בן ימין רסד

ראיות לזה ודלא כדמשמע מד' התוס' כ' וז"ל. והנה גם התוס' במציעא ד"י ע"ב ד"ה דאמר לישראל נר' דקיימי בהאי שיטה שכ' בתי' הא' וי"ל דכי בעל אח"כ לוקה אף על הקי' משמע דכהן זה שקידש גרושה לחבירו כהן ואפי' שהוא שלד"ע מקו' לחבירו ואפי' דכפי תי' הב' משמע דלא ס"ל הכי כו' א"ד ז"ל ועהס"ר לא ידענא מ"ק דמלבד דלא ראה לה' זכרון יוסף ז"ל דפ"א שעמד בזה ונתווכח עם הגאון מהר"י הלוי ז"ל בקצי"רת האו'מר מעט מחזיק את המרובה אעיק' אנכי לא ידעתי מה היתה כונתו בד' התוס' ז"ל עד שחי' בדבריהם בין ב' התי' חדא דהתוס' לא איירו השתא אלא עמ"ש בש"ס כהן שאמר לישראל חבירו דאלו אמר לכהן ליכא בינייהו מידי בין רבינא לר"ס כיון דבר חייובא הוא וכמ"ש בריש דבריהם. ואף אם נאמר דט"ס נפל בדבריו וצ"ל ישראל זה הרואה יר' דגם מתי' הא' משמע להדייא דלא כדבריו. והוא דאעיק' הם הק' עמ"ש בש"ס מאי בינייהו בין ד' רבינא לר"ס איכא ביניהו כהן דא"ל לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דלד' ר"ס לא מחייב שולחו כיון דה"ן אי בעי עביד אי בעי ל"ע ולרבינא הכא מחייב שולחו משום דהשליח ישר' הוא ולאו ב"ח וישלד"ע דאכתי מאי נפ"מ דאף לד' רבינא הכא מאי חיובא איכא לו' ביה לישנא דמחייב שולחו כיון דלרבא קידש אינו לוקה וע"ז תי' דאף דעכשיו אינו לוקה עכ"פ אחר הבעילה לוקה אף על הקי'. וא"כ נפ"מ טובא דלר"ס אינו לוקה המשלח על הקי' דכיון דאשלד"ע אינה מקו' לחבירו ולרבינא כיון דהשליח לאו ב"ח ישלד"ע ולוקה המשלח כשיבעול אף על הקידושין. נמצא דמאי דמש' מדבריהם דמקו' לחבירו אינו אלא אי אמרינן ישלד"ע וז"פ לע"ד. שו"ר לה' מהר"י אלפאנדארי ז"ל בס' מוצל מאש סי' ל"ה דאף הוא היה מתכוין בד' התוס' ז"ל בתי' הא' כמ"ש מוהרי"ק ז"ל והק' ע"ד דאי אין שליח איך חלים קידושין והשיג עליו השע"ה ז"ל בה' מעילה פ"ז דכ"ה ע"א כמ"ש בעניותין דל"פ בין תי' הא' לתי' הב' והביא משם גבוה מהרימ"ט ז"ל שכ"כ ולע"א שכ' שם השע"ה ז"ל דאף דמדברי הר"פ שהביא מוהר"ב בשי"מ מבואר דס"ל בתי' הא' דלעולם חלים קי' ל"ק מה שהק' מוהר"י אלפאנדרי ז"ל דאי אין שליחות איך חלים הקי' די"ל דס"ל כמ"ש הרא"ש וה"ד ריב"ה בנו ז"ל בסי' ל"ה שאם גלה דעתו כו' עי"ש. ועי' ג"כ לה' שו"ה ז"ל דקפ"א רעא שרצה לתרץ קו' זאת באו"א. הרי להדייא דלא ניח"ל להרבנים הנז"ל לו' דאף דאשלד"ע עכ"פ המעשה הוא למשלח וזכה ביה והוא שלוחו ממש כמ"ש מוהרי"ך ז"ל והיותר תימה על ה' ז"ל שכ' דאם כנים אנו בזה אפשר להתיישב מה שנתקשה מהרימ"ט ז"ל בח"א סי' קי"ו אי אמרינן באיסו' דרבנן אשלד"ע כו'. איך לא ראה לה' ז"ל דשם באותה תשו' מיאן בחי' זה מכח ד' התוס' דמציעה הנ"ז בתי' הב' וכ' דאף דלפי תי' הא' ל"מ כן מ"מ לא סתרי וב' הנפקותות אמת כו' וכמ"ש וחפץ הייתי לעמוד בעיקר דבריו ז"ל אמנם בראותי דלשיטתיה אזיל דאין סדר למש'נה חזרתי לאחורי. אלא של"י להתעלם ממ"ש בסו"ד שרצה להוכיח כד' ז"ל מסוג' דר"פ אלו נערות דג"ל וכה אמר מר דהוא סוג' ערוכה לעיני הכל וסיים בה דמזאת הסוג' מוכח ודאי כמ"ש להורות ולעשות הלכה למעשה ועהס"ר לא ראה מ"ש המ"ל ז"ל פ"ג מה' גניבה ה"ו בפי' ד' הר"מ ז"ל דלפ"ד ה' ז"ל אין משם שום הוכחה לא להלכה וכ"ש למעשה וכמו שיר' הרואה. גם הראיה שהביא ממאי דאמרינן במעילה דכ"א נזכר בע"ה כו' אין משם ראיה כלל ועיין לה' מוצל מאש ז"ל שם דח"י רע"ג. וחזה הוית לה' אג"ן ז"ל בס' חקי חיים דח"ק ע"ד שהק' לתי' ב' של התוס' דלעולם מלקות ליכא דא"כ ק' לישנא דהש"ס דמחייב דקאמר וכ' וז"ל אך ראיתי למהרימ"ט ז"ל שהביא ב' התי' של התוס' וכ' דב' הנפקותות אמת ולא סתרי אהדדי דאי ישלד"ע חיילי הקי' ולקי אף עליהו כו' ולפי"ד מוהרימ"ט מיושב קו' דאף לתי' הב' דנפ"מ אי חלין הקי' ואי אמרינן ישלד"ע חיילי הקי' ולקי אף על עליהו וא"כ שפיר אמרינן בגמ' לישנא דמחייב כו' עכ"ל ועהס"ר לא ידענא מ"ק דלפ"ד ז"ל היינו ממש התי' הא' ואין ביניהם אפי' כמלא נימא ומה באו לו' בתי' הב' דבשלמא לד' מהרימ"ט ז"ל את"ש דאף דגם בת"י הא' איכא ביניהו אי חיילי הקי' מ"מ א"ב ג"כ לענין מלקות ובתי' הב' באו לו' דאף אתמ"ל דלרבא לא לקי על הקי' ואפי' אח"כ לא תקשי דתלמודא נקט לה אליבא דאביי דאף דלית הלכתא כוותיה כיון דאף לרבא נפ"מ לענין אי חלים הקי' לא חש תלמודא בהא וכמ"ש השע"ה ז"ל שם. אבל לפי"ד ז"ל מה באו לחדש בתי' הב'. גם בעיק' קו' פליאה דעת ממני דמאחר דהוא ז"ל גופיה בד' שאח"ז זכ"ר עשה לד' השע"ה במה שהק' על ה' מוצל מאש ז"ל. איך לא ראה לה' ז"ל שם דפי' דבריהם רחב רחב פעם ושתים וכמ"ש. עוד חזה הוית לה' הנז' ז"ל שהביא מה שהק' השע"ה והשו"ה ז"ל ע"ד מהרימ"ט ז"ל במ"ש לישב ד' הר"מ ז"ל פ"ז מה' מעילה דהא דלא חשיב טביחה ע"י אחר היינו משום דטביחא לאו מדין שלי' הוא דאפילו טבחו ע"י אחר קטן מחייב והקשה עליו דמשמע מדבריו דבמעילה ע"י קטן אינו חייב ואשתמיט מיניה משנה ערוכה במעילה דכ"א והוא ז"ל רצה לישב ד' מהרימ"ט ז"ל ומלבד דהרו' יר' כמה דחוקים דבריו. עו' בה דאעיק' לא ניתן ליאמר כן בכונת ד' מהרימ"ט ז"ל ממ"ש עוד וז"ל והא דחשיב לה בגמ' ב' כתובים היינו דלשתוק מיניה ונילף ממעילה דמדין שליחות בעלמא מחייב וא"ת נימא דאצטריך דהיכא דטבחו ע"י מי שאינו בר שליחות דמחייב וי"ל כו' ע"כ אשר מד' אלו נר' להדייא דבמעילה ע"י קטן אינו חייב דאל"כ מאי קו' הא נמי איתיה גבי מעילה ומחייב וכמו שכן הק' ג"כ ע"ד אלו השו"ה ז"ל שם אלא דאחר ההתבוננות נר' דאי מהא לא תברא די"ל דכונת ה' ז"ל לו' דאף דבמעילה אף ע"י קטן חייב אכתי לא הוה ילפינן מיניה לטביחה ע"י קטן משום דהו"א שאני מעילה דעשאוהו כמעטן של זתים וג"ז דחיק ואתי מרחיק באופן דלע"ד ד' מהרימ"ט ז"ל מוק' ועומדים וכמ"ש הרבנים הנז"ל. ואת זה תמהני על השו"ה ז"ל דאיך נעלם ממנו תו' רבו ז"ל השע"ה שם בה' מעילה בסו"ד שקדמו בזה. ומה גם דשם סמוך ונר' זכ"ר עשה למה שעמד השע"ה ז"ל על יתר ד' מהרימ"ט ז"ל ואיך לא שת לבו גם לזאת. גם מה שהק' ע"ד מוהרימ"ט ז"ל וז"ל איברא דק"ל דמנ"ל למהרימ"ט דבטביחה אפי' ע"י קטן חייב וגם במכירה ולא מצאתי הדבר מפורש לא בש"ס ולא בפוס' דאפי' ע"י קטן חייב לא במכירה ולא בטביחה עכ"ל וגם על החק"ל ז"ל ביו"ד ח"ב דנ"ט ע"א שעמד בחקירה הלזו ונסתייע מד' ה' ז"ל הק' עליו דערבך ערבא צריך. ואנכי הדיוט לא ידענא מאי קק"ל אטו משום דלא בא הדבר מפו' בפוס' לא מצינן למימר הכי. ובפרט למוהרימ"ט ז"ל דרב גובריה וטעמו בצדו טעם לשבח דכיון דטביחה ע"י אחר לאו מטעם שליחות הוא אלא דילפינן ממכירה מה מכירה ע"י אחר כו' וכמ"ש בש"ס בכמה דוכתי א"כ הס' נותנת דהוי דומיא דמכירה מה מכירה אפי' אם מכר לקטן חייב בד' וה' דהא קי"ל ופסקוהו הפוס' דקטן היודע בטיב משא ומתן מקחו מקח ומ"מ במטלטלים א"כ גם בטביחה דינא הכי הוי דאפי' ע"י קטן חייב והיותר תימה מאי דק"ל על המכירה דלא מצא הדבר מפו' לא בש"ס ולא בפוס' דהרי הדבר מפו' בש"ס ובפוס' וכאמור ואף שא"ץ ראיה לדבר הלא תראה לה' חק"ל ז"ל שם שלא עמד לחקור כ"א על הטביחה לבדה ולא על המכירה ואף בהסתיעו מד' מהרימ"ט ז"ל לא כ' אלא דס"ל דבטביחה ע"י קטן חייב ולא הזכיר מכירה בהדה דהדבר מבו' בש"ס ובפוס' ולא הוצרך לחקור ולהסתפק עליה. אלא אי ק' על מהרימ"ט ז"ל הא ק"ל במאי דחידש לנו בטעמו של דבר דבטבח ומכר חייבתו תו' לשלם ד' וה' משום שנהנה ממנו מן הבשר או מן הדמים. ואנכי הדיוט ל"ז להבין דבריו ז"ל דע"מ שנהנה כבר משלם הקרן בשוויו אמנם מאי דקנסתו תורה לשלם לו ד' וה' פליגי בה רב נחמן ורב ששת בפ' מרובה דס"ח דר"ש ס"ל מפני שנשתרש בחטא ופירש"י ז"ל כלו' נתחזק בחטא שקנאו ואהנו מעשיו ור"ן ס"ל מפני