בן ימין רס

וכמאי דסליק אדעתיה דחרי"ף נר"ו עד שכ' וז"ל וע"מ שתמה הוא הי"ו על הש"ך גם בזה לא צדק כלל כו' וכל מה שהק' עו' על הש"ך בנקל יש לדחותו זולת קו' מהרי"א ז"ל ע"כ אלא עיקר כונתו אינו אלא להוכיח דאין כונת הש"ך כמ"ש ה' ז"ל וכמ"ש בתחי"ד דאם הדברים כפשטן ק"ט כו' וכן בסו"ד נר"ו שכ' מבו' יוצא דד' הש"ך ברורים ונכו' למבין. אלא דכבר מלתי אמורה דלע"ד אין הדבר כן ואדרבא המבין יבין דד' הש"ך ז"ל אינם סובלים פי' נר"ו אלא דוקא מ"ש ה' חיד"א ז"ל וקושיתו ז"ל כדקאי קאי. וראיתי להי"ם הגדול ז"ל שם שה"ד הש"ך ז"ל הללו וכ' וז"ל ולכאו' ק"ל לס' רי"ו הלזו דא"כ הוא איך יליף הש"ס בפ' החובל גבי שור ואילן מהאי עובדא דר"ג דשאני התם דאילן ושור לאו בני ברכה נינהו ולכן נלע"ד לתרץ והוא דכבר כתבנו משם הש"ך דלדעת רבינו יש הפרש דבמצוה דאית בה ברכה הוא קנס קצוב יו"ד ז' ובמצוה דלית בה ברכה הוא כפי מה שיראו הדיינים ולדעתם מפרשי' הסוג' כך והוא דכשהביא רב להך ברייתא דר"ג אינו אלא לראיה בעלמא ואין כונתו לו' דגבי שור ואילן נמי חייב יו"ד ז' אלא האי כדאיתיה והאי כדאיתיה וכו' אבל אין רצונו לו' ליתן את של זב"ז כו' אלא שניא היא דמצוה דאית בה ברכה הוא קנס קצוב ובמ' דלית בה ב' הוא כמו שיראו הדיינים כו' כנ"ל לישב פשטא דשמעתתא לפי דעתם ז"ל את"ד ז"ל ודבריו לא זכיתי להבינם ואנכי לא ידעתי מה היתה כונתו בד' רי"ו ז"ל שכ' ומתו"ד הרמב"ן נר' שאינו שוה יו"ד ז' אלא הברכה אבל מצוה בלא ב' לא. דאם הכונה לו' דבמ' בלא ב' אינו חייב כלום. א"כ נמצא דלא זוהי שיטת הרמב"ם ז"ל שכ' הש"ך ומר א"ח ומא"ח דלדעת הר"מ ז"ל אף במצוה בל"ב חייב לשלם כפי מה שיראו הדיינים והיכי אתי הוא ז"ל לפרש הסוג' עפ"י מ"ש הש"ך לדעת רבי' כדי לתרץ מאי דהוה ק"ל לס' רי"ו דלס' רי"ו לא מתרצא בהכי וכמובן. ואם כונתו בד' רי"ו דאף במ' בלא ב' חייב כמו שיראו הדיינים וכס' רבי' ושוים הם. א"כ למה זה הוק' לו דוקא לס' רי"ו ולא הקשה לטובים הב' ולא עו' אלא דלבא אל הישוב ראו הביא לנו מ"ש הש"ך דלדעת רבי' יש הפרש כו' כאלו היא סברא מחודשת והלא היא גופה היא ס' רי"ו שעליה אנו דנין וכמ"ש איהו גופיה ז"ל שם וז"ל וה' מכת"ל נרגש לדעת רבי' ורי"ו מה שנתקשה אצלנו. ואף אם נדחוק ונאמר דמ"ש ולכאו' ק"ל לס' רי"ו הלזו כונתו לו' גם על רבי' לפי מ"ש בשם הש"ך בקורא להגיה בד' רי"ו הרמב"ם במקום הרמב"ן אכתי ק' מה"ל אומרת לבא אל הישוב דכבר כתבנו משם הש"ך דלדעת רבי' יש הפרש כו' וכמ"ש. עוד ק"ל על ה' ז"ל דהיכי מייחס סברא זו לרבינו דיש הפרש בין מצוה דאית בה ב' לאין בה ב' דע"כ לא כ"כ הש"ך ז"ל אלא דוקא דהכי ס"ל לרבי' לס' ראשונה אבל לס' אחרונה כבר כ' אח"כ דיש מי שהורה כן בכל המצות והכי ס"ל לרבי' ז"ל ממאי דסיים וכ' וכן הורו כו'. עוד חזה הוית לידי"ן חרי"ף הי"ו שהביא מאי דק"ל להש"ך ז"ל ע"ד הטור ומאי דתי' לזה ה' מהרח"א ז"ל בעה"ח ס' שלח ומאי דתמה עליו מהרח"פ נר"ו שם דלא לכך כיון הר"מ והטור [צ"ל ומרן] בסי' תכ"ז לכתוב דביטל מ"ע מקרא זה כ"א מועשית מעקה והוא נר"ו הרבה לתמוה על מהרח"פ נר"ו דלא ירד לעומק דבריו ודן בדעת ה' נר"ו שהבין בד' העה"ח ז"ל מה שלא עלה על לבו ולא יעלה ע"ל אדם ואפי' לתשב"ר ושנעלם ממנו ד' מרן ז"ל שם. ולדידי אין בד' ה' נר"ו שום נפתל ועקש ולא עמקא ורומא כלל ולא נעלם ממנו מאומה שהרי שם לעיל זכ"ר עשה לד' הר"מ נר"ו ודבריו נר"ו פשו' כשמלה והוא דעיק' כונתו נר"ו להק' על ה' עה"ח ז"ל שהבין בד' הר"מ ומרן ז"ל שכ' וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מ"ע להסירו כו' שנא' השמר לך ואם לא הסיר כו' ביטל מ"ע כו' דהאי ביטל מ"ע דקאמרי היינו מקרא דהשמר לך ומינה נשמע לו דגם כונת הש"ך ז"ל שכ' דגם בשור ואילן מ"ע הוא וכדלקמן סי' תכ"ז כונתו ז"ל כן הוא וע"ז בא לישב דכיון שהיא מ"ע כוללת כו' דאעיק' לא כיונו הר"מ ומרן ז"ל על קרא דהשמר לך דזה שכ' מ"ע להסירו ולהשמר ממנו שנא' השמר לך אינו אלא אסמכ' בעלמא ועיקר קרא לאו להכי הוא דאתא ומ"ש דאם לא הסיר ביטל מ"ע אינו אלא מק' דועשית מעקה אבל קרא דהשמר לך עיקרו לא אתא אלא לשוכח דבר מלמודו וכמ"ש במנחות דצ"ט ולמקלל את עצמו וכמ"ש בשבועות דל"ו ומאי דלא פסקו הר"מ ז"ל ההיא בשוכח עיין למרן החבי"ב ז"ל בביאורו על הסמ"ג לאוין י"ג ודבריו נעלמו מהרה"ג אור היר"ח ז"ל בחק"ל יו"ד ח"ג סי' ק"א ועי"ש לה' ז"ל מאי דטעמא טעים ע"מ דלא פסקו הר"מ ז"ל עי"ש והכי מוכח לישנא דהר"מ ז"ל גופיה במנין המצות מצוה קפ"ד שכ"כ וז"ל היא שצונו להסיר המכשולים והסכנות מכל מושבותינו כו'. וכן כל המקומות המסוכנין כו' והוא אומרו יתעלה ועשית מעקה כו' הרי דכלל בק' זה להסיר כל מכשול וכהאי לישנא כ' ג"כ כל מוני המצות ומכללם הש"ך ז"ל בס' פועל צדק עי"ש וזה מוכרח לו' בכונת הר"מ ז"ל משום מאי דאמרי' בגמ' דהשמר אינו אלא לא תעשה ואף דאיכא מ"ד דהשמר דעשה עשה הוא הכא לא הוי אלא השמר דלאו. כמו דפשי"ל לידי"ן חרי"ף הי"ו דהשמר דעשה הוא שהרי זה דומה ממש להנהו קראי שהביא רש"י ז"ל בעירובין דצ"ו בד"ה השמר עי"ש והאריכות בזה אינו אלא יגי"ב. ועיין בס' מאמר המלך דז"ן ע"א שכ"כ בפשיטות על הך קרא גופיה דהשמר דלאו הוא עי"ש ועו' דאף את"ל דבר שאינו דהשמר דעשה קרינן ליה אכתי לא איפרק מחולשא דהרי קי"ל כר"י דס"ל דהשמר דעשה נמי לאו הוא ואין לנו לתרץ ולו' דבכה"ג דקום עשה הוא אף ר"י מודה הוא דלענין זה עשה מקרי וכמ"ש התוס' שם בעירובין וכמאי דפשי"ל הדבר גם בזה לידי"ן חרי"ף נר"ו דראה תראה לה' שע"ה ז"ל פ"ד מה' תפילין הי"א דהוכיח במישור דרש"י והר"מ ז"ל ס"ל דלא כהתוס' אלא דהשמר דקו"ע נמי לאו הוא עי"ש ועיין ג"כ לה' מאמר המלך ז"ל שם. והתי' שהביא ידי"ן חרי"ף הי"ו לקו' הש"ך על רהט"ו ז"ל משם ה' כמוהר"י קוראל ז"ל בכ"י לא ראה לה' חיד"א ז"ל שם שתי' כן וה' כמוהרח"פ נר"ו הק' עליו דד' הטור ז"ל אינם סובלים פירושו עי"ש. עוד חזה הוית לידי"ן חרי"ף נר"ו שהביא פלוג' דר"ת והרא"ש ז"ל באבי הבן שנתן בנו למוהל א' וקדם אחר ומלו דלר"ת פטור המוהל הב' מלשלם יו"ד ז' למוהל הא' מטעם דענה אמן בע"כ וגדול העונה אמן כו' ולהרא"ש בלאו האי ט' פטור הוא משום דאעיק' עדין לא זכה המוהל הא' במצוה ואינו חייב אלא דוקא אם האב היה רוצה למולו הוא בעצמו וחטפה מידו וכההיא דכיסוי ובתחי' ההשקפה רצה לחלק בדעת ר"ת בין יודע האב למול לאינו יודע ושו"כ דבמעט התבוננות הא לאו מלתא היא כו' ככתוב בד"ק. וכשאני לעצמי אעיק' איני רואה ט' וסברא כלל לחלק בהכי דכיון דהאב סילק את ידו מבנו ולא רצה למולו הוא בעצמו והזמינו לאחר א"כ נמצא דכשבא המוהל הב' וחטף המצוה לא חטפה מהאב שהרי הוא לא היה המוהל אלא חטפה מהמוהל הא' וכיון שעדין לא זכה בה באמירת האב לבד הוא פטור ומה איכפת לן אם האב יודע למול או לא כיון דעכ"פ הוא לא היה עתיד למולו. עוד חזה הוית לידי"ן חרי"ף הי"ו שהביא מ"ש רש"ל ז"ל בחי' לקמא ע"ד ר"ת ז"ל ומה שהק' עליו הש"ך ז"ל שם בסי' שפ"ב ושו"כ דראה ראה בכ"י לה' כמהרי"ק הנז"ל שכ' לישב ד' רש"ל דאיהו ז"ל מפרש הסוג' דפ' כסו"ה באו' אחר והוא נר"ו הק' על ה' כמוהרי"ק ז"ל בגלגול מחילות דאף דעיקר החי' ניתן ליאמר הא מיהא בד' רש"ל ז"ל א"א לאומרו ממ"ש איהו גופיה לעיל מזה. ושו"כ דבהך פי' שכ' כמוהרי"ק הנז' ז"ל בעיק' הסוג' נראה לו לישב מה שהק' ה' חיד"א ז"ל שם בשער יוסף ע"ד ה' המאירי ז"ל ולדידי מלבד דא"א לו' כן בד' ה' המאירי ממה שסיים וכ' ויש שפי' במס' חולין יו"ד ז' ע"כ ברכה וברכה דזה מורה ובא להדייא דגי' אחרת היתה לו בש"ס וכמ"ש ה' חיד"א ז"ל אלא דאעיק' פי' הרב כמוהרי"ק ז"ל בסוג' עם שלא ראיתי הדברים בשרשן אה"מ תמוה הוא מאד בעיני דלפי פי' ז"ל