בן ימין רסה

ששנה בחטא ואע"ג דלא אהנו מעשיו ור"י ורבא ס"ל כר"ן דאע"ג דלא אה"מ חייב וכוותייהו פס' הפוס' הרי"ף והר"מ ז"ל פ"א מה"ג הי"ו עי"ש. וא"כ ק"ט מה הל' אומרת דלא קפיד קרא אלא אמה שנהנה ממנו ומהתימא על השע"ה והשו"ה והחק"ל ובתראה שלים ה' אג"ן ז"ל שכולם כא' עמדו ע"ד מהרימ"ט ז"ל הללו ואיך לא נרגשו מזה וכעת צע"ר לי. ומן האמור אנכי תמיה על ה' גזע ישי ז"ל שכ' בד' צ"ד ע"ב וז"ל עיקר טעמא דחייבתו תו' לשלם תשלומי ד' וה' הוא מפני שבטביחה זו נשתרש בחטא כדתניא התם בב"ק ואמר עלה רבא מאי נשתרש בחטא ששנה בחטא ומאי דקרי לטביחה שנה בחטא נראה משום כו' דעד השתא אף שכבר גנבה מרשות בעלים אכתי ברשות דמאריה קאי דהא בעי לאהדורי לבעלים וכי הדר טבחה הנה הוא חוזר וגונבה שנית דאפקא בטביחא זו מרשות הבעלים לגמרי דהא לא מצי תו לאהדורה כעין שגנבו כו' ולהכי קרי ליה שפיר לכי טובחה שהוא שנה בחטא כו' עכ"ל ועהס"ר עירוב פרשיות קא חזינא הכא דמאי דקאמר רבא התם מפני ששנה בחטא כונתו לשלול ולו' דלא בעינן שיהיה בו קניה ויהנו מעשיו אלא כל שחזר ושנה בחטא אף דלא אהנו מעשיו ולא כלום אפי"ה חייב וכמו שיר' הרואה. ובעיקר אקי' הרב חק"ל ז"ל בשליחות יד ע"י גוי וחש"ו אי חייב הנפקד המשלחו או לא והרבה לצדד בזה צדדים וצדי צדדים וגם ה' אג"ן ז"ל עמד עליו במקצת וסיים דלא מצא שום גילוי לזה הדבר ק' אצלי וביותר על החק"ל ז"ל דהוא מאריה דהאי פיתא דאיך לא פשיט ליה דחייב המשלח ממ"ש מהרימ"ט ז"ל שם בישובו לד' הר"מ ז"ל בה' מעילה דהיינו טעמא דלא כלל שליחות יד בהדי מעילה דישלד"ע משום דהאי דגלי רחמנא בשליחות יד באו' לשלוחו לאו מדין שליח הוא אלא מדין פשיעה שחייב הכתוב את השומר בין שפשע הוא עצמו בין שאמר לאחרים לפי ששמירתו עליו והיינו דכתי' ע"כ דבר פשע אפי' דבור פשע מקרי כו' עי"ש. ולפי"ד ה' ז"ל הללו תו' יוצאה בהינומא דאף כשאמר לגוי וחש"ו לשלוח יד בפקדון שהוא חייב ואפי' דלאו בני שליחות נינהו כיון דלאו מט' שליחות חייבתו תו' אלא מדין פשיעה וכעת צ"י. עוד אנא חזיתיה לה' אג"ן ז"ל שהביא קו' ה' מוצל מאש ז"ל ע"ד התוס' דאי אין שליח איך חלים הקידושין וכ' וז"ל מלבד דכפי ד' מהרימ"ט ז"ל לק"מ כו' ומעולם לא עלה ע"ד התוס' למימר דלעו' חלים הקי' ומהתימה על ה' ז"ל דהוא ז"ל הזכיר תשו' מהרימ"ט הנז' ולפ"ד לק"מ חוץ מזה מעיק' נ"ל דלק"מ ומה זו פליאה נשגבה דאיך חלים הקי' כיון דאין שליח והלא הא דאמרינן אין שלד"ע היינו דאינו חייב המשלח אבל עכ"פ המעשה אשר עשה השליח כבר הוא בציווי המשלח כו' וא"כ מה דמות יערוך וכי ראובן שקדש אשה כו' ואהמ"ר לא מצאתי ידים ורגלים בדמיון זה דכשקידש ראובן אשה כו' לא כן הכא דכבר עשאו שליח מרצונו כו' וכבר הוא שלוחו גמור כו' וא"כ נוכל לו' דלתי' הא' לעולם חלים הקי' כיון דסוף כל סו' שלוחו הוי כו' את"ד ז"ל ומלבד דלא ראה להשע"ה ז"ל שכבר דחה ד' ה' מוהר"י אלפאנדרני מההיא דמהרימ"ט ז"ל והוא ז"ל הזכירו בת"ה סמוך ונראה אעיק' עיקר ד' ז"ל אינם אלא מן המתמיהין ובמה שתמה על מוהר"י אלפאנדרי דהוא ז"ל הזכיר תשו' מהרימ"ט ואיך לא ראה דכפי"ד לק"מ באותו דבר נלכד איהו גופיה ז"ל בתשלומי כפל שהרי מהרימ"ט ז"ל שם צווח ככרוכיא וכה אמר מר ולא תימא דכי אמרינן אשל"ע היינו דלא מחייב שולחו אבל מ"מ מעשיו קיימים דהא אמרינן בפ"ק דמציעא כו' והק' התוס' כו' ועוד תי' כו'. הרי לפי תי' האחרון כיון דאשלד"ע אין מעשיו כלום אעפ"י שלפי תי' א' ל"מ כן מ"מ לא סתרי כו'. הרי להדייא דמוהרימ"ט ז"ל מיאן בסברא זו ואדרבא פשי"ל הדבר דכי אמרינן אשלד"ע אין במעשיו ולא כלום. וא"כ היכי אתי הוא ז"ל להק' על מהר"י אלפאנדרי ז"ל ולו' כל בתר איפכא מס' הכרס מבלי שום ראיה מספקת באו' שר' זיל בזה לא יכולתי להולמם. גם מ"ש ע"מ שהק' ה' מוצל מאש ז"ל בעיק' קו' התוס' דמאי ק"ל אליבא דרבא דקידש לא לקי מאי נפ"מ כו'. הרי אפי' אי לא לקי מידי איסורא לא נפקא וז"ל ולדידי קו' מעיק' ליתא דהתוס' דייקי לישנא דמחייב דמשמע דחייב מלקות כו' עי"ש. גם בזה לא ידעתי מה בא לחדש דהיא גופה קאמר לה השע"ה ז"ל שם דד"ן ע"ד עי"ש. גם מה שרצה לישב קו' השע"ה ז"ל על מוהר"י אלפאנדרי והרדב"ז ז"ל מההיא דפ' משוח מלחמה ורצה לחלק בין דבר שאסור מדרב' מד מדינא לדבר שאינו אסור אלא משום גזרה דבהא אפי' ר"י הגלילי מודה דא"ץ לחזור ולא קרינן ביה הירא מעבירות עהס"ר לדידי אין זה עולה מן הישוב כלל דאף דלא אסרו אלא משום גזרה הא מיהא כיון שעבר ע"ד חכמים עבריינא מקרי בפה מלא ואין לך עבירה גדו' מזו ומה בין זו למשתמש באילן בשבת דשמתיה רבינא וכמ"ש בפ' הדר דס"ג והתם ג"כ לא אסרו אלא משום גזרה שמא יעלה ויתלוש כידוע והישוב הנכון לזה הוא מ"ש תשו"ה ז"ל שם דק"פ סע"ד דמ"ש התם כדרבא דאמ"ר קידש אינו לוקה הכונה לו' דכיון דאינו לוקה אין כאן איסו' דרב' דאיתיה בתקנתא ע"י שיגרשנה וכשגירש פקע איסו' מיניה ולהכי אינו חוזר כיון דבידו לתקן. אלא דמה שנסתייע שם ה' ז"ל ממ"ש רש"י ז"ל שם עמ"ש בגמ' סח בין תפילה לתפילה עבירה היא בידו אם לא חזר ובירך וכ' וז"ל הרי אע"ג דכשסח עבירה דרב' בידו. וחוזר עליה מעו' המלחמה לר"י הגלילי כשחזר ובירך תיקן העבירה ואינו חוזר כו' עכ"ל. אהמ"ר אין דמיונו עו' יפה דאין במשמעות ד' רש"י ז"ל דמיד כשסח כבר עבר עבירה והברכה היא תיקון לעבירה אלא פשט ד' רש"י ז"ל אינו אלא דעיקר העבירה היא אם לא בירך. אבל אם בירך אין כאן ליתא דעבירה כלל ולא התחיל בעבירה קרינן ביה ועדיפה מינה מצאנו ראינו להתוס' בפ' הקומץ רבה דל"ו ע"א ד"ה עבירה היא בידו שהוכיחו מד' רש"י ז"ל הללו האמורים ג"כ התם דמלבד דליכא איסור אלא אדרבה איכא מצוה ושכר ברכה עי"ש. והן אמת דאין ס' רש"י ז"ל מוסכמת שהרי רהט"ו ז"ל בא"ח סי' כ"ה כ' וז"ל ואם דבר עבירה היא בידו וצריך לחזור ולברך ע"כ ועי"ש למרן ב"י ז"ל. עוד חזה הוית לכמוהרי"ך ז"ל בס' אהלי יאודה שם עמ"ש בתוס' התם במציעא וא"ת ואפי' אמר לכהן נמי ותי' דכהן מקרי בר חייובא הואיל דאם קדשה לעצמו חייב כ' וז"ל משמע מדבריו דכהן שקידש גרושה לחבירו אינו עובר הכהן זה שהוא השליח משום לאו של גרושה אלא דמקרי בר חייובא הואיל דאם מקדשה לעצמו עובר על הלאו וד' תמוהים בעיני דודאי כהן שקידש גרושה שעובר על הלאו ומשו"ה נקט הגמ' שאמר לישראל ולא לכהן והוא ממאי דאמרינן במכות בתוספתא פ"ג דין ז' הקורח קרחה בראשו של חבירו שניהם חייבים כו' ובדין ח' נקט כן השורט שריטה בבשר חבירו כו' ובדין ט' נקט כן הכותב כתובת קעקע בבשר חבירו וכ"פ הר"מ בסו' ה' ע"א כו' הרי דהכא מבואר שלוקה זה שעושה האיסור לחבירו משום שהוא מחוייב בזה האיסור ומשו"ה לא מצי למנקט הסוג' כהן שאמר לכהן משום דכהן שקידש גרושה לכהן אחר הוא בר חייובא ולוקה על הקי' אלו את"ד ז"ל. והנה מלבד דאדרבא ד' אינם אלא מן המתמיהין משום דרב המרחק ביניהם כרחוק מ"מ דבכל אלו הדברים דחייב העושה האיסור לחבירו אינו אלא משום דקראי אתו גם לעושה האיסור וכמ"ש בנזיר בהקפת הראש דז"ן דלא תקיפו א' המקיף וא' הניקף במשמע ולא עו' אלא דהר"מ ורש"י ז"ל ס"ל בפ' אלו הן הלוקין ד"ך דפשטיה דק' משמע דמזהיר על המקיף ובקרחה כתי' לא תשימו דמשמע א' הקורח וא' הנקרא וגם בשריטה וקעקוע כתיב לא תתנו בבשרכם לא תתנו בכם דמשמע לא תתנו באחרים ולא אחרים בכם וכמ"ש מהרד"פ ז"ל בח' חסדי דוד שם. ואף גם זאת נעלם ממנו מ"ש הריטב"א ז"ל בחי' למכות שם וז"ל דלבתר דשני קרא וכ' אל תקיפו בל' רבים לחייב גם את הניקף הדר יליף השחתה מהקפה בהיקש ויליף קרחה מהשחתה