בן ימין רנה

הביא ס' הר"מ והסמ"ג דס"ל דמע"ג הוי דרבנן ולא צירף עמהם להתוס' וא"ת דאין זו ראיה דא"כ זיל לאידך גיסא הי"ל לצרף ד' התוס' עם הכת הסוב' דהוי דאורייתא הא לא תברא דכיון דלא פירש בדבריהם להדייא הכי משו"ה לא הביאו משא"כ אי ס"ל למרן ז"ל בכונתם איפכא דגם ע"ז המינים קאמרי הי"ל להביאו דאז הוי הדבר מפורש וכ"כ ק"ל על ה' ראשון לציון ז"ל בחי' לברכות שכ' וז"ל אלא סברא הוא איכא פנים למימר דכל ברכות חוץ מברה"מ סברא הוא דהוו ואפי' ברכת ז' המינים ואפי' דכרם וההוא דקדש הלולים אסע' בעלמא וכמ"ש התוס' ואיכא פנים למימר דדוקא דבר שאין נזרע הוא דמייתי ליה מסברא אבל כל גידולי קרקע ולפחות ז' המינים ם מיהא דאורייתא עכ"ל ואהמ"ר ק' הדבר מנ"ל למימר הכי בכונת התוס' וכמ"ש. עוד ק"ל על הרמ"ז ז"ל דלפי מאי דפשי"ל בדעת התוס' דהוי דרבנן כשהביא שם קצרן ש"ל דבפלוג' מתניא והביא מערכה מול מערכה למה זה לא הביא גם ד' התוס' עם הכת הסוב' שהוא הר"מ ושאר רבוותא דס"ל דאינה אלא דרבנן. עו"כ ידי"ן חרי"פ נר"ו לתרץ קו' הלח"ם ז"ל עפ"י מ"ש התוס' שם בר"פ כיצ"מ ד"ה אלא סברא. ולא ראה לה' מרכבת המשנה שם באותו פ' ולה' באר מ"ח ז"ל שם די"ב ע"ב עי"ש. עוד הק' על מ"ש תלמידי הר"י ז"ל ס"פ ביצ"מ בשם רבם דב' מע"ג דרבנן היא והביא ראיה מדאמרינן שאם בירך על התמרים ברכת הזן יצא כו' דלשון יצא לגמרי משמע הק' מההיא דאמרי' בפ' כיצ"א בנימן רעיא כריך ריפתא כו' ולדידי לק"מ דהם מפרשים מאי דמשני התם מאי יצא דקא' רב יצא ידי ברכה ראשונה דקאי על ברכת המוציא וכמו שכ"ר לרש"ל ז"ל שכ' דלפי פשוטו איירי בבר' המוציא אלא דהאחרוני' הוסיפו דיצא אפי' בבר' הזן כפירש"י עי"ש. ואף דלפ"ז ת בת נמי אינה מדויקת כ"כ שפיר איכ"ל דלא הוה גרסי ליה וכ"ר להרשב"א ז"ל דלא גריס ליה עי"ש. עו"כ ע"מ דהוק' לו להרמ"ז ז"ל הני ב' לישני דהתר"י ז"ל דסתרי אהדדי. דלק"מ דז' המינים ם דנקטי לאו דוקא וזכהו השם לחי' אנשי שם שכ' כן ואנא דאמרי מש' שלימה שנינו זכין לאדם שלא בפניו וא"כ לדבר הזה שכ' בפניו להדייא במקומו הראוי לו מה זכיה שייכא ביה ועיין לה' החסיד ז"ל בארע"ד מער' הבי"ת או' ק"ח דהצ"ע הני ב' לישני דר"י ז"ל. עוד הק' עמ"ש הר"מ ז"ל ריש ה' ברכות בדעת הר"מ ז"ל דמ"ש דמה"ת לברך אחר אכי' מזון אחר ז' מינים קאמר דהרי איהו גופיה ז"ל כ' בכמה דוכתי בדעת הר"מ ז"ל להיפך דדוקא בהמ"ז היא מה"ת ולא מע"ג ובהיותי בזה עם מעלת ידי"ן ר"ב אח'אי זה דו'די יוסף עינינו נר"ו אז אמרתי לו בהשקפה ראשונה דלק"מ דכל עיקר כונת מר"ן ז"ל אינו אלא לברר דעת הר"מ ז"ל מתו"ד ובתחי' עלה ע"ד ד"ע לו' דבכל ז' המינים ס"ל דברכתייהו הוי מדאורייתא. ושוב הכריח מתוך לשונו דאינו מדאו' אלא דוקא בה' מיני דגן והכא בנה יסודו דהכי ס"ל להר"מ ז"ל ומשם יפרד לכל המקומו' אשר כ' עליו כן בס' הר"מ ז"ל. ושוב בא לידי ס' בן ידיד להרב כמוהרי"ט ז"ל וראיתי שהביא משם ה' המרכבת ז"ל שהק' כן על מרן ז"ל וכ' דלא ידענא מאי קשיתיה דזה כתב לכאורה וכבר דחאה לזו דא"כ הי"לל כו' שהיא קו' אלימתא ומיניה וביה לא להכריח ממשמעו' ומ"ש בפ"ח הוא לפי מאי דמסיק הכא כו' וככל מ"ש. גם מה שרצה לישב ד' מרן ז"ל הללו כעין מ"ש בחי' אנשי שם ע"ד תהר"י ז"ל לדידי לא ניתן ליאמר כלל דמלבד דמרוחקין ד' מרן ז"ל מד' תהר"י כרחוק מזמ"מ עוד בה שהרי סיים וכ' שם מרן ז"ל וז"ל ולפי"ז מ"ש רבינו דמהת"ו לברך אחר אכי' מזון אחר ז' מיני קאמר וצ"ל דזייני טפי מדברים אחרים ע"כ. ואם כונת ה' ז"ל דוקא על הלחם מאי הוק' לו עד שהוצרך לו' דזייני טפי מד' אחרים דבר הידוע לכל ואפי' לתינוק' אלא ודאי דכונתו ז"ל כמ"ש. ומה שתמה על הרמ"ז ז"ל ע"מ שגמגם במ"ש מרן בדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דבר' מע"ג הוי דאורייתא אמת הדבר דדבריו ז"ל תמוהים. ועיין להרב אהל יצחק בחי' להר"מ ה' ברכות ד"ח ע"א שהק' עליו כן. ואנכי מצאתי הדבר מפורש עוד בד' הרא"ש ז"ל בפ' ג' שאכלו על ההיא דאמרי' להוציא את הרבים י"ח עד שיאכל כזית דגן כ' וז"ל אבל שתיה כי' לא מהני דבעינן דבר שראוי לו' עליו ג' ברכות או ש מא בר' אחת מע"ג שפיר דמי כו' וטעמא כיון דאיכא אכילה ואיכא ברכה דאו' שפיר דמי עכ"ל. הרי להדייא דקרי לברכת מע"ג בר' דאורייתא. עוד הק' עמ"ש מהרש"א ז"ל סי' מ"ב דדעת רבי' יונה דבר' מע"ג היא דאורייתא דליתא דלא נאמרו הדברים ההם כ"א מתלמידיו ולאו תורה דיליה היא ואומר דהא לק"מ דהן הן הדברים מר"י גופיה ומ"ש בסי' הפרק הוא משם רבו של ר"י וכן נקיט במלתיה הרמ"ז ז"ל שם ושאר מפרשים דוק ותשכח. הן אמת דה' מעדני י"ט סי' מ"ב או' ס' הביאם בשם תהר"י. ועיין לה' חיד"א ז"ל בשם הגדולים ח"א דל"ו ע"א שכ' דהלשון הוא מתלמידיו וכך מכנין אותו הפוס' לפעמים תהר"י עי"ש אלא דמה שהק' דאעיק' אין כונתו לו' ע"כ ז' המינים כו' וכמ"ש בח' אנשי שם הא ודאי קשיא והיא גופה איכא להק' על ה' המרכבת ז"ל שכ' בדעת רבי' יונה ז"ל דהכי ס"ל דבר' מע"ג הוי דאורייתא עי"ש. שו"ר לה' אהל יצחק שם שהביא מאי דהוק' לו להרמ"ז ז"ל בהני תרי לישני דר"י ז"ל ועי"ש מ"ש. עוד הק' ע"מ שהק' הרמ"ז ז"ל ע"ד מהרש"ח ז"ל דס"ל דכל דאיפליגו רבוותא דינא הוא דניזיל לחומ' לחזור ולברך דאדרבא איפכא מסתברא וכההיא שכ' מרן ז"ל ביתה יוסף סי' תפ"ט בספי' העומר הק' עליו דדעת מרן מבואר דמשום דרוב המפ' מסכימים דאינו אלא דרבנן משו"ה הו"ל ספיקא במידי דרבנן והיא גופא היא כונת מהרש"ח ז"ל כו' וכמו שכ"ר לה' מ"ב דרבינא הרמ"ז ז"ל דצווח עליו בק"ול גדול ח"א סי' וי"ו. גם בזה אנא דאמרי דהן אמת דד' הרמ"ז ז"ל תמוהים עד שאני תמיה על הרב תלמידיה דבי ר' כמוהרי"ט ז"ל בס' בן ידיד פ"ח מה"ב הי"ב שיצא לחלוץ בעד רבו ז"ל במה שהק' עליו ה' המרכבת ז"ל. דהן אמת דמוצל אותו צדיק מקו' ה' המרכבת וה' מר בריה הרמ"ז ז"ל שם שהבינו גם שניהם בכונת רבם בד' מהרש"ח ז"ל שכ' נ"ל לפסוק כמ"ד דבר' מע"ג דאורייתא דכונתו לו' דכיון דפלו' דרבוותא היא למר מדאו' ולמר מדרב' הו"ל ס' דאורייתא ולחומרא דמעולם לא עלה ע"ד ד"ע ז"ל להבין כן בד' מוהרש"ח ז"ל. אלא כונתו להק' ע"ד ה' ז"ל דאף דסברת מ"ד דאורייתא היא עיקר משום דרבים נינהו עכ"ז איך ניזיל לחומרא דס"ס הא איכא מ"ד דהוי דרב' וכמ"ש ה' ז"ל אלא דמאי דהש'בח הש'ביח לעיק' קו' הרמ"ז ז"ל דכל קושיותיו הם כראי מוצק ודבריו צדק ומשפט ומישרים עהס"ר איכא למשדי בהו נרגא וכמ"ש. ואעפ"י שאי"ץ ראיה לדבר שכן הוא כונת הר"ן ז"ל עיין להט"ז ז"ל שם סק"ט שכ' וז"ל ובזה פסק ב"י וש"ע דלדידן דסבירא לן דספירה בזה"ז דרבנן א"ץ לחזור ולברך ע"כ. עוד הק' ע"מ שיצא לחלק מרן החביב ז"ל א"ח סי' ס"ז בד' הר"מ ז"ל בין היכא שמסופק אעיקרא אי חייב במצוה או לא דאז כשעושה אותה מספק א"צ לברך לא כן היכא דגברא בר חיובא הוא בודאי אלא דמספק"ל אם עשאה אם לאו אז כשעושה אותה מספק צריך לברך דלא ידע מה תקן בזה לישב כונת מרן שכ' וכן דעת הר"י דמד' הר"י משמע דאין חי' בין היכא דגברא ב"ח בודאי להיכא דגברה ב"ח מספק. וא"כ איך כ' מרן אצל ד' הר"מ וכן דעת הר"י ומה תקן הכנה"ג בזה את"ד ולדידי לק"מ חדא דההיא דדמאי דמייתי מיניה ראיה הר"י ז"ל הוי שפיר גברא ב"ח ודאי וספק פיטור הוא שהרי תבואה זאת היא מחויבת במעשר אלא דמספקא לן אם הופרש ממנה המעשר ונפטרה נחיובה אם לאו אלא דלא יצדק בזה וכיוצא בזה לישנא דגברא ב"ח דלאו חובת גברא היא אלא חובה מנא וע"כ לא נקט הכנסת ז"ל כי האי לישנא אלא משום דלא איירי אלא בעצת שהם חובת ג' דהיינו סוכה ולולב ומילה ושופר עכ"פ עיקר כונתו ז"ל אינו אלא לחלק בין ספק חייוב לס' פיטור וההיא דדמאי לא הוי אלא ספק פיטור דומיא דס' השם הבעור ול"ד כלל לההיא דנולד מהול דהוי ס' חיוב דבה וא גופיה נעל