בן ימין רסו

בהיקש דכתיב כו' ושריטה מקרחה מהיקשא דלא תתגודדו ול"ת קרחה כו' ע"כ עוד יש לתמוה עליו דנעלם ממנו תורתן של ראשונים שהרי כ' הרמב"ן ז"ל וה"ד מהר"ב ז"ל בש"מ למציעא דה"ה דהו"מ למימר כהן דא"ל לכהן אחר דהא ליכא עליה אזהרה בקי' דאחר דלא יקח כתי' כו' עי"ש וכ"כ ג"כ הריטב"א ז"ל בחי' למציעא דלגבי השליחות ליכא איסור טפי בכהן מישראל דכהן אינו מוזהר אלא שלא יקדש דלא יקח כתיב אבל לא שלא להיות שליח לכהן אחר עי"ש הרי להדייא דהרמב"ן והריטב"א ז"ל חולקים וס"ל דמלבד דאינו עובר על הלאו השליח המקדש וכדמשמע מד' התוס' אלא דאף ב"ח לא מיקרי ואין ס' דטעמייהו ז"ל משום דלא דמי לקרחה וגילוח וכיוצא וכדכתיבנא וז"ב. גם הראיה שהביא לזה ממאי דאמרינן בנזיר דמ"ד ותגלחת לא נעשה בה מגלח כמתגלח ק"ו מטומאה כו' אמ"כ תער לא יעבור על ראשו קריביה כו' משמע דמשום שיש לנו ק"ו שלא נעשה מגלח כמתגלח הוא דאצטריך ק' לו' קרי ביה כו' אבל אי לאו הק"ו בלא ק' היינו או' דנעשה מגלח כמתגלח משום דבכל התו' כולה אמרינן הכי בלא ק' ע"כ לדידי לא שמא מתייא דאי איתא להא אדתידוק מהכא הכי אדרבא תידוק איפכא ממ"ש התם קודם לכן וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת כו' אמ"ק וטמא ראש נזרו כו' דמש' דאי לאו ק"ו לא הוה קל"מ למה לא עשו בה מטמא כמיטמא ומאי חזית למידק מהך ולא מהכא א"ו דמהכא ליכא למשמע מידי דכך הוא דרך הש"ס בדבר דמפקינן ליה מק' לעשות בה צריכותא וז"פ גם הראיה שהביא מד' הר"מ ז"ל פ"ה מה' נזירות לא ידענא מ"ק שהרי מרן ז"ל שם בכסף מלא צווח ככרוכיא וז"ל ומ"ש ולמה לא ילקה כו' בפ' ג' מינים דמ"ד וטומאה נעשה בה מטמא כמיטמא ק"ו מתגלחת כו' עי"ש הרי מבואר דכונת הר"מ ז"ל לו' דלמה לא ילקה המטמא מק"ו דתגלחת וכדפריך בש"ס. גם מה שרצה לישב בזה ד' הר"מ ז"ל סוף ה' כלאים לא ראה שכבר עמדו וישבו ע"ד הר"מ הנז' כל המפרשים וגם כמוהרד"פ ז"ל שם עי"ש. וחזה הוית להרמ"ז ז"ל בס' מ"מ שם דל"א ע"ג שכ' וז"ל א"ן דלעו' מסייע כי הא לית ביה מששא וניקף שאני דרחמ' גליה ביה דחייב וכדמשמ' לישנא דלא תקיפו לא תניחו להקיף למימרא דמניח כמקיף דמי. א"כ מדאפקיה רחמ' בל' רבים איכא למישמע דאתרוויהו קא מזהר אמקיף ואניקף וכמ"ש רש"י בפ' הלוקין יעו"ש עכ"ל. ואנכי הדיוט ל"ז להבין למה הוצרך להביא מד' רש"י ז"ל מאחר דסוג' מפורשת היא בנזיר דז"ן בפלוג' דר"ה ורב אדא ב"א דכולהו ס"ל א' המקיף וא' הניקף במשמע ועי"ש בתוס' ד"ה ורב אדא וכבר עלה בדעתי לו' דכונת ה' ז"ל להודיעו היכי משמע מלא תקיפו לאו לניקף ולזה הביא לנו ד' רש"י ז"ל אלא דריהטת לישניה ז"ל ל"מ כן דא"כ בתחי' הי"ל להביא הסוג' דנזיר דלא תקיפו על שניהם נאמר ואח"כ לשמועי' טעמא מד' רש"י ז"ל והיא גופה יש להרגיש על ה' בני חיי ז"ל ד' קצ"א רע"א עי"ש. וכזאת וכזאת יש לתמוה על ה' פרשת הכסף ז"ל דצ"ה ע"ג שהביא קו' מרן ע"ד הראב"ד ז"ל בהשגותיו למנין המצות דנס'תר מחמ"תו וכ' וז"ל לא ידעתי אמאי לא הק' עליו דמסוג' דמכות מפו' דאיכא לאו על הניקף מדלקי עליו במסייע לרב אשי דקי"ל כוותיה כו' ובדוחק אפשר כו' עיש"ב ואהמ"ר גם אנכי לא ידעתי למה הוצרך לדחוקי ולהרגיש על מרן ז"ל דאמאי לא הק' על הראב"ד מסוג' דמכות ומדייוקא דמדלקי עליו במסייע משמע דאיכא לאו על הניקף מאחר דיד הדוחה לדחות דלאו משום דלא תקיפו על ב' נאמר אלא דכיון דמסייע נקרא הוא ג"כ בשם מקיף ויפה הי"ל להרגיש מסוג' דנזיר הנז' דהתם ודאי מפורש וכאמור. ומ"ג דשם אחר סמוך זכ"ר עשה לסוג' הנז' להביא ד' התוס' עי"ש ובעיקר ד' הרמ"ז ז"ל שכ' ואין להשיב מאי שנא ההיא דאמימר מההיא דמקיף וניקף דקרינן ביה מסייע שיש בו ממש כו' ועי"ש שחי' ביניהם מתרי טעמי וגם ה' בני חיי ז"ל שם כ"כ משם שמעתי מקשים וחי' כן עי"ש. הגם דאין ד' צריכים חיזוק כן בק' אנא חזיתיה להריטב"א ז"ל בח' למכות שם עי"ש. וראיתי כתו' על הגליון בס' היד מכיה"ק הרמ"ז תנא דבי אליאו ז"ל בה' ע"ז פי"ב הי"א עמ"ש הר"מ בד"א בכותב אבל זה שכתבו בבשרו כו' אינו חייב אא"כ סייע וכ' הכ"מ ז"ל לא ידעתי לו מקום מפו' ואפשר שלמדה מדין הקפת הראש שכתבתי למעלה ע"כ כ' ע"ז הרמ"ז ז"ל וז"ל אפשר דגמר לה ממתני' דקתני ויקעקע בידו עכ"ל וכנרר' שנתחלף לו באותה שעה מדיו לידו. שו"ר במתני' אשר בש"ס שכתוב שם בידו והיא נוסחא מוטעית וכמו שהגיה הגאון ז"ל דצ"ל בדיו. וחזה הוית לה' לימודי ה' ז"ל לימוד ק"פ דכ"ז ע"א עלה ונסתפק בלאו שיש בו מעשה אם שלח אחר לעבור עליו וכגון דהשליח לאו ב"א למ"ד דמחייב שולחו אי לקי עליה שולחו א"ד ה"מ לחיובא הא ללקות אינו לוקה דהשתא מיהא לאו מידי עביד וכ' דמד' הלח"מ פ"ג מה' ע"א ה"ט נר' להדייא דלוקה. אמנם מד' הב"מ ז"ל שם בפי"ב נר' דלא לקי וזה ממ"ש שם ע"ד הראב"ד וז"ל ויותר נ"ל דאפי' איסור לאו אין בו ואפי' א"ל הקיפני הא קי"ל דאשלד"ע ע"כ דממ"ש ואפי' א"ל הקיפני צר' דר"ל וא"ש ס' הראב"ד דאיכא מיהא איסור לאו דחשיב קצת מעשה מיהא לאיסורא ולזה כ' דמ"מ הא קי"ל אשלד"ע ואם איתא מלקות נמי איכא ואף שי"ל וכו' מ"מ העיני בשר לו עיניו יחזו דפשט ד' מרן דאהראב"ד קאי וברור עכ"ל. ואהמ"ר מלבד דלא מצאתי שום הכרח בד' הכ"מ ז"ל לו' דס"ל דלא לקי כשמחייב שולחו אלא אדרבא א איפכא מסתברא להוכיח מד' הכ"מ ז"ל וכמו שנבאר עו' בה דאעיק' מד' ז"ל גופיה משמע איפכא שכ' ולזה כתב דמ"מ הא קי"ל אשלד"ע וכלו' ואינו חייב כ"א השליח וא"כ היכי קאמר הראב"ד ז"ל דהמתגלח עובר על הלאו. ואם איתא וכלו' דא"א לס' הראב"ד דעובר המשלח וישלד"ע וכגון דהשליח המגלח לאו בר חייובא א"כ מלקות נמי איכא ולמה דוקא עובר על הלאו ומלקא לא לקי דממ"נ אי אמרינן אסלד"ע אפי' איסור לאו אין בו ואי אמרינן ישלד"ע מאיזה טעם שיהיה מלקות נמי איכא זה נלע"ד כונת דבניו ז"ל. ואם כנים אנו בכונת דבריו ז"ל נמצא דאדרבא מתבאר יוצא מד' הכ"מ ז"ל דאם באנו לחייב למשלח וישלד"ע מהטעם שיהיה מילקא נמי לקי המשלח ואפי' דהשתא מיהא לאו מידי עביד באו' דיגעתי וטרחתי ולא יכלתי לירד לסו"ד ז"ל ואין ס' אצלי דהוא מקוצר המשיג ועומק המושג ובעיק' ק' ד' מרן ז"ל הללו כל המפ' ז"ל אחזו צע"ר עי"ע עוד חזה הוית לידי"ן חרי"פ נר"ו שרצה לפטור להמונע מטעמא דאין זה בסוג אשלד"ע דלא נאמר כן אלא היכא דעיקר הנזק או האיסור קעביד השליח ברם הכא שמי שעשה המצוה הוא המשלח והשליח לא קעביד מידי כ"א שעכבו בדברים פשי' דחייב המשלח ואמר לה בדדמי לההיא דמודר הנאה מחבירו דאסור ליתן לו ע"י שלוחו ולההיא שכ' המ"ל בפ"ו מה' מלו"ל ברבית ע"י שליח שאסור וסיים וכ' דנר' ברור דחייב המשלח דאיהו נהנה ממעשה המצוה ולא המונע ומלבד דבדבריו נר"ו פתח בכד וסיים בחבית דבתחי' כ' ט' לפטור להמונע משום דהוא לא קעביד מידי אלא המשלח ובסו"ד כ' טעמא אחרינא דלא נהנה כ"א המשלח ולא המונע כאלו חד טעמא הוא והלא הך ט' דבהנאה תלייא מלתא אינו אלא מה' המבי"ט ז"ל שה"ד לעיל והאי לחודיה קאי והאי ל"ק. אלא דאעיק' אין דבריו נר"ו נראין לי כלל ולא דמיא כלל לההיא דמודר הנאה וההיא דרבית דבמוד"ה עיקר ט' דאסור ע"י שליח אינו אלא משום דכל דהמודר נהנה מנכסיו מ"ל על ידו מ"ל ע"י שלוחו. גם ההיא דרבית עיקר ט' האיסור אינו אלא דכיון שאמר לו לשליח תן לו ואני פורע נחשב כאלו נתן לו השליח מנכסי המשלח משא"כ הכא דהנזק שבא לו למוהל הא' שמנעו אותו מלעשות המצוה והפסיד היו"ד ז' לא עשאו לו כ"א המונע דמשום שעכבו בדברים לא עשה מצותו ועשית המצוה לא נקראה עשית הנזק דהגע עצמך שהי"ל למשלח ג"כ באותה שעה איזה אונס