונו לומר על אנשים החשובים שבהם. [*פירש הרב מהר"י ן' נעים ז"ל במעשה שהיה דפילוסוף גדול ראה פרצופו חכם בחכמת השרטוט ואמר שהכיר בשרטוט שיש לו מדות רעות כגון קנאה תאוה וכיוצא. והפילוסוף אמר שהאמת אתו שהמדות והטבע שלו קשה ומכוער אבל ה' חונן הדעת ובשכלו גובר על טבעו ומדותיו. וזה שאמר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָנְתָה בָּם דפרצופם מעיד על רוע מעלליהם וְחַטָּאתָם כִּסְדֹם. ולא תימא דמכל מקום שכלם גובר על תכונתם לזה אומר לֹא כִחֵדוּ מעשיהם ופרצופם שוים ולא כחדו לפרצופם שקולים הם לרעה. (חומת אנך שם)]

לֹא עָשׂוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הָעֵגֶל אֶלָּא לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה (דברים ה, כה) . נראה לי בס"ד הא דנקיט לשון זה של 'פִּתְחוֹן פֶּה' כי ידוע דתשובה עלאה היא בבינה וגם ידוע מה שאמר רבינו האר"י ז"ל שערי תפלה הם בפה שהם בסוד הבינה ולכן 'לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה' שהוא בסוד בינה לבעלי תשובה. ועוד נראה לי בס"ד דנקיט לשון 'פִּתְחוֹן פֶּה' כי בעל תשובה עיקר תיקון שלו הוא בפה כי ודוי וחרטה הם בפה ועסק התורה בפה דכתיב כִּי חַיִּים הֵם לְמֹצְאֵיהֶם (משלי ד, כב) למוציאהם בפה (עירובין נד.) ולימוד התורה בפה הוא מועיל גם כן במקום הקרבנות והפה הוא המזבח שמקריב עליו קרבנות וכן התפלה גם כן היא בפה ולזה אמר 'לִיתֵּן פִּתְחוֹן פֶּה לְבַעֲלֵי תְשׁוּבָה'. גם נרמז ב'פֶּה' [85] מספר 'לֵב אֶבֶן' [85] שהוא בגימטריא פ"ה שהחוטא לבו אטום כאבן ונפתח על ידי התשובה וכן הוא אומר וַהֲסִרֹתִי אֶת לֵב הָאֶבֶן וְנָתַתִּי לָכֶם לֵב בָּשָׂר (יחזקאל לו, כו). גם על ידי תשובתו ימשך חמשה פעמים טוב לנרנח"י [לנפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה] שלו וחמשה פעמים טוב עולים מספר 'פֶּה' [17×5=85] .