בן ימין רנז

להדייא דס"ל בדעת מרן ז"ל כל בתר איפכא. עוד בא דעיק' זה לא ניתן ליאמר כלל ואיך מוחא סביל דא לו' דבמידי דברכתו דאורייתא דהיינו כששבע יש כח בידינו לו' דברכתו דרבנן הוי משום דאל"כ נתת דבריך לשיעו' כשאכל שיעורא זוטא ועי' דאעיק' אין כאן דברים לשיעורין דלאו בשיעורא תליא מלתא אלא בשביעה תליא מלתא דאף אם אכל שיעו' זוטא אם שבע ממנו שפיר מחייב מה"ת לברך עליו וז"פ דאין לחלק בזה בין פת גמור לפת הבב"כ וכמ"ש לעיל. ומ"ש ע"מ דהוק' לו להרמ"ז ז"ל בההיא דכ' מרן דאין מנין ברכות של בהמ"ז מה"ת ותמה עליו מכמה דוכתי דיש להשיב בכל ראיותיו. עיין לה' אהל יצחק ז"ל שם ד"א ע"ב מה שהשיב על הרמ"ז ז"ל בראיתו הראשונה מעיקר הסוג' דס"פ כיצ"מ עי"ש ומהתימה על מוהרד"ף ז"ל דאיהו הוא דאזיל אבתריה וכמעט בכל דבריו ז"ל ובזה מלבד דלא הק' עליו אלא אדרבא השב'ח השבי"ח וכה אמר מר דהק' ע"ד מרן אלו קו' עצומות הן מעומק הסוג' והן מד' הפוס' כו'. ושו"ר דאדרבא היא הנותנת דכיון דנטה דעתו ד"ע להק' עליו ומצא סיוע לקו' מד' ה' ז"ל גופיה זו היא סבה דלא הביט אחרי משה בעיקר ראיותיו. ומה שהק' עו' על הרמ"ז ז"ל בתמיהתו על מהרש"ח ז"ל מההיא דפת הבב"כ שכ' בסו"ד דעדיין ק' דהרי מהרש"ח דחה ד' מרן כו' וממאי דפליג איהו על מרן בזה ארווחנא דמפת הבב"כ הוי תיובתיה כו' אמת יהגה חכי דדבריו ז"ל בזה לכאו' תמוהים הם טובא אמנם נ"ל לישב בדוחק דהשתא כונתו "ל להק' על מהרש"ח ז"ל דלפי שיטתו הי"ל להביא ד' מרן "ל שכ' בההיא דפת הבב"כ דנקיטינן כדברי כולם להקל ולחלוק עליו ולו' דאדרבא הדת נתינה לילך בה לחומ' ומדלא הביאם נר' דאינו חולק עליו בזה וא"כ משו"ה הוי תיובתיה כנ"ל. ואני טרם אכלה לדבר בענין זה דס' דרב' לקולא למו'דעי אני צריך מאי דחזות ק' הוגד לי אגב ריהטאי בד' ה' החסיד ז"ל בקהלתו קהלת יעקב דע"ה ע"ד שכ' וז"ל ס' דרב' לקולא בס' ארע"ד כתבנו בסי' תנ"ג בשם מהרי"ר שהעלה דלא שנא באין לו עיקר מהת"ו למלתא דרבנן דיש לו עיקר מה"ת לעולם ספקו להקל ועתה מצאתי בתשו' מהרשד"ם יו"ד סי' קל"א שכ' דמלתא דרב' די"ל עיקר מהתי"ו ספקו להחמיר עכ"ל. ואנכי הרואה לא חזינא כהאי סימנא בד' מוהרשד"ם ז"ל ולא ידענא היכן מצא כן בד' ה' ז"ל אי משום מה שהביא מד' הר"מ ז"ל פ"ח דמקואות דכל שע שעיקרו מה"ת ספקו להחמיר אהמ"ר אי מהא לא שמא מתייא חדא דע"כ לא קאמר הר"מ ז"ל אלא דדבר שעיקרו מה"ת ושיעורו הלמ"מ ספק שיעורו להחמיר וכבר הוכיח במשור מהרשד"ם ז"ל דס"ל להר"מ ז"ל דדבר שהוא הלמ"מ דינו כשל תורה ממש ועיין ג"כ להפר"ח והפר"ת ביו"ד רס"י כ"ט וא"כ מה זו ראיה למלתא דרבנן די"ל עיקר מה"ת דס"ל לה' ז"ל דספקו להחמיר. ועו' דאף את"ל שהלמ"מ הוי דינו כדין דבר שהוא מד"ס וכמו שרצה לתלות הרמב"ן ז"ל בדעת הרמב"ם וכמ"ש ז"ל שם אעיק' ספיקו של המ"ל ז"ל לא דמיא כלל לד' הר"מ ז"ל דע"כ לא קאמ' הר"מ ז"ל כן אלא דבדבר שאנו עסוקים בו עכשיו דהיינו טבילה היא מה"ת אלא דשיעורו הוא הלמ"מ ומש"וה קאמ' דאף דשיעורו הלמ"מ כיון דעיק' טבילה היא מה"ת ספק שיעורו להחמיר. לא כן בההיא דהמ"ל ז"ל דהיינו בכור בזה"ז וכן ההיא דטומאה קלה דמייתי ראיה מיניה דהאיסו' הבא לפנינו א"א מדרב' אלא דבזמן הבית היה מדאו'. וכן בטומאה מדאו' אין כאן טומאה כלל בזה וכיוצא בזה לא דבר הר"מ ז"ל דספקו להחמיר ועו' דאם כונתו עמ"ש ה' ז"ל משם הר"מ לא הי"ל להביא כ"א מד' הר"מ ומה זו מציאה בתשו' מהרשד"ם ז"ל. גם מ"ש בארע"ד שם דהמ"ל נסתפק בדבר הרו' יר' לה' ז"ל שם פ"ד מה' בכורות שכ"כ בפשיטות גמור וז"ל וכ"ת דכיון דיש להם עיק' מהת"ו חשיב כשל תורה הא ליתא דחי' זה לא נאמר אלא כו' אבל במאי דקי"ל ס' דרבנן לקולא בזה אין חי' דהא כו' ע"כ ועיין לה' עושה ש' דע"ג ע"א. עוד חזה הוית לה' ז"ל שם בארע"ד סי' שי"ח שהצ"ע עמ"ש הרמב"ן בס"ה שורש ב' דספיקא דהלמ"מ לדעת הר"מ אזלינן ביה לקולא ממאי דשקו"ט תלמודא בפ' אלו עוברין דמ"י אי כזית בכדי אכי"פ הוי דאו' הלמ"מ כשאר שיעורין אי לא מחייב אלא מדרב' וכי מסתפק"ל תלינן לקולא וכמ"ש רש"י שם ומסקינן דהוי דאורייתא עי"ש. ואהמ"ר לדידי לק' דהתם בפ' אלו עוברין לא איירינן אלא בתרומה לזרים דעיקר מדאורייתא ושיעורו הלמ"מ והרמב"ן ז"ל לא קאמ' אלא בדבר שעיקרו הלמ"מ דלדעת הר"מ ז"ל ספקו להקל. אבל בכגו" דעיקרו מדאו' ושיעורו הלמ"מ ל"ק הרמב"ן ז"ל בדעת הר"י דספקו להקל וכמו שכן בא הדבר מפורש בד' הרי"ו ז"ל שנ' בה' מקואות פ"ח ה"ו וה"ד ה' ז"ל גופיה שם בסי' ת"ם וראה ראיתי לכמוהר"י עייאש ז"ל שם בסי' ת"ם מהא לאר"ש שכ' וז"ל וצ"ע מהך דערלה דאמרו בפ"י דקי' דכך נאמרה הלכה ודאה אסור ספיקא מותר אלמ דטעמא דס' ערלה בח"ל מותר הוא משום דכך נאמרה ההלכי בפי'. אבל בעלמא דנאמרה סתם דין ספיקא כדין ס' ש תורה דאזלינן לחומ' עכ"ל. ועהס"ר נעלם ממנו דהיא גופ היא קו' הרמב"ן ז"ל על הר"מ בס"ה וה"ד מהרשד"ם ז' שם והוא ז"ל תריץ יתיב עפ"י דרכו דרך הק' דלפי האמת להר' דבר שהוא הלמ"מ דין תורה יש לו עי"ש. וכמו כן יש להרגיש ע הרמ"ז ז"ל בקונ' ארעא דישראל מער' הסמך סי' י"ד עי"ש. ועיין לה' זרע אברהם ז"ל חיו"ד סי' י"ז דס"ה ע"א שכ' בפשיטו' טו' בכונת הרמז"ל דהלמ"מ ספקו להחמיר והביא ראיה מההיא דפ"ק דקי' ככ"ז ולא זכר ש"ר מדברי מוהרשד"ם ז"ל הנ"ז. עו"כ ה' החסיד בקהלתו שם וז"ל ועיין מ"ש בריש אות זה בשם המאור דנר' דס"ל דכל שעיקרו מה"ת ס' להחמיר ע"כ והוא מ"ש שם ע"ג בד"ה ואני בער כו' ומה שסיים שם וכ' וע"כ ה"ע משום דשאני עומר שעיקרו מה"ת בא"י ע"כ תיבת בא"י אין לה מובן מב' טעמי חדא דבספיע"ו אין סברא לחלק בזמן הבית בין א"י לחו"ל ועו' דאף אתמ"ל דיש חי' ביניהם א"כ היינו חדש ממש ונפל היסוד דליכא למילף מידי מד' המאוי ז"ל ובהכרח לו' דט"ס נפל בדבריו וצריך לצאת מא"י לחי'. עכ"פ נקיטינן מד' ה' החסיד ז"ל דס"ל בעד המאור ז"ל דכל שעיק' מה"ת ס' להחמיר וכן הוכיח ה' ז"ל בהקדמתו לס' ארע"ד וכ"כ ה' בני חיי ז"ל סי' תרפ"ט בפשיטות דנקיטינן לחומרא. וכן הוכיח במישור הי"ם הגדול ז"ל בשרשיו שורש ברירה דצ"ב ות'מה יקרא על הע"ל וה' ד"א ז"ל עי"ש. כי מן הב'אר ת"ם אנכי ע"מ דק"ל לה' שע"ה ז"ל בה' מקואות בכללי ס' דרבנן דע"ז ע"ב לדעת התוס' דס"ל דתרומת פירות דרבנן מההיא דפ"ק דר"ה ומהירוש' דמעשרות דכיון דמעשר פירות דרב' הו"ל למיזל לקולא כדקי"ל בעלמא ס' דרבנן לקולא. וכ"ת דמעתה פירות כיון שיש להם עיקר מה"ת חשיב כשל תורה הא ליתא דלענין ס' דרב' אין לחל כמ"ש המ"ל כו' ועי"ש מה שת' עפ"י דרכו ולפי מ"ש דא ד' המ"ל ז"ל מוסכמים ורבים חו' עליו שפיר איכ"ל דהתוס' וסיעתם ס"ל דלא כהמ"ל ז"ל אלא כהחו' עליו דכל שעיקר מה"ת ס' להחמיר. עו"כ ידי"ן חרי"ף נר"ו דלפי כ"ה תו יוצאה דאם ראובן חטף כוס ש"ב מיד שמעון אינו חייב לשלם על ברכת מע"ג דאף דאיכא מ"ד דהוי דאורייתא מצי למימר קי"ל כמ"ד דהוי דרב' ובמצוה דרבנן כבר כ' רש"י דפטור כי' ואנכי הרו' דבדבריו אלו סתר אהלו ממ"ש בריש אמיר ליש' מה שהק' רבני האחרונים ז"ל על רש"ל והש"ך דכונת הש"ך ז"ל לו' דברכת בפה"ג אף שהיא דרבנן ע"ר כיון דהיא הברכה על בהמ"ז ובהמ"ז טעונה כוס חשיב ברכה על מצוה דאו' ומשו"ה חייב. ומעתה היא גופה איכ"ל בב' מע"ג דאף למ"ד דהוי דרבנן כיון דהיא על בהמ"ז חשיבא ברכה על מ' דאו' דמה בה ובין בפה"ג. אלא דאעיק' הא לא ניחן ליאמר וכמ"ש. ואבא היום עמ"ש הרי"ף ז"ל ס"פ החובל דאיכא מ"ד דהא דחייבו ר"ב יו"ד ז' קנסא הוא ולא גמרינן מיניה והק' עליו הרי"ף והרא"ש ז"ל דמהסוג' מש' דדינא הוא ולא קנסא ומרן החבי"ב ז"ל ביו"ד סי' כ"ח הגב'