בן ימין רנט

לה' הל"מ דקל"ג דלא ציית להאי כללא דכ' דה"ד כשבב"י סתם הדברים אבל היכא שבב"י גילה דעתו לפסוק דלא כהר"מ היאך יפסוק הוא בעצמו בהיפך בש"ע כו' עכ"ל דנר' מד' ז"ל דבכל גוונא פליג ה' הל"מ ז"ל ואהמ"ר אין הדבר כן ולא פליג אלא דוקא כשפסק בב"י כהרי"ף והרא"ש אבל כשאין שניהם קיימי בשיטה אחת אף דביאר בב"י לפסוק דלא כהר"מ פוסק בש"ע כהר"מ ז"ל וכמו שהוכחנו מסו"ד ז"ל. גם מה שהביא עו' שם ה' ז"ל מ"ש ה' י"מ ז"ל דקצוב ס' ג' אחר הביאו ד' הרב הל"מ עיין בכנה"ג סו' ה' פורים ובא"ה סי' קי"ט הגהט"ו או' מ"ח כו' וכ' דנר' דכונתו להשיג בזה ע"ד ה' הל"מ כו'. ואם לזה כיון אף אתה אמור לו דל"ש מתיא דע"כ ל"כ הכי ה' הל"מ כו' ועי"ש מה שרצה לחלק בד' ה' ז"ל. ולפי"ה עדיפא מינה הי"לל דמהאי ט' ל"ש מתייא דע"כ ל"כ הכי ה' הל"מ ז"ל אלא כשבב"י גילה דעתו לפסוק כהרי"ף והרא"ש ז"ל אבל כשאין שניהם קיימי בשי' א' אזיל ומודה ה' ז"ל דאף דביאר דעתו בב"י לפסוק דלא כהר"מ בש"ע פוסק כוותיה וכמבואר בסו"ד ז"ל. ומעתה ע"פי כל האמו' לק"מ על ה' כמהרח"פ נר"ו מד' ה' הל"מ ז"ל דלפי שיטתיה דמרן ז"ל לא ביאר דעתו בזה בב"י שפיר קא מישב קו' ה' חיד"א ז"ל על פסק מרן ז"ל בש"ע עפ"י מאי דכייל לן השו"ג ז"ל דבכה"ג גם ה' הל"מ ז"ל מודה בה. ואת זה חזה הוית לרב נהו' נהו'ראי כמהרא"ף נר"ו בס' הנ"מ שמע אברהם סי' ח' דכ"ה ע"ג שכ' וז"ל ועל הכל הדבר ק' לשמוע דמאחר דהרי"ף והרא"ש כו' א"כ איך מרן הק' בשה"ט תפס כהר"מ נגד הרי"ף והרא"ש דהוא הפך הכלל שהודיע לנו מרן גופיה דכג' עמודי הוראה חלוקין תופס להלכה כב' מהם ע"כ וכ"כ הק' בסי' מ"א דקטו"ב ע"ב ובדקס"א ע"ד עי"ש. ועמו הסליחה אשתמיט מיניה דמר מאי דכללא כייל לן השו"ג ז"ל דדרכו של מרן לפסוק בש"ע כהר"מ נגד הרי"ף והרא"ש ואף ה' הל"מ ז"ל ס"ל הכי כשלא ביאר דעתו בב"י וכנז"ל. ובעיקר ד' השו"ג ז"ל עיין בס' משק ביתי מער' הט' סי' ר"ט שהרבה לתמוה עליו ממ"ש איהו גופיה בא"ח סי' תקל"ג או' א' ובסי' תר"ז אות ג' וד' עיש"ב. עוד חזה הוית לידי"ן חרי"ף נר"ו שכ' ע"מ שרצה לישב ה' כמהרח"פ נר"ו מאי דק"ל ע"ד הר"מ והש"ע ז"ל עפ"י מ"ש ה' בית דוד ז"ל בה' ר"ה דק"ו ע"ג דלא צדק בזה ולא ראה הדברים בשרשן דלא כ"כ ה' ב"ד ז"ל אלא כו' ול"ד כלל לד' הב"ד ז"ל ולא ידענא מאי קאמר שהרי ה' נר"ו שם תכ"ד סיים וכ' וס' ב"ד אין עמדי לראות הדברים בשרשן ומה לו כי יצעק עו' עליו. גם מ"ש בתי"ד וז"ל משא"כ הכא דכבר הביא מחלוקתם ומשום דלא כ' בהדייא דלא גמרינן לדינא אחרינא דמלתא דפשי' הוא. לא משום זה נאמר דלא ס"ל כסתם ע"כ. גם בזה לא דק בלישניה דהר' נר"ו ל"כ דהי"ל לרבינו לבאר בדעת הראשון דל"ג לדינא אחרינא אלא אדרבא כ' דהי"לל אחר שכ' בכיסוי דחייב לשלם כמו שיראו הדיינים דה"ה בכל המצות דחייב לשלם כמו שיראו הדיינים כמ"ש בס' אחרונה דכן הורו בכה"מ לשלם יו"ד ז' גם מה שסיים וכ' דאשתמיטתיה מ"ש השו"ג שם בכלליו אות ח"י שמיאן בכלל זה וכ' דלא מסתבר כלל. אדרבא הוא לא ראה לה' נ"מ ז"ל שם ד"ו ע"ד שדחה ד' השו"ג ז"ל וכ' שד' הב"ד ברור מללו ונהרא נהרא ופשטא עי"ש. עוד אנא חזיתיה לידי"ן חרי"ף הי"ו עמ"ש הש"ך ז"ל בח"מ סי' שפ"ב משם רבי' ירוחם ז"ל ומתו"ד הרמב"ן נר' שאינו שוה יו"ד ז' אלא הברכה אבל מצוה בל"ב לא כו' ועלה כ' הש"ך דט"ס הוא וצ"ל הרמב"ם. וה' מכת"ל ז"ל ביו"ד סי' מ"ב כ' ע"ז דאדרבא הר"מ לא הזכיר ברכה כלל וידי"ן חרי"ף הי"ו כ' ע"ז דליתא לד' מהרד"פ ז"ל וד' הש"ך ברורים ושכן מצא להדייא בשיטה להרמב"ן אשר בס' מזבח כפרה שכ' דלאו דוקא בברכה אלא ה"ה למצוה בל"ב. לזאת אשיב דהן אמת דעינינו הרואות שיטת הרמב"ן הנז' הנ"מ שכ"כ להדייא אי"ל רשות לזוז ממנה אלא דאכתי להש"ך ז"ל דלא יצא לאו' בזמנו ולא כ"כ אלא מס' הכרס שפיר השג ישיג עליו כמהרד"פ ז"ל. ומה גם בהגלות נגלות תשו' יכין ובעז ח"ב סי' ט"ז ורמזה כמהרח"פ נר"ו דהן הן הדברים הנאמרים בס' רבינו ירוחם משם הר"ר צמח ז"ל והרואה בתשו' הנז' יראה דאין מקום לטעות במ"ש בס' רי"ו ז"ל אשר בזה אני תמיה על הש"ך ז"ל וכל רבני האחרונים הנגררים אחריו ומכנים הדברי' הללו בשם ר"יו כאלו יצאו מפ"ק דאין הדבר כן שהרי דברים הללו הם ממהר"ר צמח בן בנו של הרשב"ץ ז"ל שהיה מאוחר בזמן הרבה אחר רי"ו וכמו שכן כתוב שם. כ' הר' צמח וגם בסו"ד כ' שם ע"כ אינו מהחבור ואין לו' דהוא רב צמח גאון הראשון דהוא היה בזמן הגאונים ואילו שם זכר עשה להרמב"ן והרי"ף שהיו אחר הגאונים כידוע ועיין תשב"ץ ח"א סי' ע"ב ועו' יש לתמוה על הש"ך ז"ל שם סס"ק ג' שהביא מ"ש שם בס' רי"ו כ' הר' צמח ולדידי קשיא הא דאמרי' ששוה מ"ז כנגד ד' ברכות והא ה' הן ד' של בהמ"ז וא' של יין וי"ל שלא מנו אלא הג"ב של בהמ"ז שהן מה"ת ולא מנו הרביעית מפני שהיא מדבריהם ושו"כ אבל בס' מישרים כ' ר"י כוס ש"ב מ' זהובים וב' פה"ג אינה מן המנין כי היא ברכת הנהנין ע"כ. ולפ"ז ברכת הטוב היא מן המנין עכ"ל והשתא לפי שיטתיה דר"י גופיה הוא שכ' דברים הללו משם הר' צמח וכדמשמע משטח לשונו שבס"ק א' למה לא הוק' לו דדבריו סתראי נינהו דממ"ש כאן ד' ה"ר צמח ולא חלק עליו נר' דאזיל ומודה לדבריו דברכה רביעית אינה מן המנין ואלו התם בס' מישרים כ' להפך. אלא דלפי"ה לק"מ דדברים הללו שכ' משם הר"ר צוח לאו איהו גופיה ז"ל כתבם וככתו' שם דאינו מהחבור וכאמור. וחזה הוית לה' חיד"א ז"ל שם שכ' עמ"ש הש"ך ז"ל שם מיהו י"ל דכונת הר"מ דלכ"ע דינא הוא אלא דבברכה נהי דחייבו ר"ג ליתן יו"ד ז' מ"מ במצוה כו' דלא זכה להבין דבריו עיש"ב ואחריו ל"ו קם ה' כמהרח"פ נר"ו שם וה"ד הש"ך ז"ל וכ' דאם הדברים כפשטן ק"ט כו' עד מ"ש וכבר ראיתי לה' שע"י שם שה"ד הש"ך והבינם כפשוטם כו' ואהמ"ר לא דק בד' הש"ך כהוגן דמ"ש בכונת הר"מ דס"ל שהוא קנס ולא ממון (צ"ל שהוא ממון ולא קנס היינו מ"ש קנס קצוב יו"ד ז' דלמ"ש בתחי' כמו שיראו הדיינים ודאי שהוא קנס ומשנה א' לא זזה ממקומה כו' מ"מ מבואר יוצא דד' הש"ך ברורים ונכונים למבין אתד"ן ועהס"ר דבריו אינם אלא מן המתמיהין וכמו שיר' הרואה דד' הש"ך ברורים ממ"ש דכונת הר"מ דלכ"ע דינא הוא כו' דכונתו כמו שהבין בדבריו ה' חיד"א ז"ל וכל ההכרחיות שטרח ועשה להכריח דא"א לו' בכונת ד' הש"ך כמ"ש ה' ח חיד"א ז"ל אין בהם כדי שביעה ול"ק ע"ד הש"ך ז"ל אלא קו' ה' חיד"א ז"ל ואין מי שיזיזנה ממקומה. וחזיתיה לידי"ן חרי"ף הי"ו שכ' עמ"ש ה' כמהרח"פ נר"ו לתמוה ע"ד ה' חיד"א ז"ל דאם איתא דכך דרכו של הש"ך לא הוה מתמה ע"ד הטור להניחם בצ"ע דלא זכה להבין דבריו דמשום דלא תי' קו' זה הש"ך א"א לתרצה אכן בדידן כו'. אנא דאמרי האמת אתו דלא הבין דבריו נר"ו דכל מגמתו אינו אלא להוכיח דמ"ש הש"ך דס"ל להר"מ דדוקא בברכה חייבו ר"ג יו"ד ז' אבל. במצוה אינו נותן יו"ד ז' רק כפי מה שיראו הדיינים דלא קאי עמ"ש הר"מ בדבריו הראשו' גבי שור ואילן כפי מה שיראו הדיינים וכמו שהבין ה' חיד"א ז"ל אשר מזה יצא לו לתמוה ע"ד הש"ך ז"ל דהרי הר"מ השוה לס' ראשונה דין הכסוי לשיר ואילן ועל ב' הוא אומר בפי' דחייב ליתן כמו שיראו הדיינים אלא כונת הש"ך אינו אלא עמ"ש הר"מ בס' אחרונה דחיוב ליתן קנס קצוב יו"ד ז' ע"ז דוקא הוא דקאי הש"ך וחי' בין מצוה בברכה למצוה בל"ב וכדי להוכיח שכן הוא כונת הש"ך קאמר מר כמהרח"פ נר"ו דאם איתא דרך דרכו של הש"ך כמ"ש ה' חיד"א ז"ל לא הוה מתמה ע"ד הטו' להניחם בצ"ע דלדרכו אשר דרך בה לק"מ ע"ד הטור אלא ודאי דאין כונת הש"ך ז"ל אלא כמ"ש הוא נר"ו ובזה מוצל אותו צדיק ממה שהק' עליו ה' חיד"א ז"ל עד שכ' דד' הש"ך ברורים למבין. וכן כל מה שהרבה להק' ה' נר"ו ע"ד הש"ך ך ז"ל לאו לקושטא דמלתא