בן ימין רנד

קאי על מתני' דקתני ר"י סתמא סמדר אסור דאיכא למשמע דאכולהו קאי ועלה פרושי קא מפרש לה בש"ס דלא היא אלא ע"כ לא קאסר ר"י בסמדר אלא בנזיר ומשו"ה שפיר קא פריך עלה אי אסור בנזיר למ"ל פרי כו' וכמ"ש מהר"ר אליהו ז"ל. אמר המגיה גם הגאון מהרר"א מווילנא ז"ל בפי' הארוך על המשניות ד' ווארשא גריס הכי וז"ל ר"י או' סמדר אסור ירושלמי. תניא ר"י או' סמדר אסור בנזיר מפני שהוא פרי כו' ע"כ]. תו איתא התם תני פרי אתה פודה וא"א פודה לא בוסר ולא פגים ופי' לה ה' ש"י ז"ל וז"ל אמתני' דתני ומותרין ברבעי קאי ואשמועי' דלא מבעיא העלין והלולבין ומי גפנים והסמדר דמותרין ברבעי אלא אפי' פגים שהם פירות שעדיין לא נתבשלו כ"צ ונקראים פרי כו' אפי"ה מותרין ברבעי משום דכתי' ברבעי יהיה כל פריו כו' פרי גמור בעינן כו' וא"ת הרי שנינו בת"כ נאמר בנט"ר תבואתה מלמד שאינו נפדה אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שיבא לעונת המעשרות ע"כ ובוסר ופגין כבר באו לעונת המעשרות כדתנן כו' וי"ל דהני פגים ובוסר דקאמר הכא ר"י היינו הפגים קודם שיזריחו כו' דעדיין לא הגיעו לעהמ"ע ועו' י"ל דר"י דברייתא דהכא פליג אברייתא דת"כ וטעמיה כו' את"ד ז"ל. גם דבריו אלה לא זכיתי להבינם חדא דלא סיים במאי דפתח דבהחי' קאמר דהך דתני פרי אח"פ כו' ארבנן דמתני' קאי דקאמרי ומותרין ברבעי ול"מ קאמר. ושוב מוקי לה דר"י קאמר לה ועו' דלפי פי' ז"ל דהך דתני פרי את"פ כו' אתא למימר דבוסר ופגים מותרין ברבעי ואף לאכילה במשמע א"כ איך הפה יכולה לדבר ולו' דר"י קאמר לה דבשלמא למאי דפריך לה אח"כ וקאמר דר"ל אין אתה פודהו ואין אתה אוכלו אלא יקברו שפיר מצינן למימר דר"י קאמר לה. אמנם לפי מאי דפריש לה השתא דמותרין אף באכילה ואין בהם תורת רבעי כלל. איך אפ"ל דר"י קאמר לה דהרי איתא במכ"ש לאיסורא דהשתא סמדר דקדים קאמר ר"י דאסור ברבעי וכדמסקי' דאכלהו קאמר במתני' ר"י סמדר אסור בוסר ופגים לא כ"ש וכבר עלה בדעתי לו' דס"ל לה' ז"ל דר"י דברייתא לאו היינו ר"י דמתני' וכמו שכן מש' מריהטא דלישניה דדייק ותני על אחת כו"כ ר"י דברייתא אלא דעומד לנגדי מאי דכללו לנו רבותינו בעלי הכללים דכ"מ שהוזכר ר"י סתמא במתני' וברייתא אינו אלא ר"י ן' חלפתא. כי מן הב'אר מה מאד אני תמיה על ה' מאמר המלך שכ' בדמ"א ע"ד וז"ל. ושו"ר הדבר מפו' בירוש' דערלה גבי פלוג' דר"י ורבנן בסמדר דתני שם ר"י פרי את"פ וא"א פודה לא בוסר כו' הרי דר"י אית ליה דאפי' סמדר הוי פרי וחייב בערלה מ"מ גבי נט"ר אית לן ג"ש ומשו"ה אינו חייב בנט"ר עד שיבאו לעוהמ"ע וכ"ר לה' ש"י דפי' כן בפי' הירוש' ע"כ עי"כ שם בדמ"ב רע"א ע"מ דתמיה ליה ממתני' דעקולקלות וחרצנין וז"ל ואין לו' כו' דהרי ר"י מודה בנט"ר דאינו פרי כדאמרי' בברייתא שהביא הירוש' דכתבנו לעיל דההיא הוי ר"י נמצא דבנט"ר מודה דאינו פרי דע"כ ל"פ אלא גבי ערלה ונזיר אבל בנטע מודה כו' עכ"ל ומלבד דק' עליו איך ניח"ל פי' ה' ש"י ז"ל לו' דר"י הוא מאריה דהך ברייתא לפי הך פי' דהיתרא אתא לאשמועי' אף באכילה דבר שא"א לאו' וכמ"ש עו' קל"ט דאיך פשי"ל הדבר כ"כ למימר דע"כ ל"פ ר"י במתני' אלא גבי ערלה ונזיר אבל בנטע מודה מאחר דשם בירוש' כבר איתותב למי שרצה לו' כן ואסיקנא יקנא דאכולהו פליג ר"י וס"ל סמדר אסור ולא עו' אלא שרצה לייחס ס' זו ג"כ להרא"ש ז"ל שאחר שה"ד הרא"ש ז"ל בהלק"ט ה' ערלה הביא הפי' האחר שפי' ה' ש"י בהך ברייתא דפרי אה"פ כו' וסיים וז"ל ומ"מ לפי' הרא"ש ז"ל מוכח דלהיתרא דנט"ר קאמר ר"י כו' ע"כ. ולפי האמור לא כן הדבר דע"כ לא פי' הרא"ש ז"ל דלהיתרא קאמר בברייתא אלא משום דלא גריס לה בשם ר"י אבל אי הו"ל הגירסא הכי לא היה יכול לפרשה הכי מהט' האמור וז"פ לע"ד. עוד חזה הוית לה' ש"י ז"ל שהביא משם הרא"ש ז"ל דמייתי לה להך ברייתא דפרי את"פ כו' בל' תניא סתמא ושכן העתיק אותה מהר"ש סוריליו בפירושו ובסו"ד כ' שראה למהר"ש סריליו ז"ל שכ' וז"ל שמא אינו פדוי דלכתחי' מספק"ל לר"י אי הוי פרי אבל בדיעבד כו' ע"כ. ואנכי לא ידעתי איך ניח"ל הדבר ולא נרגש דהוו ב' לישני דסתרי אהדדי דמאחר דזאת הברייתא העתיקה מהר"ש סיריליו ז"ל בסתמא היכי כ' אח"כ בשמו דלכתחי' מספק"ל לר"י כו' דמהך לישנא מורה להדייא דהוה גריס לה בשם ר"י ולא בסתמא באופן שכל ד' הרב ש"י בזה צל"ע. אלא מעתה נחזור למאי דאתאן עלה במאי דק"ל לידי"ן פר"ח לבנין הי"ו ע"ד הרמ"ז ז"ל משה איש האלהים דא"כ דמקום אתנו למדחייה דק' דהלולים אצטריך לגופיהו אדפריך בגמ' התינח כל דבר נטיעה כו' תקשי ליה אעיק' דגם לזה ליכא שום ילפותא דאצטריך לגופיה חדא לאחליה והדר אכליה וחדא לפרי את"פ כו' ולדידי הא לק"מ שהרי לפי דרכו של הרב ז"ל דהש"ס הרחיב לו את הדרך לו' הניחא כו' משום דבעי לאקשויי ממאן דתני כרם ואה"ן דלקושטא דמילתא אפי' למ"ד נטע קשיא. א"כ בדרך זה הוי ג"כ מ"ש בש"ס אח"כ ולמאן דתני נטע התינח כו' וכלו' דכי נמי נימא דאייתר קרא לברכה ונעלים עינינו בקו' הנופלת בזה אכתי לא הונח לנו דהתינח כל דבר נטיעה כו' אלא שה' ז"ל קיצר את הרחב אלא דמה שהק' עו' על הרמ"ז ז"ל דאעיקר' הך דרשא דפרי את"פ אינה מתיבת הילולים אלא מרישיה דק' דכתי' כל פריו כו' הא ודאי דקשיא וכעת לא מצאתי מקום לישב ד' ה' ז"ל. אלא דאעיק' ת'ם אנכי בד' ה' ש"י ז"ל דאייתי בידיה הרמ"ז ז"ל דהוק' לו לה' ז"ל עמ"ש בירוש' שם בפ"ז דפאה ר' זעירא אמר מנין שהוא טעון חלול קדש הלולים כו' וגם בת"ד שם בפ' כיצ"מ דאמרי' דחד הילול הוא לו' אחליה והדר אכליה וכ' וז"ל ואע"ג דאית ק' בהדייא ואיש אחר יחללנו מ"מ תרוויהו צריכי הלולים אצטריך למדרש פרי אתה מחלל ולא סמדר ואצטריך נמי יחללנו דאיש אחר אעפ"י שאינו בעליו ע"כ ומלבד דק' עליו איך אשתמיט מיניה דמר מ"ש הראב"ד ז"ל וה"ד הרשב"א ז"ל בחי' לברכות וז"ל חד דאמ"ר אחליה והדר אכליה פי' לא שנחליף את האותיות אלא פירושא בעלמא הוא כו' אבל עיקר החילול ממקום אחר למדנוהו מדכתיב אשר נטע כרם ולא חללו אלא שמשם לא למדנו מתי יהיה החילול וכאן גלה הכתוב שהוא בשנה הד' דדרשינן האי ק' הלולים שיהא מהולל כקדש שלא יאכל פריו בלי פדיון שיפדנו בשנה הד' עכ"ל. הרי מבואר דהראב"ד ז"ל כבר נרגש מזה ופ' באופן המועיל. עוד ק"ל בעיק' תירוצו שכ' דהלולים אצטריך למדרש פרי אתה מחלל ולא סמדר דהלא זה כבר נפק"ל מק' אחרינא דכתי' שם להוסיף לכם תבואתו דדרשינן מיניה בת"כ וה"ד איהו גופיה ז"ל שם במ' ערלה תבואתו מלמד שאין נפדה אלא תבואה מכאן אמרו אין פודין את הרבעי עד שו שיבא לעוהמ"ע באופן שגם דבריו בזה צ"ע ומהתימה על הרמ"ז ז"ל דמלבד שלא נרגש מכ"ז אלא אדרבא עשאם ד' ה' ז"ל עיקר ויסוד לישב עליהם קו' הלח"ם והוא פלא. ומה שיש להק' בזה ע"ד התוס' שם בפ' כיצ"מ ד"ה אחליה ובשאר דוכת' עיין לה' שמחת עולם בחי' לברכות ובס' ברית יעקב דכ"ז ע"א וב'. עוד חזות ק' הוגד לי במ"ש שם הרמ"ז ז"ל ד"א ע"ד אחר שהביא כת הסוברים דברכת מע"ג הוי דאו' וז"ל ואיברא דדעת התוס' מפו' יוצא דק' אסמכתא הוי והיא גופה אינה אלא דרבנן עכ"ל. ואחרי נע"ר דבריו ל"ז להבינם דמי גילה לו רז זה דכונת התוס' היא גם על ב' מע"ג שהרי לא כתבו אלא על ק' דקדש הלולים שהיינו סוברים ללמוד מיניה לכל דבר שטעון ברכה ע"ז הוא דקאמרי דאינו אלא אסמכ' בעלמא אבל אה"ן דלז' המינים ס"ל דצריך לב' אחריהם מהת"ו מק' דואכלת ושבעת וברכת וכמו שפירש"י ז"ל וכמו שכ"כ ג"כ הרשב"א ז"ל שאף שכ' דקרא אסמכ' בעלמא וכד' התוס' כ' דז' המינים טעו' ברכה לאחריהם מהת"ו וה"ד מרן הק' ז"ל ביתה יוסף סי' ר"ט והעד לזה דמרן ז"ל שם